• תפריט
אקדמיה

הביקוש ללימודי מדעי החברה יורד והפקולטות במשבר

נטייתם של התלמידים לבחור בלימודים שיבטיחו עבודה לאחר שייצאו משערי האוניברסיטה הביאה לירידה משמעותית בביקוש לפקולטות למדעי החברה

שחר אילן ומיקי פלד 19:1430.10.16

נתוני המועצה להשכלה גבוהה שפורסמו לקראת פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטאות היום מצביעים על מספר נקודות בעייתיות באקדמיה: בלימה בעליית מספר הסטודנטים הלומדים לתואר ראשון, ייצוג חסר של נשים וערבים בסגל האקדמי ובעיקר משבר בביקוש לפקולטות למדעי החברה.

הפקולטות למדעי החברה באוניברסיטאות הולכות ושוקעות במשבר דוגמת משבר מדעי הרוח. למשבר גורם ביקוש הולך ופוחת לחלק מהחוגים ובייחוד למדע המדינה, לסוציולוגיה ובמידה מסוימת גם לגיאוגרפיה וליחסים בינלאומיים.

 

סטודנטים מעדיפים מקצועות שיבטיחו עבודה

 

באוניברסיטאות מסבירים את המשבר בנטייה של התלמידים לבחור במקצועות מעשיים, שיבטיחו עבודה, ובאפשרות להתקבל לחוגים מקצועיים כמו משפטים או מינהל עסקים במכללות. בתשובה לשאלה האם ייסגרו חוגים במדעי החברה, אמרה יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת) פרופ' יפה זילברשץ: "אני עוד לא יודעת. עוד לא ישבתי עם אנשי מקצוע לחשוב מה עושים".

 

  איור: מיכל פדלון

 

כמה נתונים ממחישים את הירידה בביקוש למדעי החברה. מספר המבקשים להתקבל ללימודים במדעי החברה ירד בעשור האחרון ב־33% מכ־10,000 ל־6,700. יחס הביקוש (היחס בין מספר המבקשים להתקבל למקצוע בעדיפות הראשונה למספר המתקבלים ולומדים בפועל) ללימודים במדעי החברה ירד באותה תקופה מ־1.9 ל־1.5 והתקרב למדעי הרוח — 1.3. יחס הביקוש הממוצע ללימודים גבוהים הוא 1.7 והגבוה ביותר הוא לרפואה עם 3.8.

 

בכירה באחת האוניברסיטאות הסבירה כי מדובר "בדור שמחפש לימודים פרקטיים מאוד. הצלחה וקריירה חשובות לסטודנט של היום גם אמא שלו ששואלת 'מה תעשה עם הלימודים האלה'". סיבה נוספת לירידה בביקוש במדעי החברה היא שתלמידים רבים יותר מגיעים לאוניברסיטאות בגיל מבוגר יותר, 23, אחרי טיול בחו"ל או שירות בקבע. "אין להם זמן ללמוד סוציולוגיה ואחר כך לשאול מה עושים עם זה".

 

על המשבר והסיבות לו אומר נשיא האוניברסיטה העיברית פרופ' מנחם בן־ששון שאחת הדרכים שבהן המוסד בראשותו מתכוון להתמודד עם הבעיה היא פיתוח מסלולים משולבים של מקצוע מעשי ועם לימודי השכלה. "הפתרון שאנו בודקים באוניברסיטה בשנים האחרונות הוא חוגים משולבים כמו משפטים ופילוסופיה, מינהל עסקים ומזרח אסיה — שילוב של הסקרנות האקדמית עם האחריות הכלכלית". מסלול כזה שכבר נפתח משלב לימודי פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה (פכ"מ) והוא נחשב להצלחה גדולה.

 

ירידה בקבוצת הגיל הרלבנטית ללימודים

 

בנוסף למשבר במדעי הרוח, המל"ג מצאה כי בשנים האחרונות נבלמה העלייה במספר הסטודנטים לתואר ראשון, כשהגידול במספרם הגיע לשיא בשנות התשעים, אז זינק מספר הסטודנטים לתואר ראשון מ־55 אלף בתש"ס (2000–2001) ל־127 אלף בתש"ע (2010–2011) — זינוק של יותר מפי שתיים וקצב שנתי ממוצע של 8%. הגידול נמשך בעשור הקודם כשמספר הסטודנטים עלה ל־178 אלף בתש"ע, ונבע בעיקר מפתיחת המכללות, עלייה בשיעור הזכאים לתעודת בגרות ומהעלייה מברית המועצות, שהביאה אוכלוסייה משמעותית שרואה בלימודים אקדמיים חלק מובן מאליו ממסלול ההכשרה. 

 

 

בארבע השנים האחרונות עלה מספר הסטודנטים לתואר ראשון מכ־188 אלף בתש"ב לכ־193 אלף בתשע"ו, קצב אטי מאוד של 1,300 סטודנטים בממוצע בשנה. השנה חוזה המועצה להשכלה גבוהה ירידה של כ־150 תלמידים, שהיא בפועל דריכה במקום ומגמה זו צפויה להימשך בשנים הקרובות.

 

הסיבות לעצירה בגידול במספר הסטודנטים הן בעיקר דמוגרפיות. קבוצת הגיל העיקרית הנחשבת רלבנטית ללימודים לתואר ראשון היא בני 20–24. אם בשנות התשעים גדלה קבוצת הגיל הממוצעת הזו בשיעור ממוצע של כ־3.5% (סביר להניח שבמידה רבה בגלל העלייה), במהלך שנות האלפיים הואט הגידול משמעותית והגיע ל־0.9% בחמש השנים האחרונות.

 

סיבה נוספת היא הגידול בחלקן של האוכלוסיות הערבית והחרדית בקבוצת גיל זו — שני מגזרים ששיעור הסטודנטים בהם נמוך יחסית. התוצאה היא כי שיעור הסטודנטים ממחזור גיל רלבנטי ירד בשלוש השנים האחרונות מ־50% ל־48%. גם ההתייצבות בשיעור הזכאים לבגרות תרמה לעצירת הגידול במספר הסטודנטים.

לכאורה, הבלימה במספר הסטודנטים היא בשורה רעה, אך בפועל לא בהכרח. בתחילת שנות התשעים עמד שיעור הסטודנטים למחזור על 23% בלבד. הגידול ל־50% היה כל כך משמעותי, שבהחלט סביר שהוא בא על חשבון איכות ההתלמידים האקדמיים.

 

לירידה באיכות תורמת גם העובדה שיש בישראל 61 מוסדות להשכלה גבוהה שהתחרות ביניהם מביאה להורדה משמעותית של תנאי הקבלה. בכירה באחת האוניברסיטאות טוענת כי "זו הקטגורה השיווקית הכי קשה בישראל. אין עוד קטגוריה עם כל כך הרבה תחרות ומותגים. יש מוסדרות שכל מה שצריך כדי להתקבל ללימודי תואר אקדמי אצלם זה בסך הכל להציג תעודת זהות". כך, רוב המאמץ של המערכת בשנים הקרובות בתחום גיוס תלמידים יופנה לשילוב אוכלוסיות שהייצוג שלהן באוניברסיטאות נמוך יחסית: ערבים, חרדים ואתיופים.

 

לעצירת מספר הסטודנטים יכלה להיות אפילו השפעה חיובית אם היה נערך במקביל מאמץ כולל להפניית צעירים למקצועות לא אקדמיים, כמו חשמלאים וטכנאים. למקצועות אלה ביקוש גדול והמשכורות בהם גבוהות יותר מאלו שמוצעות לבוגרי מדעי החברה והרוח. זה היה יכול לקרות אם היה נעשה קמפיין למיתוג מחדש של מקצועות אלה ושיפור התדמית שלהם. בנוסף, דרוש יותר תיאום בין מערכת ההשכלה הגבוהה למערכת ההשכלה המקצועית שיאפשר הכרה אקדמית, לפחות בחלק מלימודי הטכנאות.

 

נשים משתלבות בלימודים, אבל לא בסגל האקדמי

 

למרות התחזיות העגומות, המל"ג מתגאה בהתקדמות מרשימה בשילוב שני מגזרים בקרב הסטודנטים — נשים וערבים. עם זאת, הייצוג של שני אלו בקרב המרצים עדין חסר מאוד. שיעור הנשים בקרב הסגל הבכיר עומד על 29% בלבד ושיעור הערבים עומד בין 2%–3%, על פי נתוני האוצר. כיוון שמדובר במסלולי קידום שנמשכים עשרות שנים, ההתקדמות לתיקון הפערים אטית מאוד.

 

נשים מהוות 58% מהסטודנטים בישראל, וייצוגן בכל שלבי הלימודים האקדמיים גדול יותר משל גברים — 58% מהסטודנטים לתואר ראשון, 62% מהסטודנטים לתואר שני ו־53% מהסטודנטים לדוקטורט. אבל, כשבודקים את ייצוגן בסגל האקדמי התמונה שונה לחלוטין. גם ב־2013 רק 29% מהסגל הבכיר היו נשים. הייצוג כמובן הולך ופוחת ככל שהדרגה גבוהה יותר ועומד על 16% בלבד בקרב הפרופסורים מן המניין, כלומר אחת מכל שישה. ב־2003 עמד ייצוגן על 25%, כלומר במשך עשור הוא השתפר בקצב ממוצע של 0.4% לשנה בלבד.

 

גם בקרב האוכלוסייה הערבית נרשמה התקדמות מרשימה במספר הסטודנטים במוסדות האקדמיים. מ־7% באמצע שנות ה־90 (תשנ"ו) ל־10% בתש"ס ועד ל־15% בתשע"ו. אם בתחילת שנות התשעים היוו הנשים הערביות רק כ־40% מבין הסטודנטים הערבים שלמדו לקראת תואר ראשון באוניברסיטאות, הרי שבתשע"ו עלה חלקן ל־66%, לעומת כ־52% בקרב האוכלוסייה היהודית.

 

הדבר התאפשר בין היתר בעזרת הקמת מכללות שאפשרו לסטודנטיות הערביות ללמוד בקרבת מקום מגוריהן. גם שיעור הסטודנטים הערבים לתואר שני רשם עלייה מרשימה והגיע ל־11.4% בתשע"ו. שיעור הסטודנטים הערבים לדוקטורט רשם עליה מכ־3.5% בתחילת העשור ל־5.7% בתשע"ו, אבל עודנו נמוך מאוד.

 

הנתונים האלה אינם מלאים. במערכת ההשכלה הגבוהה מדברים על 6,000 סטודנטים ערבים ישראלים שלומדים ברבת עמון וכן על כמות משמעותית של סטודנטים בדואים שלומדים במכללה האסלאמית בחברון. אחת הסיבות לכך טמונה בקושי לעמוד בתנאי הקבלה של המוסדות להשכלה גבוהה הישראליים ובעיקר ובקושי לעבור את מבחן הפסיכומטרי.

 

לעומת זאת, נתוני הייצוג של הערבים בקרב הסגל האקדמי נמוכים עוד יותר, עד כמעט לא קיימים. על פי נתוני תוכנית החומש לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, מספרם הוא פחות מ־3% מחברי הסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה ורק 1.5% מחברי הסגל המינהלי. המצב הוא תוצאה של אפליה מובנית שנמשכת עשרות שנים.

 

אחד הגורמים שמקשים היום על תוכניות המל"ג לצמצום הפערים היא העובדה שלסטודנטים הערבים, שמגיעים ממשפחות לא מבוססות, קשה יותר לממן פוסט דוקטורט. בנוסף, הסטודנטים הערבים נוטים לפנות מראש למקצועות מעשיים כמו רוקחות, כלכלה וחשבונאות ולא למקצועות מחקר.

 

 

כלכליסט באייפד - חוויה אינטראקטיבית שעוד לא נראתה בישראל

בטל שלח
    לכל התגובות