• תפריט
דעות

דעה

הנגבי? עדיף כבר מירי רגב

בנימין נתניהו, דוד ביטן ומירי רגב לא אוהבים את תאגיד השידור, אבל לפחות הם אומרים את זה בצורה ישירה. צחי הנגבי, המינוי חסר חוט השדרה לממלא מקום שר התקשורת, חוזר לשיח השקרי והציני, שכל תכליתו לחסום דיון ציבורי

אמיר זיו 06:4820.02.17
כבר עדיפה מירי רגב, שאומרת בפרצוף "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?". עדיפה רגב כי פופוליסטית, חסרת תחכום ככל שתהיה ונטולת יומרה של שמירה על איזוני המבנה הדמוקרטי או קשקושים כאלה, היא לפחות כנה. עמדותיה המתריסות מונחות על השולחן ואפשר לנסות להתווכח איתן.

 

כבר עדיף דוד ביטן, שאומר בפרצוף "לפעמים צריך להודות שטעינו ולתקן". עדיף ביטן שזנח את הטיעונים הפסאודו־כלכליים ומודה שבדק בפייסבוק וגילה ש"תאגיד השידור נחטף על ידי אנשים עם אג'נדה שמאלנית". הוא רוצה אג'נדה ימנית, הוא רוצה חנופה לראש הממשלה והוא לא רוצה ביקורת. אלה עמדות שחותרות תחת תפקידה של תקשורת, כל תקשורת, אבל לפחות הן גלויות ומאפשרות עימות.

 

במקום זה קיבלנו את צחי הנגבי שאין לו עמדה משל עצמו. בטח לא כזאת שהוא מוכן לחשוף. בזחילתו לכיסא ממלא מקומו הזמני של שר התקשורת — קידום מסוים, אחרי שבחודשים האחרונים היה סתם ממלא מקום מוגבל לענייני שאול אלוביץ' — הנגבי השיל מעליו את היכולת להביע עמדה. מהבחינה הזאת הוא שר מושלם לתקשורת שאליה מכוון ראש הממשלה.

 

מימין: שרת התרבות מירי רגב ושר התקשורת הזמני צחי הנגבי מימין: שרת התרבות מירי רגב ושר התקשורת הזמני צחי הנגבי צילומים: גיא אסיאג, טל שחר

 

מנקודת המבט של פרשנים פוליטיים הנגבי עבר תהליך מרתק. הצעיר הדעתן, נצר לאצולת המחתרות, שהלך מכות בקמפוס, שהתבצר על הגג בימית ושכשר לביטחון פנים לא היסס להתיר מחדש את הביקורים בהר הבית, הפך אחרי הזיגזג הכושל לקדימה והקלון בבית המשפט לאסקופה פוליטית נדרסת. סגן שר קלאסי או במקרה הטוב שר לעניינים ממש לא חשובים. סוג של איוב קרא, רק בלי הפאן.

 

ועכשיו הנגבי מתרווח סוף סוף בכיסא "הביצועי" החדש; לשונו משתרבבת, זנבו מכשכש בשמחה ובראיון טלוויזיוני הוא כבר בוחן את סגירת תאגיד השידור הציבורי. לא כי הוא חושב שצריך — הוא הרי נטול מחשבות משל עצמו — אלא כי "כולנו בליכוד חושבים"; לא כי הוא הפעיל שיקול דעת כשר הממונה, אלא כי "כולנו היינו רוצים למנוע פגיעה ברשות השידור ששוקמה ומתנהלת עם חצי מכוח האדם" וכי ממילא "המחלוקת תקציבית יותר מאשר תקשורתית".

 

אלה שקרים. עובדות אלטרנטיביות שתכליתן למנוע מהאמת לבצבץ. הרשות לא שוקמה כי איש לא ניסה לשקם אותה באמת וכי מיטב הכוחות עברו ממנה לתאגיד השידור. היא גם לא החלה לפתע להתנהל כמו גוף שידור מודרני, יעיל ומנותק מהשפעות פוליטיות. היא פשוט עדיין קיימת, בעיקר הודות לדחיות חוזרות ונשנות ביישום חוק התאגיד, לא הרבה יותר, וכך בדיוק נוח לפוליטיקאים לשמר אותה.

 

כשהנגבי אומר "צריך תאגיד או רשות השידור — העיקר שיהיה שידור ציבורי עצמאי" הוא רוצה לחסום דיון. הוא מבקש לטעון שאין באמת הבדל, שאין באמת מחלוקת ושלכן אין על מה לריב, למרות שהוא יודע היטב שהמחלוקת לא רק קיימת, אלא גם שהיא מהותית ושהיא מחייבת ליבון ערכי של תפקידו ונחיצותו של גוף שידור ציבורי. האמירות האלה לא רק חוטאות לאמת, הן גם פתטיות. הרי אפילו "כולנו בליכוד" כבר הודו שהרצון לסגור את התאגיד הוא פוליטי ואפילו כולנו ראש הממשלה הודה שהתאגיד "חמק לו בצוק איתן". ישיר, בוטה, לא דמוקרטי, אבל גלוי. הנגבי בוחר להמשיך לדבר בלשון חלקלקה. השריד האחרון של הנגבי הישן והדעתן הוא ציניות מנוולת שמכסה על אינטרסים. והיא מסוכנת יותר מהתמודדות עם דעות חשוכות אבל גלויות.

 

ספר התקציב 2017-2018 - גרסת כלכליסט 

 

בטל שלח
    לכל התגובות