$
משפט

ריקושטים ב"ריקושט": הרשת תחזיר לבעלים המקורי את מניותיו

במסגרת סכסוך בין מייסד הרשת לבין הבעלים הנוכחי, ביהמ"ש המחוזי בת"א החליט להחזיר את הגלגל לאחור ולבטל הסכם משנת 1999. התוצאה: רווח גדול למייסד

עו"ד דניאל כהן 10:4015.12.16

אמיר לויט ייסד בשנת 1989 את רשת הציוד לטיילים וחיילים "ריקושט". לימים הרשת התרחבה ונכנס אליה גם בעליה של חברת אופיר טורס, בעז וקסמן, יחד עם אופיר טורס וחברות נוספות. כיום הרשת מונה סניפים רבים ומניותיה שוות הרבה יותר מבעבר.

 

בשנת 1999 עזב לויט את הרשת וקיבל כנגד יתרת מניותיו (25%) 300,000 שקל. בהסכמים שחתם עם שותפו וקסמן צוין בין היתר כי החברה מוותרת על תביעות כלשהן נגדו. אופיר טורס הייתה ערבה להסכם. כמו כן, הצדדים סיכמו כי התובע לא יתחרה בריקושט ויימנע מלעסוק בתחום המחנאות והציוד לחיילים למשך 4-2 שנים.

 

כעשר שנים אחר כך, בשנת 2009, פתח לויט חנות בשם "קמפ און" ברמת השרון. באותה תקופה ריקושט ניסתה להציע לו לחזור אל שורותיה, ומשסירב, הגישה נגדו תביעה בטענות של מרמה, מעילה והונאה שעל פי התביעה ביצע כשניהל את הרשת.

 

לויט בתגובה הודיע לחברה על ביטול ההסכמים עמה, וטען כי התביעה הוגשה בניגוד להתחייבויות שניתנו לו, ורק בכדי להרתיע אותו מלחזור ולעסוק בתחום המחנאות.

 

בשנת 2013, השופט ארז יקותיאל מבימ"ש השלום בראשל"צ דחה את תביעת רישוקט וציין כי היא הוגשה ללא בסיס. באותה שנה תבע לויט את וקסמן ויתר החברות המעורבות בריקושט (אופיר טורס, ריקושט 3000 ועוד) בביהמ"ש המחוזי בתל אביב. בתביעה הוא ביקש להחזיר לידיו את מניותיו.

 

חנות ריקושט (ארכיון) חנות ריקושט (ארכיון) צילום: ענר גרין

 

גם בהליך זה טען לויט כי תביעת ריקושט הוגשה רק כדי להרתיע אותו מלהיכנס לתחומים בהם עוסקת הרשת. משפטית, הוא טען שיש לראות בתביעתה הפרה של התחייבויות אופיר טורס, הן מכוח הדוקטרינה של תום לב בקיום חוזה והן מכוח הדוקטרינה של "הרמת מסך" (המסך המפריד בין חברות לבעליהן כאדם פרטי).

 

הנתבעים טענו בין היתר כי ריקושט 3000 היא שהגישה את התביעה נגד לויט. חברה זו לא התחייבה כלפיו במאום, ולכן הגשת התביעה אינה מהווה הפרת ההסכם. בנוסף הם טענו כי בכל מקרה מתקיים החריג בהסכם שקבע כי ניתן יהיה לתבוע את לויט בנסיבות של מרמה.

 

שימוש לרעה בחברה

 

השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן ניתחה בהרחבה את ההסכמים שנחתמו בזמנו בין הצדדים, וכן את הממצאים של בית המשפט בתביעת ריקושט. בהתבסס על כך, השופטת השתכנעה שהתביעה נגד לויט הוגשה על מנת להרתיע אותו מלפתוח עסקים בתחום פעילותה של ריקושט, כלומר החריג שלפיו ניתן להגיש תביעה בעילת מרמה לא התקיים.

 

יתרה מכך, השופטת הבהירה שאין לאפשר שימוש במסכי ההתאגדות של אופיר טורס וריקושט 3000 כדי לאפשר לנתבע וקסמן, באמצעות חברות בשליטתו,

להרתיע את התובע מלהתחרות בריקושט. "זהו מקרה מובהק של שימוש במסך ההתאגדות לרעה בחוסר תום לב", כתבה השופטת, וקבעה כי הגשת תביעת ריקושט הפרה את התחייבותה של אופיר טורס שלא לתבוע את לויט בכל הנוגע לרשת.

 

לפיכך, השופטת קבעה כי התובע ביטל את ההסכם כדין, וחייבה את הנתבעים להעביר לו 25% ממניות ריקושט. בתמורה לכך, התובע יחזיר את הכסף ששילם תמורתן (300,000 שקל) בתוספת ריבית והצמדה מ-1999. כמו כן, השופטת חייבה את הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.

 

לפסק הדין

• ב"כ התובע: עו"ד רוני שניידר

• ב"כ הנתבעים: עו"ד חגי שלו ומייק ביטון ממשרד הולדשטיין-שלו

 

* עורך דין דניאל כהן עוסק בדיני תאגידים

** הכותב לא ייצג בתיק.

 

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

 

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x