$
משפט

בימ"ש: התנהלות איטית של קבלן-משנה לא מצדיקה איחור במסירה

שני זוגות שרכשו ב-2011 דירות בקריית שמונה מחברת "דקל אחר" קיבלו את הדירות באיחור של שנה וחודשיים. באחרונה התקבלה תביעתם והחברה תפצה כל אחד מהם בכ-50,000 שקל

עו"ד ליאת לוי ליברמן 09:1924.01.17

ב-2014 הגישו שני זוגות תביעה נגד חברת הבנייה "דקל אחר". הם סיפרו ששלוש שנים קודם רכשו ממנה דירות בפרויקט "בימת תל חי" בקריית שמונה. לטענתם, מועד המסירה נקבע לפברואר 2013 אך הם קיבלו את הדירות רק במאי 2014.

 

התובעים עתרו לפיצוי על האיחור במסירה בהתאם לחוק המכר (דירות) ולהסכם בינם לבין החברה. הנתבעת טענה מנגד שהאיחורים נבעו מסיבות שאינן תלויות בה. היא הסבירה שקבלן המשנה שעמו התקשרה "התנהל בעצלתיים" ואיחר בביצוע העבודות. לדבריה, הוא גם מנע את כניסתו לאתר של קבלן חלופי וגרם לעיכוב של שלושה חודשים בעבודות.

 

עוד לדבריה, הייתה שביתה בשירותי הכבאות שמנעה קבלת טופס 4 ובנוסף, לאחר חתימת ההסכם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקריית שמונה הציבה בפניה דרישות חדשות מה שהוביל לעיכוב נוסף. הנתבעת הוסיפה שהתובעים ביקשו לבצע שינויים ותופסות בדירות ובנסיבות אלה היא הייתה רשאית לעכב את המסירה.

 

לא כוח עליון

 

לדברי שופטת בית משפט השלום בצפת, רבקה איזנברג, כשלושה חודשים לאחר מועד המסירה המיועד הנתבעת שילמה לתובעים פיצוי של כמה אלפי שקלים על "איחור במסירה" והדבר מעיד שהיא עצמה מכירה בזכאותם לפיצוי. השופטת ציינה עוד שאמנם לפי ההסכם בין הצדדים ניתן היה לפטור את הנתבעת מפיצוי אם האיחור היה נגרם כתוצאה מסיבות שאינן תלויות בה כמו כוח עליון, שביתות, מחסור בחומרים ועוד. ואולם, התקשרות עם קבלן-משנה וההתנהלות מולו הן בוודאי נסיבות שנמצאות בשליטתה.

קריית שמונה (ארכיון) קריית שמונה (ארכיון) צילום: מיכאל קרמר

 

השופטת הבהירה בהקשר זה שהאחריות של קבלן המוכר דירה היא להעסיק עובדים ולהתקשר עם קבלני משנה שיעמדו בלוח הזמנים שנקבע למסירת הדירה. ככל שמי מעובדיו או קבלני המשנה לא עומד בכך, על המוכר להתקשר עם אחרים במקומם. השופטת קבעה שמחומר הראיות עלה שהנתבעת ידעה על התנהלותו האיטית של קבלן המשנה כבר עם תחילת העבודות ולא ברור באיזה פעולות נקטה כדי להאיץ בו. עוד קבעה השופטת שאין קשר בין השביתה בשירותו הכבאות לבין האיחור במסירה שכן השביתה הייתה כשנה לאחר מועד המסירה שנקבע בהסכם.

 

כמו כן לדבריה, היה על הנתבעת לברר מבעוד מועד מהן דרישות הוועדה המקומית והיא לא הוכיחה שהועמדו בפניה דרישות חדשות שלא היו קיימות במועד החתימה על בקשת היתר הבנייה. בנוסף השופטת קיבלה את טענת התובעים שהשינויים בדירותיהם היו מינוריים ולא הצריכו דחייה ואף סוכם עם הנתבעת שלא יהיה כל שינוי במועד המסירה.

 

באשר לפיצוי, השופטת אימצה את חוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם מומחה בית המשפט שלפיה על הנתבעת לפצות כל אחד מהזוגות בכ-3,000 שקל לכל חודש איחור (שווי דמי השכירות לדירה דומה).

 

בנסיבות אלה חויבה הנתבעת לפצות את הזוג הראשון ב-49,569 שקל ואת הזוג השני ב-57,360 שקל. בנוסף היא חויבה לשלם לכל אחד מהזוגות הוצאות ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.

 

לפסק הדין

 

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

 

עו"ד ליאת לוי ליברמן עוסקת בדיני מקרקעין

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

 

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x