רשת "הרמוניה" לא צייתה לצו עיקול ותשלם כ-282 אלף שקל

בנק לאומי פתח לאחרונה תיק בהוצאה לפועל לגביית חוב של כ-453 אלף שקל. בהליכים שננקטו בתיק, הוטל בסוף שנת 2014 עיקול על כספי החייב אצל רשת החנויות "הרמוניה לבית" – שהחייב הוא אחד הספקים שלה.

אלא שהרשת לא העבירה להוצל"פ את הכספים, בטענה שלא מגיעים לחייב כספים ממנה. ואולם, בדיעבד התגלה, כי לאחר ששלחה את ההודעה הזו, היא העבירה לחייב כ-700 אלף שקל.

לאחר כמה חודשים הגיש הבנק בקשה לזימון נציגי הרשת לחקירה בפני רשמת ההוצאה לפועל, בה התגלה כי הרשת עשתה טעות, שנבעה מכך שהחייב מתנהל מולה בכינוי מסחרי, ולא בשמו הפרטי שצוין בצו העיקול.

הרשמת קבעה שהרשת לא סיפקה "הצדק סביר", כלשון חוק ההוצאה לפועל, לכך שלא קיימה את צו העיקול, ופעלה בהתאם לסעיף 48 לחוק המאפשר לה לחייב את הרמוניה - כצד שלישי - בגובה החוב של החייב. כלומר, הרמוניה חויבה לשלם לבנק לאומי כחצי מליון שקל.

על החלטה זו הגישה הרמוניה ערעור בבימ"ש השלום בקריות, בו טענה שהתנהלה בתום לב, והזכירה את העובדה שאינה צד ישיר לסכסוך, אלא נקלעה אליו שלא מרצונה.

לחילופין, המערערת טענה כי הבנק פעל בזדון כששלח לה את צו העיקול על שמו הפרטי של החייב, אף שידע כי הוא מצוי עמה בקשרים מסחריים, ומבלי להפנות לכך את תשומת ליבה. לפיכך, יש להטיל על הבנק את מלוא האשמה על הבלבול.

הבנק ביקש לדחות את הערעור, וטען כי הרשת טיפלה בצו העיקול באופן רשלני. עוד נטען, בין היתר, כי הבנק פעל כדין, למערערת הומצאו שני צווים שנופקו על ידי לשכת ההוצאה לפועל וכללו פרטים שניתן באמצעותם לזהות את החייב.

גם הבנק אשם

"המקרה שלפנינו ממחיש היטב את ההבדל בין הצדק, לבין הצדק סביר", הסביר השופט מוחמד עלי. אמנם המערערת פעלה בתום לב, אולם "לא ניתן לומר כי הבדיקה שבוצעה על ידי המערערת עונה על סטנדרט התנהגות סביר המצופה ממי שמקבל צו עיקול ונדרש לפעול על פיו", כתב, ובכך הסכים עם רשמת ההוצאה לפועל.

השופט מוחמד עלי צילום: אתר בתי המשפט

לעמדתו, המערערת לא הייתה צריכה להסתפק בכינוי המסחרי בלבד ברישומי הנהלת החשבונות, אלא להוסיף לצד זאת את שמו של החייב. "כל שהיה על המערערת לעשות, להקיש את מספר תעודת הזהות של החייב במערכת הנהלת החשבונות, או לבדוק באופן 'ידני' את מספרי תעודות הזהות של הספקים, או אז הייתה מגלה שמדובר במי שמגיעים לו כספים ונוכח צו העיקול, העברת הכספים אליו הייתה נמנעת", העיר השופט.

עם זאת, בשונה מהרשמת, השופט הטיל על הבנק 30% מהאשמה לאי קיום הצו, וזאת בעיקר לנוכח העובדה שהמתין שמונה חודשים בין מועד הטלת העיקול לבין מועד הזמנת המערערת לבירור בפני רשם ההוצאה לפועל. בנוסף, השופט סבר כי אין לחייב את המערערת בריבית בנקאית.

התוצאה הייתה שהערעור התקבל חלקית. השופט הפחית את חיוב המערערת לסך של כ-282,000 שקל. אף צד לא חויב בהוצאות משפט.

בתוך כך השופט דחה את "התסריט הקונספירטיבי" של המערערת והדגיש שהבנק לא פעל בזדון.

• ב"כ המערערת: עו"ד ג' נרקיס

• ב"כ המשיב: עו"ד ד' זר

לפסק הדין

* עורך דין קובי כהן עוסק בדיני הוצאה לפועל

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"