מנורה מבטחים ניכתה ריבית מהפיצוי למבוטח וחוייבה להחזיר

בשנת 2002 הגיש תובע הגיש נגד חברת "מנורה" תביעה לקבלת תגמולי ביטוח על אובדן כושר עבודה. שאלת חבותה של מנורה נדונה בשלוש ערכאות. בסופו של דבר, ביהמ"ש העליון קיבל את ערעורו של התובע וקבע את זכותו לקבלת תגמולים. התיק הוחזר לבית משפט השלום בתל אביב לצורך קביעת שיעורם המדויק של תגמולי הביטוח, דבר שגרר מסכת התדיינות נוספת ממושכת בין הצדדים.

הצדדים נחלקו בשורה של סוגיות, ובהן, בין היתר, תוקפה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, אותה ביקש התובע לפסול, בין השאר בטענה שבשלב מסוים הסתבר שהוא עובד עבור הנתבעת ומקבל ממנה שכר.

עוד סוגיה שבמחלוקת הייתה ניכוי ריבית "תעריפית" בשיעור 2.5% מתגמולי הפוליסה, החל מהתשלום ה-25. התובע טען בהרחבה כי לדבר לא היה זכר בתנאי הפוליסה. הנתבעת טענה כי מדובר בניכוי ריבית שנתית מרווחי תיק ההשקעות, בעת חישוב התשואה.

לעומת זאת, התובע טען כי למבוטח אין שום דרך לדעת מהן התוצאות של ההשקעות ומהי, אם בכלל, הריבית שלפיה חושב סכום הפיצוי החודשי או מהן ההוראות המתאימות בתוכנית הביטוח.

תכלית צרכנית

לאורך עמודים רבים תיארה השופטת אורלי מור-אל את השתלשלות ההליכים הארוכה, וכן את שלל העדויות והראיות שהגישו הצדדים. בסוגיית המומחה, השופטת קבעה כי התובע לא הצביע על פגם כלשהו בחישובים שביצע. נקבע כי לתובע לא נגרם עיוות דין כלשהו מהותרת חוות הדעת על כנה, וכי התובע לא הציג כל נתון או חוות דעת חלופיים מצדו.

"לא שוכנעתי, כי המומחה קיים עם הנתבעת תקשורת אסורה לעניין אופן כתיבת חוות הדעת וביצוע החישובים, להבדיל מניסיון של המומחה לאסוף את הנתונים הדרושים לו והמצויים בידי הנתבעת לצורך כתיבת חוות הדעת", הוסיפה השופטת.

לעומת זאת, בסוגיית בריבית ההכרעה הייתה שונה. השופטת קבעה שהנתבעת לא הוכיחה את שיעור הריבית אותה יש לנכות ממדד רווחי ההשקעות.

"משלא הוכח שיעור הריבית הנקוב בפוליסה, אין מנוס מן המסקנה, כי אין בידי הנתבעת לנכות ריבית ששיעורה לא הוכח ... לפיכך, על הנתבעת להשלים את תגמולי הביטוח בהתאם". 

השופטת אורלי מור-אל, בית משפט השלום בת"א

השופטת הוסיפה כי "מסקנה זו מתחייבת בין היתר מתכליתו הצרכנית של חוק חוזה ביטוח כחוק שבא להגן על ציבור המבוטחים, האופן שבו ראוי לפרש חוזה ביטוח, פערי הכוחות בין המבטח לבין המבוטח והדרישות היתרות מן המבטח שעה שהוא מבקש ליישם הוראות בפוליסה שיש בהם כדי להפחית את התגמולים להם זכאי המבוטח". "תם ולא נשלם", סיכמה השופטת, וקבעה כי לעת עתה הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הנוספים שנפסקו בהליך זה, על סך כולל של 450,000 שקל.

עוד נקבע כי יש צורך בחוות דעת אקטוארית נוספת כדי לקבוע מהם תגמולי הביטוח המדויקים להם זכאי התובע. השופטת הורתה למנורה להמציא תוך 20 יום את מדד ההשקעות שלפיו יש לערוך את החישוב, בלא ניכוי ריבית של 2.5%.

השופטת אף חייבה את מנורה בהוצאות משפט בסך 50,000 שקל – סכום גבוה ממש שפסק העליון – לנוכח בדיקת הוצאות בפועל.

לפסק הדין

• ב"כ התובע: עו"ד חיים קליר ועו"ד עודד יחיאל

• ב"כ הנתבעת: עו"ד רם דורון ועו"ד עילם בורבין

* עורכת דין תמר גמליאל עוסקת בדיני ביטוח

** הכותבת לא ייצגה בתיק.