• תפריט
משפט

חגיגת שכר הטרחה לא נעצרה: הפסיקה התמוהה שלא פגעה בשכר הנאמנים

השופט חגי ברנר דחה את המלצת הכנ"ר להפחית בשכר הטרחה של נאמני מעריב שלמה נס וירון ארבל בטענה שהוא כבול להחלטה בנושא של השופטת בדימוס אלשיך. אך בדיקת החלטת אלשיך מעלה שהיא כלל לא הגבילה את סמכותו

ענת רואה 08:2308.01.17

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חגי ברנר דחה את המלצת כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) פרופ' דוד האן להפחית מעט את שכר הטרחה של נאמני מעריב עוה"ד שלמה נס וירון ארבל. זאת, בנימוק שהוא כבול להחלטה של השופטת בדימוס ורדה אלשיך אשר קבעה לפני שלוש שנים כי השניים יוכלו לדרוש שכר לפי תקנה 8א לתקנות. לפי ברנר, מדובר בהחלטה חלוטה שאיש לא ערער עליה בזמנו, ולכן לא ניתן כעת לסטות ממנה והוא מחויב לאשר את השכר המבוקש.

התוצאה היא כי אושרה בקשתם של נס וארבל לקבל עוד 2.6 מיליון שקל ומע"מ, שיתווספו ל־8 מיליון שקל ומע"מ שאותם כבר קיבלו. בסך הכל מסתכם שכר הנאמנים ב־10.6 מיליון שקל ומע"מ שהם יותר מ־10% מקופת הנושים כולה.  

 

לכאורה, להחלטתו של ברנר עלולה היתה להיות משמעות רבה למקרים רבים נוספים, שכן הוא קובע למעשה כי אם נבחר מלכתחילה מסלול שכר, הרי שלא ניתן להפחית את השכר המתקבל מחישוב באותו מסלול בשום מקרה. זאת בעת שתקנות השכר קובעות במפורש כי לשופט יש סמכות בסיום ההליך להקטין או להגדיל שכר, והוא אינו חייב להיות כפוף לחישוב שמתקבל לפי התקנות בלבד.

 

אלא שמבדיקת "כלכליסט" עולה ספק האם ברנר קרא לעומק את ההחלטה של אלשיך שאליה הוא מתייחס, מכיוון שאלשיך כתבה במפורש כי בסיום ההליך תהיה השעה המתאימה לבחון את היקף השכר וסבירותו, כך שהיא כלל לא הגבילה את סמכותו העתידית של ברנר לדון בנושא.

 

הכנ"ר רצה להפחית לנאמנים 1.3 מיליון שקל

 

בקשת השכר של הנאמנים הוגשה בחודש שעבר, בתזמון מוזר מעט, יממה לאחר שהשופט ברנר ביטל את פשרת מעריב שאותה קיבלו הנאמנים על דעת עצמם ומבלי שקיבלו אישור מבית המשפט לכך. במסגרת אותה פשרה העניקו הנאמנים פטור מתביעות לעופר נמרודי ולהכשרת הישוב.

 

הנאמנים טענו כי זוהי כעת בקשת שכר הטרחה הסופית שלהם, והיא מסכמת "עבודה אדירה מאומצת במשך יותר מארבע שנים". הכנ"ר הגיב לבקשה ואמר כי אינו חולק על אופן החישוב של הנאמנים, אולם לדעתו זהו מקרה מתאים לעשות שימוש בהוראה המופיעה בתקנות ומאפשרת במקרים מיוחדים להפחית מעט את שכר הטרחה המתקבל, אם הוא נחזה להיות גבוה מדי.

 

הכנ"ר הסביר כי המקור למרבית הכספים שבקופת הנושים היה מימוש (מכירה) של שני נכסי החברה: בית הדפוס ופעילות העיתון. הוא ציין כי אילו שכר הנאמנים היה נפסק במסלול מימוש, הרי שעל כל העבודה בתיק הם יכלו לקבל פחות מ־2 מיליון שקל. לכן אמר הכנ"ר כי מאחר ששכר הנאמנים מחושב במסלול המשתלם עבורם של תקנה 8א, הרי שהוא מציע להפחית למחצית את התשלום האחרון, כך שהנאמנים יקבלו 1.3 מיליון שקל ולא 2.6 מיליון שקל.

 

מיד לאחר שהוגשה תגובת הכנ"ר פנו הנאמנים בבקשה שהוגדרה "בהולה" וביקשו לאפשר להם להגיש תגובה לפני שתינתן החלטה מאחר ש"עמדת הכנ"ר ניתנת בניגוד גמור להחלטות קודמות בתיק" ולמתווה שקבעה השופטת אלשיך.

 

לפי הנאמנים, השופטת אלשיך אישרה את חישוב שכר הטרחה בהתאם לתקנה 8א לתקנות שכר הטרחה, וכי "אם דעתו של הכנ"ר לא היתה נוחה מהחלטת בית המשפט", הרי שהוא "יכול היה לערער על כך בעת ההיא", ואילו כעת "מדובר בהחלטות חלוטות שאין לשנותן בשלב זה". לפי הנאמנים, אין זה צודק לאפשר להם לעבוד שנים תוך הסתמכות על קביעת בית המשפט לקבלת שכר לפי תקנה 8א, ורק בסיום ההליך לשנות עמדה "באופן כה קיצוני ומבלי ליתן הסבר מניח את הדעת".

 

בפועל, הכנ"ר כלל לא ניסה לחלוק על עצם השימוש בתקנה 8א. להפך, הוא כתב כי "התחשיב שהציגו הנאמנים נחזה כנערך על פי הוראות הדין ולא רואה מניעה מאישורו". אלא שהכנ"ר המליץ לעשות שימוש בהוראה המופיעה בתקנות, ומאפשרת לבית המשפט "להקטין או להגדיל שכר" שמתקבל מחישוב יבש בתקנות, תוך התחשבות בתיק הספציפי, נסיבותיו, היקף העבודה שהושקעה בו וכו'.

 

בהחלטתו דחה השופט ברנר את התנגדות הכנ"ר והסביר כי השכר המבוקש מבוסס באופן מדויק על מתווה השכר שנקבע ואושר בידי השופטת אלשיך. "לא הוגש ערעור על אותה החלטה והיא כיום החלטה חלוטה", טוען ברנר, "בצדק טוענים, אפוא, הנאמנים כי אין זה צודק לאפשר להם לעבוד במשך שנים בידיעה ותוך הסתמכות על כך שזהו המתווה שנקבע לצורך תשלום שכרם", ורק ממש בסיום ההליך, לשנות בדיעבד את המתכונת.

 

"בדיקת הגיון שכ"ט צריכה להיערך בסוף"

 

אלא שלא בטוח אם השופט ברנר קרא ביסודיות את החלטת אלשיך, שעליה הסתמך ולגביה קבע כי לא ניתן לסטות ממנה. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי אלשיך הותירה פתח מפורש בהחלטה להפחית את שכר הטרחה, בדיוק באופן שבו ביקש הכנ"ר. כך, בהחלטתה מנובמבר 2013 כתבה אלשיך כי בעוד הרעיון הבסיסי מאחורי שכר חלוקה הנו ראוי כשלעצמו והוא מתן תגמול באחוזים כפונקציה ישירה של שיעור הפירעון לנושים, "הרי שבמצבים מסוימים יכולות להתקבל תוצאות מופרזות, אשר על בית המשפט להתערב בהן, לשם הגנה על אינטרס הנושים".

 

אלשיך הוסיפה ז וכתבה כי "המקום והזמן ההולמים לעריכת התחשבנות שכזו, ובדיקת שיעור שכר הטרחה ועמידתו בדרישות של מידתיות והיגיון, הנה בדרך כלל שכר הטרחה הסופי, המשולם לאחר שכבר הוברר באורח סופי, או כמעט סופי, מה שולם לנושים, כמה זמן התארכו ההליכים, אילו מהלכים הסתיימו בהצלחה ואילו שלא בהצלחה וכיוצא באלו".

 

כלומר, השופטת אלשיך אישרה באופן עקרוני שימוש בתקנה 8א לפסיקת שכר הטרחה במעריב, אך הותירה באופן מפורש את הסמכות לבחון את סבירות השכר והגיונו, בעת שתוגש בקשה לשכר סופי — בדיוק הבקשה שנידונה בפני השופט ברנר.

 

מדוברות בתי המשפט נמסר כי החלטת השופט ברנר "מדברת בעד עצמה". 

בטל שלח
    לכל התגובות