• תפריט
משפט

גבו מאות אלפי שקלים על הנפקת אשרות כניסה, ולא סיפקו את הסחורה

שני ישראלים לא עמדו בהבטחתם להנפיק למתווך סיני 60 אשרות כניסה לעובדים זרים בטענה שהעבירו את הכסף למשרד התמ"ת ונפלו קורבן לתרגיל עוקץ של עובדת בכירה במשרד. מה נפסק?

עו"ד עימאד נאסראלדין 15:1412.09.17

נציג חברה סינית שעסקה בגיוס פועלים לארץ התקשר עם שני שותפים ישראלים להנפקת 60 היתרים לעובדים מסין בתמורה ל-67,670 דולר. בנובמבר 2004 שילם הנציג לשותפים את מלוא המקדמה, וקיבל על כך אישור.

 

אלא שההיתרים לא הוצאו, ולנציג הסיני התברר בדיעבד כי לא עלה בידם של השותפים להסדיר את הוצאת האשרות. בקשתו להשבת הכספים ששילם לא נענתה למעט החזר של 15,000 דולר שקיבל מהם לאחר חמישה חודשים.

 

עובדים סינים בדרך לישראל (אילוסטרציה) עובדים סינים בדרך לישראל (אילוסטרציה) צילום: דוברות האוצר

 

 

לפיכך, במהלך 2009 הוא הגיש נגדם תלונה במשטרה, שהובילה לטענתו להגשת כתב אישום והרשעה פלילית במרמה. בתביעה שהגיש נגדם כשנתיים לאחר מכן לבית משפט השלום בקריית גת, הוא עתר להשבת הסכום ששילם.

 

לטענתו, על פי המקובל בענף הבנייה באותם הזמנים, העובדים הזרים שילמו מכיסם את ההוצאות הכרוכות בהוצאת אשרות, והוא סבר כי לאחר שיביא את העובדים לארץ הכסף ששילם יוחזר לו בתוך פרק זמן קצר. אלא שהתברר לו בדיעבד כי הנתבעים הציגו לו מצג שווא תוך שניצלו את תמימותו, את האמון שנתן בהם ואת חוסר ידיעתו לגבי הדין הנוהג בארץ.

 

הנתבעים טענו מנגד כי חברת "י.ח. דמרי", בבעלות משפחתו של אחד מהם, הייתה אמורה לקבל הקצאה של 60 עובדים זרים ממשרד התמ"ת. לשיטתם, העסקה נקשרה עם החברה הסינית ששילמה לנתבעים, ולא עם התובע שהיה רק נציג מטעמה. לדבריהם, הם שימשו בסך הכל כצינור להעברת הכספים מהחברה הסינית לעובדת בשם דקלה חדיר ממשרד התמ"ת.

 

אלא שחדיר, כך לטענתם, "עקצה" אותם ולקחה את הכסף לכיסה, והיא אכן הורשעה יחד עם בעלה בעבירות מרמה ונגזרו עליהם עונשי מאסר. בנסיבות אלה אין מקום לגלגל עליהם את האחריות בעניין זה.

 

הנתבעים הוסיפו כי נוכח קשרי העבודה עם החברה הסינית, הם פעלו להשבת הכספים לפנים משורת הדין.

 

חוב כספי

 

לאחר בחינה מעמיקה בטענות הצדדים ועדותם, מצא השופט משה הולצמן כי הדין עם התובע. לדבריו, הנתבעים לא הניחו בפניו תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי להוביל למסקנה שהסכום נפרע במלואו, במישרין או בעקיפין.

 

השופט הסביר כי מחומר הראיות עולה בבירור כי התובע שימש אמנם כנציג החברה הסינית, אלא שהיה בעל מעמד עצמאי למדי והחברה אפילו לא שילמה לו משכורת. עוד נמצא כי העסקה להבאת העובדים הזרים לארץ נקשרה בינו ובין הנתבעים באופן אישי.

 

השופט סבר כי עצם העובדה שהכספים שנמסרו לנתבעים הועברו במלואם לחדיר לצורך קבלת ההיתרים אינה פוטרת אותם מהחובה להשבתם.

 

זאת נוכח העובדה שמחקירות הנתבעים במשטרה עלה בבירור שהנתבעים ידעו שהעסקה לא יצאה אל הפועל והודו שהם צריכים להשיב לתובע את כספו – כפי שעשו באופן חלקי.

 

לבסוף השופט קיבל את התביעה בחלקה, לאחר שהוכח כי לנתבעים נותר חוב של 162,030 שקלים לתובע. מלבד החזר הכספים, הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט, כולל בגין הגעתו לארץ לצורך ההליך, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 17,500 שקלים.

 

לפסק הדין

 

• ב"כ התובע: עו"ד יוסף רבייב ועו"ד רונן גרין

• ב"כ הנתבעים: עו"ד יצחק גדעונין

 

עו"ד עימאד נאסראלדין עוסק בחוזים ומסחר

 

** הכותב לא ייצג בתיק.

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

 

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

בטל שלח
    לכל התגובות