פארק ציבורי הוקם על שטח פרטי, המועצה המקומית תפצה הבעלים

בעל שטח בקרית טבעון גילה בשנת 1995 כי המועצה מקומית הקימה פארק ציבורי, חלקו על השטח שבבעלותו. לאחורנה פסק לו ביהמ"ש פיצויים של כ-1.3 מיליון שקל.

לאחר הקמת הפארק המועצה המקומית לא התכחשה לטעותה, וכפי שהשופטת ישראלה ישראלה קראי-גירון-גרינבוים כתבה, זה למועצה ל"מצוקה".

אז במקום לפרק את הפארק שכבר הוקם – דבר שיפגע בציבור כולו – המועצה התחייבה בשנת 1996 בהסכם להעביר לבעל השטח קרקע חקלאית חלופית, לשנות את ייעודה למגורים ולהקצות לו 44% אחוזי בנייה.

בפועל, האיש קיבל שטח אולם שינוי הייעוד לא בוצע, ובדיעבד התברר שהוא גם לא ניתן לביצוע. בתביעה שהגיש בביהמ"ש המחוזי בחיפה לפני כשנתיים, בעל הקרקע תבע תשלום "חלופי" עבור זכויותיו, כלומר תשלום שווי הקרקע כאילו בוצע שינוי הייעוד.

שמאי שמונה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים העריך את השווי בכ-2 מיליון שקל.

התובע טען כי את ההודעה שלפיה שינוי הייעוד לא יתאפשר קיבל רק ב-2013. לטענתו, בין השנים 2011-2001, המועצה המקומית לא עשתה דבר כדי לקדם את שינוי הייעוד ובפועל, כיום, ברור שהיא אינה יכולה לקיים את התחייבותה.

מנגד, המועצה ביקשה לדחות את התביעה בטענה שההסכם מעולם לא הופר. לשיטתה, לפי ההסכם היא התחייבה רק ליזום תכנית לשינוי הייעוד אך לא להשיגו. היא טענה כי עמדה במחויבות זו, ובשל נסיבות שאינן תלויות בה – כיוון שהיא אינה הגורם המאשר שינוי ייעוד –הוא לא אושר.

עוד נטען, בין היתר, כי בהסכם לא צוין מועד ספציפי לביצוע ההתחייבות, וכי המועצה עדיין ממשיכה במאמציה גם כיום.

הפרה את ההסכם

"אין ספק כי התחייבות העירייה להביא לשינוי ייעוד המקרקעין לא קוימה. אין גם ספק כי החל משנת 2001 ידעה המועצה מקומית כי אין ביכולתה לעשות כן ולא עשתה דבר בנושא עד שנת 2012", קבעה השופטת ישראלה קראי-גירון-גרינבוים.

השופטת השתכנעה שמטרת ההסכם הייתה להעניק לתובע תמורה שהיא מעבר לעסקת חליפין פשוטה של קרקע חקלאית תמורת קרקע חקלאית. הנתבעת התחייבה להפוך את השטח לקרקע למגורים ולא רק "להשתדל" לעשות זאת.

השופטת הבהירה כי מסקנה זו "נלמדת הן מאופן ניסוח ההסכם והן מאופן התנהלות הצדדים על פיו והן מחילופי המכתבים במסגרת המשא ומתן שקדם לחתימת ההסכם". 

השופטת ישראלה קראי-גירון-גרינבוים צילום: אתר בית המשפט

בתוך כך השופטת ציינה כי בעוד שעדות התובע הייתה "קולחת וסדורה", קשה היה להבין את העובדות על סמך עדותו של מהנדס המועצה באותה עת, שהיה מעורב בנושא.

בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי המועצה הפרה את ההסכם. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת המועצה שלפיה מסכום הפיצוי יש לנכות שווי מוערך של היטל השבחה (כ-700,000 שקל), שהתובע צריך היה לשלם אילו הייתה ממלאת את התחייבותה.

לפיכך, השופטת קבעה כי התובע ישיב לנתבעת את הקרקע שנרשמה על שמו תוך 30 יום, ואילו הנתבעת מצדה תשלם לו תמורה כספית המשקפת שווי התחיבויותיה בהסכם. שווי המקרקעין החלופי יחושב בהתאם לחוות דעת השמאי – כ-2 מיליון שקל – בניכוי "מס רעיוני" שהיה מוטל בגין השבחת המקרקעין.

הנתבעת חויבה בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

לפסק הדין 

• שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

* עורך דין מושיק כהן ממשרד יצחק נטוביץ עוסק בתחום הנדל"ן

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"