מבקר המדינה דורש להתערב בחוק נציבות הביקורת

מבקר המדינה יוסף שפירא מעוניין לקחת חלק פעיל בגיבוש החוק להקמת נציבות הביקורת על גופי התביעה. במכתב ששלח שפירא לשקד ושהגיע לידי "כלכליסט" מתלונן המבקר כי גיבוש חוק נציבות הביקורת על הפרקליטות לא כלל פנייה לקבל את התייחסותו.

"הובא לידיעתי קיומה של הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מערך התביעה", כתב שפירא, "מטבע הדברים מהותה של ההצעה רלבנטית למשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, לאחריותו ולסמכויותיו. יש להצר אפוא על כך שעד כה לא הובאה הצעת החוק לעיוננו ולקבלת התייחסותנו כפי שנעשה במקרים דומים בעבר, ולמצער אף לא לידיעתנו".

הדרה בכוונה תחילה

אפשר להבין מהמכתב הזה כמה דברים. ראשית, עלבון. המבקר הודר מכל התהליך המתגלגל כבר שנים להקמת נציבות הביקורת, ואפילו לא הוזמן להשמיע את עמדתו בפני השופט אליעזר גולדברג אשר ניסח את ההמלצות להקמת גוף הביקורת, שהפכו לתשתית הצעת החוק הנוכחית. אבל לא רק עלבון עולה מהמכתב אלא גם הזדמנות. הזדמנות של המבקר להיכנס לחלל שהותיר גולדברג. גולדברג המליץ לפצל את גוף הביקורת, להעביר את הביקורת המערכתית למשרד המשפטים, ואת נציב התלונות (אומבודסמן) להקים כגוף עצמאי. אפשרות אחת היא להקימו במתכונת נציב התלונות על השופטים, אך אין זו האפשרות היחידה.

המבקר לא היה דוחה רעיון לאסוף את כל הפיצולים האלה תחת צל קורתו. גם הכפפה של הביקורת המערכתית למשרד המשפטים מעוררת ספקות — היא נותנת למשרד ממשלתי אחד סמכות להעביר ביקורת על הנעשה במשרדים אחרים כיוון שפרקליטי המדינה משרתים במשרדים שונים ומייצגים, לצד האינטרס הציבורי, גם את האינטרסים והמדיניות של המשרד.

לחשש הזה בדיוק רומז שפירא. מעיון בהצעת החוק "עולות כמה תמיהות בסוגיות מרכזיות, כמו היקף הסמכויות של הגוף החדש, השפעת הקמתו על סמכויותיו ואחריותו של המבקר ונציב תלונות הציבור, מיקומו וכפיפותו של הגוף החדש והיקף הגורמים הנילונים והמבוקרים על ידו". במילים אחרות, לא רק שהגוף החדש יפלוש לטריטוריות של משרדים אחרים, הוא גם יסיג את גבולו של מבקר המדינה.

מימין: המבקר יוסף שפירא והשרה איילת שקד. עלבון וביקורת צילום: עומר מסינגר, אוהד צויגנברג

לקח ממינוי גרסטל

שפירא מסכם בעקיצה: "על מנת לוודא שנלמדו הלקחים מהקמת נציבות הביקורת והתנהלותה עד כה, נשמח להיות שותפים לדיאלוג בעניין זה", ומכוון בין היתר ללקח אחד שהופיע בדו"ח שלו שפורסם בשבוע שעבר. בדו"ח מתח שפירא ביקורת על העובדה שבראש ועדת האיתור שהמליצה על גרסטל עמד חברה הקרוב, היועץ המשפטי לשעבר יהודה וינשטיין. "בישיבת ועדת האיתור דיווח היועמ"ש לממשלה, ששימש כיו"ר הוועדה, על קשרי חברות שיש לו עם מועמדת. הנושא לא הועבר לבחינת היועמ"ש בנציבות שירות המדינה, הגורם המוסמך לבחון חשש לניגוד עניינים ולהנחות את הוועדה כיצד לנהוג. בפרוטוקול ועדת האיתור לא תועד דבר ההיכרות שעליה דיווח היועמ"ש", העיר שפירא.