הבנק התרשל במתן הלוואה, ולא יקבל את כספו חזרה

בעקבות החלטה שניתנה במועצת מקרקעי ישראל לפני יותר מ-20 שנה, המאפשרת ליישובים חקלאיים שונים לבנות הרחבות, החל המושב שער אפרים שבשרון לשווק מגרשים ולגבות עבורם כספים מרוכשים בשביל רשות מקרקעי ישראל (אז מינהל מקרקעי ישראל).

מאוחר יותר גילתה רמ"י כי חברי המושב גבו סכומים העולים על אלו שאישרה לה, ובתגובה אסרה על המושב להמשיך בהרחבה. למרות זאת, המושב המשיך בשלו והתקשר עם רוכשים שונים.

שופטת ביהמ"ש המחזוי מרכז הדס עובדיה

באותה תקופה הוא סייע לזוג לקבל הלוואה לשם רכישת זכויות באחד המגרשים, והתחייב בפני הבנק לרשום את הזכויות על שם הרוכשים. הבנק התרצה, אישר את ההלוואה, והעביר את הכספים למושב.

אלא שבני הזוג לא עמדו בתשלומים, ובשנת 2002 פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל במטרה למכור את המגרש כדי לגבות את חובם של זוג החייבים. במסגרת זו התבקש הבנק להציג אישור לכך שהזכויות במגרש שייכות לחייבים, אך לא הצליח בכך, כיוון שהתברר שרמ"י מעולם לא אישרה את העסקה. עניין זה היה מכריע, והוביל לסגירת התיק נגד החייבים. בינתיים, התברר

שהזכויות במגרש הועברו בשנת 2008 על ידי רמ"י לבנם של בני הזוג, שהקים שם את ביתו.

בשנת 2013, ניסה הבנק למצוא פתרון למצב באמצעות תביעה שהגיש בבית המשפט המחוזי מרכז נגד ההורים ובנם, בה טען שהעבירו לבנם את הזכויות במגרש במטרה למנוע את המימוש שלו.

הבנק טען שאב המשפחה הוא חבר מושב לשעבר (שמספר מחבריו הורשעו בפלילים עקב מעשיהם בפרשיית ההרחבות), שפעל לקבלת ההלוואה בידיעה שהפרויקט הוקפא. את הבן האשים הבנק בכך שקיבל במרמה את זכויות הוריו במגרש, וקיבל בדרך סיבובית את כספי ההלוואה כדי לממן את עלות ביתו.

הנתבעים טענו כי מעולם לא היו להם זכויות במגרש כך שלא יכלו להעבירן לאף גורם. אב המשפחה טען כי לא ניתן לייחס לו מעשים של חברי מושב אחרים שעה שהוא לא הואשם או הורשע בדבר. בנו ואשתו הוסיפו כי הבנק טעה כשהעביר את הכספים למושב מבלי לבדוק קודם עם רמ"י, והכחישו כי כספי ההלוואה הועברו אל הבן. בכל מקרה, הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה זה מכבר.

לא פעל בסבירות

השופטת הדס עובדיה החליטה לדחות את תביעת הבנק. היא קבעה כי הבנק טעה כאשר העניק את ההלוואה מבלי שהוצג לו אישור מרמ"י לעסקה. "בנקיטת אמצעי זהירות מינימליים וקיום נוהלי עבודה סבירים בעת מתן ההלוואות, ולאחר מכן בנקיטת פעולות הגבייה הנכונות, היה כדי למנוע את מתן ההלוואה", כתבה השופטת בפסק הדין.

השופטת הבהירה כי לבני הזוג מעולם לא הייתה זכות כלשהי במגרש, כך שלא ניתן להאשים אותם בהעברת זכות שכלל לא הייתה להם.

ומעבר לזה, השופטת קיבלה את טענת הנתבעים לפיה התביעה התיישנה. היא קבעה כי הבנק הגיש אותה באיחור של 4 שנים מהמועד האחרון בו יכול היה לתבוע את החזר ההלוואה. עם זאת, לא נפסקו לנתבעים הוצאות שכן השופטת מצאה קושי בהתנהלותם.

לפסק הדין

• ב"כ התובע: עו"ד אירית ינקוביץ, עו"ד עילית גלעד

• ב"כ הנתבעים: עו"ד ראובן פרנקו

* עורכת דין תהל בירן עוסקת בתחום ההוצאה לפועל

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"