הפסידה את רוב הירושה כי לא תבעה את אחיה בזמן

סכסוך פרץ בין שני האחים על רכוש של אמם המנוחה. בשנת 2000 העניקה לבנה במתנה את חשבונה בבנק לאומי. ב-2003 נפטרה האם והותירה אחריה צוואה בה הורישה לבתה 75% מדירתה שבבני ברק (את היתר קיבל אחיה) עם נכסי נדל"ן נוספים, ואילו לבנה, בעל החשבון, הורישה נכסים אחרים.

עוד באותה שנה הגיעה למבקשת – כיורשת המנוחה – דרישת תשלום של 297,926 שקל מבנק לאומי על חוב שנוצר בחשבון של האם, שכאמור הועבר במתנה לאחיה שלוש שנים קודם לכן. בינואר 2006, בתום הליך משפטי מול הבנק, הדירה בבני ברק נמכרה תמורת 70 אלף דולר בסך הכל. סכום המכירה לא כיסה את כל החוב שבינתיים הלך ותפח, ובשלהי אותה שנה הגיש בנק לאומי תביעה נגד המבקשת ואחיה לתשלום יתרת חוב של כ-230 אלף שקל.

8 שנים התנהל ההליך בבית משפט השלום בתל-אביב שלבסוף דחה את תביעת הבנק בשל "שיהוי בלתי סביר בגביית החוב".

בספטמבר 2014 הגישה האחות תביעה נגד אחיה על מנת שישלם לה מאות אלפי שקלים על הנזקים שנגרמו לה מאובדן הדירה בעקבות חובות שהוא צבר.  האח התגונן בטענת התיישנות. הוא טען, בין היתר, כי היה על אחותו להגיש נגדו את התביעה מיד כשנודע לה על החוב בשנת 2003 או לכל המאוחר להגיש אותה בתוך 7 שנים מיום מכירת הדירה על ידי הבנק.

טענת האח התקבלה. השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי התגבשות עילת התביעה הייתה בינואר 2006 (מועד מכירת הדירה), כיוון שהמכירה היא שהסבה לאחות את הנזקים הכלכליים להם היא טוענת.

עיוות דין חמור?

ערעור שהגישה האחות לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה גם הוא, אך האחות לא הרימה ידיים והגישה בקיץ האחרון בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

לדבריה, לפי הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון ("פסגת אשדוד") – היה עליה להמתין עד לבירור התביעה של הבנק לפני הגשת התביעה נגד אחיה. עוד היא טענה כי יש הצדקה להגמיש את דיני ההתיישנות במקרה זה בשל הפגיעה האנושה בזכויותיה, שאחרת ייגרם "עיוות דין חמור שלפיו יצא חוטא נשכר".

אילוסטרציה צילום: bigstock

אולם המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליקים רובינשטיין, החליט שלמרות "אי-הנוחות" שנגרמה לאחות, שאיבדה נתח משמעותי מהירושה שלה בעוד ירושת אחיה נותרה ללא פגע, אין מקום להיענות לבקשתה. לפי השופט, לא מדובר בסוגיה עקרונית שמצדיקה דיון שלישי. בתוך כך הוסיף רובינשטיין כי כשלעצמו אינו סבור שנפלה איזושהי טעות בפרשנות שהעניק בית משפט השלום לחוק ההתיישנות. אמנם מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום שהתגבשה "עילת תביעה קונקרטית", כלומר, כשהתנאים האובייקטיביים מאפשרים את הגשתה בפועל, אולם השופט מצא שזכות זו כבר התגבשה ביום המכירה של הדירה, בעוד שפסק הדין בתביעת הבנק "לא שפך אור על זכות התביעה של המבקשת כלפי המשיב".

עוד נכתב בהחלטה כי על אף שמדובר בתוצאה בעייתית עבור המבקשת, לא מדובר בעיוות דין חמור המאפשר לסטות מגדרי ההתיישנות הרגילה. הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות משפט.

להחלטה

• ב"כ המבקשת: עו"ד יעקב נתנאל

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"