לואי סי.קיי, שברת את לבי
לילך וולך מעריצה את לואי סי.קיי. ובכל זאת היא לא תלך לראות הופעה שלו. היא כבר לא יכולה להדחיק את השמועות על הטרדותיו המיניות
לא אלך להופעה של לואי סי.קיי. למרות שאני אוהבת כל דבר שהוא יצר בשנים האחרונות, למרות שהוא מצחיק אותי כמו שכמעט אף קומיקאי אחר לא מצחיק אותי, למרות שקשרתי לו כתרים נוצצים, ולמרות שמבחינות רבות מדובר בהחמצה גדולה של הזדמנות כמעט חד־פעמית - אני לא אלך להופעה של לואי סי.קיי. ולא בגלל המחיר. אם להיות לגמרי כנה, הוצע לי כרטיס כניסה בחינם, ואני מודה שהסירוב היה קשה בהרבה.
במהלך השנים האחרונות אי אפשר היה שלא לדבר על לואי סי.קיי. בקשר לאופן שבו הוא הגדיר מחדש קומדיה ואנושיות ־ פילוסוף, אקזיסטנציאליסט, גאון. לדעתי אפילו אני קראתי לו בשלב מסוים "פמיניסט אמיתי". כל הדרך בה הוא עוסק בשבריריות ובפגיעות של מערכות יחסים, באומץ הבלתי רגיל שאדם צריך לגייס כדי להסתכן באהבה, היא כזו שיכולתי להדהד איתה כמו מי שמגלה שמהצד השני של האוקיינוס יש לו נפש תאומה. לא רק אני, כמובן, אני לא משלה את עצמי ־ לואי סי.קיי. כמו גאונים אמיתיים, הצליח לייצר את התחושה הפמיליארית הזו אצל רבים.
ואז החלו לטפטף השמועות על הטרדות מיניות ־ קודם ב־2012, בטור אנונימי שפורסם לאחר פסטיבל קומדיה בו התארח. שם סופר שלואי הזמין צמד קומיקאיות לחדרו, והחל לאונן מולן. כשניסו לעזוב, הוא לא הניח להן לצאת. הפרטים מכוערים, ולא נוחים, אבל הם חשובים. אחת הנשים התלוננה בפני מארגני הפסטיבל אך הומלץ לה "לרדת מזה". בהמשך הסיפור הוכחש. על ידי סי.קיי. עצמו וגם על ידי אחת הקומיקאיות. אמרתי לעצמי "רדי מזה גם את". קל להפיץ שמועות, קשה למחוק אותן.
לואי סי.קיי בהו צילום: גטי אימג'ס אבל הסיפורים סירבו לגווע, ובשנה שעברה נוספו להם עוד עדויות ־ קומיקאית נוספת בשם ג'ן קירקמן רמזה ברמזים עבים מאוד בפודקאסט שלה, על קומיקאי מצליח שנוהג להטריד נשים. בהמשך הפודקאסט נמחק. ולפני כמה שבועות השחקנית והקומיקאית הוותיקה רוזאן בר יצאה בגלוי נגד סי.קיי. זה כבר יותר מצירוף מקרים, וזה כבר גדול יותר מלומר "רדי מזה" ולהסכים לרדת מזה. בקטע מבריק וישן שלו, הקומיקאי כריס רוק, התייחס לתלונות על פדופיליה של מייקל ג'קסון, באומרו "עוד ילד?! עוד ילד? מייקל, כל כך אהבנו אותך שאת הילד הראשון החלקנו לך". זה היה נורא, ומצחיק, ונכון. את התלונה הראשונה ששמענו עוד היינו מוכנים להחליק. כי כל כך אהבנו, כי כל כך אהבתי, את לואי סי.קיי.
אז נכון הדבר, שצריך להיות מאוד מאוד זהירים, עם האשמות ועם שמועות, ובכלל ־ בכבודו ובקריירה של אדם. אבל אני לא אלך להופעה של לואי סי.קיי. לא כי אני צודקת, ולא מצדקנות, או מאיזו אמונה מלאה בעצמה שנשים תמיד צודקות וגברים תמיד משחרים לטרף. אני לא אלך, בשיברון לב גדול, מתוך תחושה אישית, אפילו נרקיסיסטית, שאיבדתי קול חשוב וצלול בעולם שדברר אותי במקומות שלא ידעתי לדברר את עצמי. כמו שלא תחזור למסעדה שאהבת אחרי שגילית שיש במטבח חולדה. לא משנה כמה טעים האוכל, לא תוכל לשבת שם בשלווה יותר אף פעם. אני לא אוכל, אני לא אסכים, לשבת בהופעה של לואי סי.קיי. שכל כך חיכיתי לה, לצחוק ולהדחיק את מה שאני כבר יודעת.
אמנות היא לא תירוץ
יכול להיות שפעם אפשר היה להפריד אנשים מהיצירה שלהם; היה פחות מידע, היה יותר עמעום. משוררים נפלאים היכו את נשותיהם, ציירים גאונים התעללו בסובביהם, סופרים ששינו את העולם היו פדופילים. זו כבר לא אפשרות, לא בעידן האינפורמציה, ולא כשכבר ביטלנו את הרומנטיזציה העקומה שהעניקה לאמנים יד חופשית להתייחס לאנשים סביבם כאל כלים ריקים לממש את אמנותם ואת האגו שלהם. לא כריס בראון, לא אייל גולן, לא לואי סי.קיי. ־ על אף שהם לעולם לא יידעו, על אף שזה אולי לא יזיז פסיק בעולם ־ לא יקבלו את הכסף שלי שלי והמקום שלי בקהל שלהם.
