• תפריט
דעות

בסטיונר ועו"ד נכנסים להיכל. רק אחד מהם ישלם מס על 30 דירות

לשרגא בירן, אחד מעשירי ישראל, יש 25 דירות להשכרה. לא.א, בסטיונר משוק הכרמל, יש 30 דירות. אז איך יכול להיות שבית המשפט מעניק לראשון מס מופחת ורק לשני פגישה בהולה עם רשויות החוק? התשובה נעוצה בכוח, קשרים והרבה כסף

אתי אפללו 08:0114.08.16

1.מצא את ההבדלים

 

שני פסקי דין שעלו לכותרות קשורים למס על ריבוי דירות - האחד התברר בפני השופט מנחם קליין בבית משפט השלום בתל אביב, השני בפני השופט אביגדור דורות בבית המשפט המחוזי בירושלים. פסק הדין הראשון עסק בתביעה של איש אלמוני, בסטיונר משוק הכרמל בתל אביב שכונה בו א.א. אחד הצדדים בפסק הדין השני הוא עו"ד שרגא בירן, מהאנשים העשירים בישראל. המשותף לשני האנשים האלו, כך התברר במהלך המשפטים, הוא שלשניהם יש יותר מ־20 דירות להשכרה - דירות שעוררו שאלות של מיסוי.

 

 

 

 

באחד מפסקי הדין תמה השופט כיצד לא מוסו ההכנסות מהשכרת הדירות ושלח את המקרה למס הכנסה באופן בהול, ובפסק דין השני התברר שהשכרת דירות כלל לא נחשבת כעסק ולכן המיסוי הוא בכלל לא ביג דיל. נחשו איזה פסק דין עסק בבסטיונר ואיזה פסק דין עסק בבירן. אין אדם שאוהב לשלם מסים. אין אדם שבשמחה נותן שליש מהכנסתו הפנויה כדי שזו תממן הקמת כביש עוקף לאיזו התנחלות עלומה ביהודה ושומרון. אבל חוק הוא חוק ומסים יש לשלם למרות הכל.

 

לכן המקרה של א.א מקומם. מדובר באדם שעבר תאונת דרכים ותבע מהמדינה פיצויים בהיקף של 760 אלף שקל. במהלך התביעה ניסה השופט לאמוד את הכנסתו כדי לדעת כמה פיצויים יש לשלם לו.

נוסף לבסטה שיש לא.א בשוק הכרמל, לעסקים שטיבם לא הובהר בטורקיה ולקצת נכות מביטוח לאומי, לא.א יש גם 30 דירות בתל אביב. לפי א.א, כל הדירות הללו הניבו לו הכנסות של 30 אלף שקל בחודש בלבד. כלומר, 1,000 שקל לדירה — סכום לא הגיוני שעורר את תמיהתו של השופט. בנוסף, כספים שהעביר א.א לבני משפחתו שעבדו בהשכרת הדירות האלו לא תועדו בשום מערכת חשבונאית. כמו כן, לפי עדותו של א.א, פועלים סינים שהובאו כדי לעבוד בתחזוקת אותן דירות קיבלו כסף ללא תלושים.

 

כל זאת זעזע את השופט קליין. "בתחילה סברתי שהתובע יכול לשמש מנטור ומורה דרך מצוין לצעירים בארץ שנאנקים תחת יוקר המחיה, ולזוגות צעירים שגם אם שניהם עובדים קשה, הם לא מצליחים לגמור את החודש ורק יכולים לחלום על רכישת דירה מהונם העצמי. והנה מופיע בבית המשפט אדם ללא השכלה, מרקע סוציו־אקונומי קשה ביותר, שאף נתמך בקבצאות ביטוח לאומי, ומצליח במו ידיו להתפרנס יפה מאוד מהבסטה בשוק הכרמל ואף לרכוש ולהשכיר 30 דירות שבבעלותו בארץ. סברתי שהוא יכל להיות שותף של רוברט קיוסאקי בכתיבת הספר המצוין 'אבא עשיר, אבא עני'", התפייט השופט והמשיך: "אך במהרה התחיל לקונן בלבי החשד שלא בפלא פיננסי מדובר, אלא במי שאולי עובר עבירות פליליות ובעיקר עבירות מס. נותרתי עם תחושה קשה שרוב הכנסותיו של התובע, כולל עסקיו המסתוריים בטורקיה, הן ב'שחור'". בצעד חריג העביר השופט את הפסיקה למנהל בתי המשפט, כדי שזה יעביר את המקרה לרשויות המס.

 

2.הבעיה היא לא המהות אלא האלגנטיות

 

הבעיה עם א.א היא שאת כל השחור הזה הוא עשה באופן לא אלגנטי. או לפחות לא אלגנטי מספיק. תשובותיו בבית המשפט היו מלאות סתירות, התחמוקיות ואי־בהירויות. כנראה שככה זה כשאתה בסטיונר.

 

אם א.א היה, למשל, עורך דין מקושר, כמו בירן, הוא לא היה צריך להתחמק מהמערכת. הוא יכול היה להשיג את אותה התוצאה באמצעות פעילות מבפנים. פסק הדין של בירן עסק ב־25 דירות שעל ההכנסות מהן בשנים 2004–2007 הוא ביקש לשלם 10% מס בלבד. השופט קיבל את בקשתו. הסיבה לכך היא שההכנסות הן לא עסק, שמחויב במס של 25%, אלא מה שנקרא הכנסה פסיבית המחויבת במס מופחת.

 

לעומת א.א שספג ביקורת קשה בפסק הדין, בירן - שמומחה בחוק, שעוסק בנדל"ן, בעל הקשרים שהממון מצוי בכיסו - זכה למחמאות רבות: "בירן לא טיפל בעצמו בהשכרת הדירות. הוא השקיע את מרצו בקידום מטרות ציבוריות. הוא לא מומחה בעל ידע בהשכרת דירות. לראות בו מומחה זאת גישה בעייתית. אין לו ידע בתחום מלבד השכרת דירה בודדת מספר פעמים". השופט המשיך וציין כי הכנסותיו של בירן מדירות, שהסתכמו בכ־3.6 מיליון שקל בשנים המדוברות, הן לא גבוהות ביחס למקורות ההכנסה האחרים שלו. ככה זה כשאתה שולט באחת החברות הגדולות במשק - קבוצת אלון.

 

אם פסק הדין של א.א מקומם בגלל הקלות שבה אדם יכול לתחמן את המערכת, ליהנות מקצבאות ולהסתיר הכנסות, פסק הדין של בירן מרתיח. הוא מראה איך אותו מצב בדיוק - של אי־תשלום מס, של התחמקות מנשיאה בנטל ושל אי־שוויון בין נישומים שונים - מוכרע אחרת בחסות החוק. פסק הדין מקומם שבעתיים לאחר שנחשף כי בין בירן לשופט התקיימו בעבר קשרים עסקיים, כפי שפרסם צח שפיצן ב"ידיעות אחרונות". והרי כשיש חברים לא צריך פרוטקציות.

 

 

שרגא בירן. כשיש חברים לא צריך פרוטקציות שרגא בירן. כשיש חברים לא צריך פרוטקציות צילום: אוראל כהן

 

3.עננה סביב תדמיתה של מערכת המשפט

 

לפני כשבועיים, כשהתפרסמה טיוטת חוק ההסדרים על שלל הצעות המיסוי שהכניס לתוכה שר האוצר משה כחלון, הסביר לי באריכות אחד מאנשי המסים הבכירים בישראל מדוע אי אפשר להשיג שוויון וצדק חברתי באמצעות מערכת המס. "לא יעזור אם מערכת המס תהיה פרוגרסיבית", הוא אמר והוסיף, "העשירים ימצאו דרך להתחמק". והנה, דוגמה חיה: פרצה במערכת המס, פטור או סתם היכרות עם השופט. הכל הולך.

 

אבל הפסיקה של בירן לא מטרידה רק בשל הסיבות האלו, אלא גם משום שהיא מטילה עננה כבדה סביב יושרתה של מערכת המשפט. נאיבי לחשוב שהמונח "צדק לכל" מתאר את מערכת המשפט, זה נכון, אבל שני פסקי הדין האלו, בזה אחר זה — זאת כבר השתנה מהמקפצה.

 

עולם המסים תמיד התנהל באופן שמעורר הרמת גבה. סוד גלוי הוא שפעם כדי להשיג שומה מופחתת ברשות המסים, כל מה שהיה צריך זה מאכער, מישהו שמכיר מישהו ושאפשר להרים אליו טלפון. כולם גם ידעו מיהם המאכערים האפקטיביים ובאילו בית קפה ניתן למצוא אותם. זה וקשרים זה כל מה שנדרש.

 

התדמית השלילית של רשות המסים הגיעה לשיא עם התפוצצות פרשת השחיתות ברשות בסוף העשור הקודם, שהשפיעה על כל הצמרת ושבמהלכה הורשע מנהל הרשות דאז ג'קי מצא בעבירות של סיוע למתן שוחד והפרת אמונים במסגרת הסדר טיעון. במשך עשור כמעט מנסה רשות המסים להתנער מהתדמית הבעייתית, ואט אט נדמה היה שהפרשה נשארה מאחוריה. אולם כעת נראה שאט אט תופסת את מקומה של הרשות מערכת המשפט, שעד לאחרונה נתפסה כאחת המערכות הנקיות ביותר בישראל.

 

בבדיקה שערך מכון המחקר של הכנסת מחקר על שחיתות בממשל לפני כעשור מצא כי בהשוואה לעולם מצבה של ישראל אינו רע. במסגרת סקר סטטיסטי התבקשו הנשאלים לדרג את רמת השחיתות בישראל. מבין הגופים הנותנים שירות לציבור, מערכת המשפט נתפסה כגוף הכי פחות מושחת. בשנה החולפת שיחזר "כלכליסט" את הסקר ומערכת המשפט כבר נתפסה כמושחתת יותר, אך עדיין כנקייה יחסית. יחסית היא מונח מתעתע, כי לפי הסקר 33% — כל אדם שלישי בישראל — הגדירו את מערכת המשפט כמושחתת או מושחתת מאוד.

 

ומדוע שיחשבו אחרת? רונאל פישר הרס את תדמית עורכי הדין, רות דוד את זו של הפרקליטות ושופטים כמו יצחק כהן ומשה גלעד הטילו צל כבד על תדמית השופטים. כשתדמית מערכת המשפט נמצאת בירידה, חובה על כל שופט לדקדק שבעתיים, שמא לא יראו ולו צל של עניין לא כשר שמשפיע על פסיקתו. השופט דורות, שלא חשף את הקשרים בינו לבין בירן לפני מתן פסק הדין, כשל בכך בגדול.

 

 

ספר התקציב 2017-2018 - גרסת כלכליסט 

 

בטל שלח
    לכל התגובות