איך קורה שהחקלאי מפסיד על קילו פלפלים שעולה לכם 10 שקלים?

זה קורה לכם לפחות פעם בשבוע. אתם נכנסים לסופרמרקט או למכולת השכונתית וממלאים את העגלה במוצרים שונים. ומאחורי כל מוצר שנכנס לכם לעגלה - יש סיפור. חלק מהסיפורים שמחים, חלקם מעוררי השראה וחלקם - כמו במקרה של העגבניות והמלפפונים - הם סיפורים עצובים.

החקלאים במדינת ישראל מתוסכלים. בין אם תתפסו חקלאי לשיחה עם קפה שחור של בוקר, בין אם תבקרו אותו בחממות ובשדות הפתוחים או בהפגנות הרבות שאליהן הם יצאו בשנה האחרונה - כולם יגידו לכם את אותו הדבר: "ננטשנו. אנחנו בנים עזובים במדינה הזו. הממשלה לא סופרת אותנו. אין אוזן קשבת לבעיות שלנו".

המצב היום הוא שאף אחד מהם לא ימליץ לילדים שלו להיכנס לעסק. הגיל הממוצע של החקלאים עלה בשנים האחרונות, משקים משפחתיים רבים נסגרים, אנשים פושטים רגל וחממות, בתי רשת, שדות ומטעים נותרים נטושים לחסדי הזמן (תמונה להמחשה למטה). המשבר שאליה הגיעה החקלאות בישראל הוא עדות עצובה, כואבת, ומדאיגה לכשלי הממשלות האחרונות.

חממה נטושה בשדה בדרום. ההורים מזהירים את ילדיהם שלא להיכנס לעסק צילום: יובל רויטמן

החקלאים בישראל מואשמים שלא בצדק במחיר היקר של הירקות והפירות. הנה דוגמה להמחשה: לחקלאי ישראלי עולה 4 שקלים לגדל קילו פלפלים. אם הפלפל נמכר ברשתות השיווק ב-10 שקלים הוא עדיין לא מרוויח, משום שמתוך ה-10 שקל הוא מקבל 5 שקלים בלבד, שמהם יורדים לו 30% על הובלה, הפצה ותשלום לסיטונאי, ובסוף הוא נשאר ביד עם 3.5 שקלים בלבד - ומפסיד.

וזו רק בעיה אחת, מבלי להזכיר את מחירי המים, או העלות הגבוהה של העסקת עובדים זרים, או שחיקת הרווחיות: לפני שלושים שנה, המחירים היו 2-3 שקלים לקילו עגבנייה. מאז מחירי התשומות (כמו למשל מים, סולר, זרעים ודשנים) זינקו. ועדיין, במשך רוב השנה, מגדלי העגבניות מקבלים את אותו המחיר.

צילום: יובל רויטמן

לכל הקשיים האלה אחראיות, בלי יוצא מן הכלל, ממשלות ישראל, שחוטאות בחוסר ראייה לטווח ארוך, בחוסר הבנה של עולם החקלאות ובחוסר אכפתיות כלפי החקלאים. ואת מי שתחתיה, פקידי האוצר, לא באמת מעניינים החקלאים - אלא שיהיו מוצרים חקלאיים על המדף. וזו בדיוק הסיבה שבגללה קו ההגנה האחרון על החקלאים - מכסי המגן - נפרץ.

בניגוד לדעה הרווחת, החקלאים בישראל מגדלים מספיק ירקות ופירות לכל אזרחי המדינה, גם בתקופת החגים. אבל משרד האוצר, מסיבות פופוליסטיות, הסיר את המכסים, פתח את השוק לייבוא ובכך למעשה יצר מצב של תחרות לא הוגנת, שבה הוא מסבסד ישירות את החקלאים בחו"ל. החקלאים בארץ יכולים להתמודד עם מזיקים, עם קרה, עם התנודות במחיר - אבל עם פקידי האוצר הם לא יכולים להתמודד, ואין להם איך להתחרות בחקלאי מירדן או מטורקיה שעולה לו לגדל הרבה פחות.

צילום: יובל רויטמן

יש אנשים שאומרים שלא חייבים פה חקלאות, ושכמו בהרבה ענפים אחרים - אפשר לייבא את כל התוצרת החקלאית. הטענה הזו מתעלמת מעובדה אחת מהותית: מדינה שלא יודעת לגדל לעצמה את האוכל, ושאין ביכולתה לדאוג לביטחון תזונתי - אין לה זכות קיום.

מדינת ישראל צריכה - ויכולה - להשיב את החקלאות לימיה היפים; להשקיע יותר במחקר ובפיתוח, לדאוג לשוק סיטונאי אחד - מפוקח ומסודר, לטפל כמו שצריך בבעיית פערי התיווך, להוריד את מחירי המים למחיר הגיוני שלא קרוב לקצה גבול היכולת של החקלאים, ולתת למי שמגדלים את הלחם - לא להגיע לפת לחם. החקלאים לא רוצים להצטייר כבכיינים. כי הם ממש לא כאלה. הם בסך הכול, כמו כולם, רוצים להתפרנס בכבוד. וכשהם יתפרנסו בכבוד - אנחנו נוכל לאכול בכבוד.