$
משפט

העיקר שלא יקראו לו חוק שרה ומני

הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה אושרה בקריאה טרומית לפני כמעט שנה. בינתיים קבע בית הדין לעבודה ששרה נתניהו התנהגה לעובדי מעון ראש הממשלה באופן פוגעני. האם הצעת החוק של ח"כ מרב מיכאלי אמורה לחכות לתוצאות הערעור כדי לקבל אור ירוק מראש הממשלה?

משה גורלי 07:5822.05.16

ביולי 2015 אושרה הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה בקריאה טרומית במליאת הכנסת ברוב של 58 תומכים וללא מתנגדים. אבל אפילו הרוב המרשים הזה לא הצליח עד כה להביא את ההצעה לקו הסיום. אחת הסיבות האפשריות היא ראש הממשלה בנימין נתניהו.

 

 

 

בפברואר האחרון ניתן פסק הדין הנוקב ביותר בנושא בישראל אי פעם ובו מככבת אשת ראש הממשלה. האם בנימין יתמוך בחוק בעוד שרה עומדת בלב התקדים הפסיקתי? ברור שהסיטואציה אינה נוחה, על גבול הביזאר.

 

זו הסיבה שבינתיים ממתינים כולם לערעור על החלטת שופטת בית הדין לעבודה בירושלים דיתה פרוז'ינין בתביעה של אב הבית לשעבר מני נפתלי.

 

ליצור אחריות אישית של המעסיק

ההגדרה "התעמרות בעבודה" מחליפה בהצעת החוק הגדרות כ"העסקה פוגענית" או "התנכלות תעסוקתית", שנזכרו בפסיקות בתי המשפט. לדברי עו"ד אייל שטרנברג, מומחה לדיני עבודה בשרקון בן עמי אשר, "כשאומרים 'העסקה' או 'תעסוקתית', העבירה מיוחסת למעסיק, ובצדק. בפסק הדין של מני נפתלי בית המשפט קבע במפורש שההתייחסות הפוגענית היא של שרה נתניהו. אז למה היא לא נענשת באופן אישי? הצעת החוק פותרת את הבעיה כי היא יוצרת אחריות אישית על המתעמר".

 

 

מימין: מני נפתלי, מרב מיכאלי ודיתה פרוז'ינין מימין: מני נפתלי, מרב מיכאלי ודיתה פרוז'ינין צילומים: אלכס קולומויסקי, עפר מאיר ynet , עמית שעל

 

או המתעמרת. הפעם אפילו מציעת החוק ח"כ מרב מיכאלי ניאותה לחרוג מהייחוס המגדרי החביב עליה מסיבה פשוטה: מרבית המתעמרים הם גברים. "בחיבור אינטואיטיבי שלי, המתעמר בעבודה מזכיר גבר אלים בהקשר משפחתי, שמקיים סבבים של התפרצות והשלמה", אמרה מיכאלי. עו"ד שטרנברג וח"כ מיכאלי אמרו את הדברים בפאנל שעסק ב"התעמרות בעבודה כניצול לרעה של כוח ארגוני" והתקיים לפני כשבוע במרכז הבינתחומי הרצליה.

 

שטרנברג כתב את הפרק המשפטי בספרו החלוצי של איתן מאירי "המגיפה השקטה במקומות עבודה" וכותרת המשנה שלו - "התעמרות, הצקה, התנכלות, התעללות פסיכולוגית: להכיר, לדעת, להתמודד". הביטוי "מגיפה" בשם הספר נועד להצביע על ההיקף העצום של התופעה. במאמר שפרסמה לפני כשנה שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב מיכל לויט נכתב כי "בישראל נפגעו 55.4% מאוכלוסיית העובדים השכירים מהצקות בעבודה ב־2011 בתדירות של מדי פעם ועד לעתים קרובות. מרבית ההצקות מצד המנהלים, עמיתים ולקוחות".

 

"לפי הסקר", הוסיפה לויט במאמר שהופיע בכתב העת של לשכת עורכי הדין, "ההתנכלות מזיקה לבריאות הנפשית של העובד, יכולה לגרום לדיכאון, לחרדות ולקשיי ריכוז, ובביטוי הקיצוני אף להתאבדויות. ההתנכלות גורמת גם לביצועים ירודים, פוגעת במוטיבציה וגורמת לאיכות חיים ירודה".

 

כך מייצר המעסיק סביבה עוינת

"התעמרות במסגרת עבודה", לפי הצעת החוק, "היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, בכמה אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה". יש אינספור דרכים לגרום לכך, כמה מהן מנתה השופטת פרוז'ינין בפסק דינה בפרשת נפתלי־נתניהו: "ביטוייה המעשיים של התעמרות בעבודה הם רבים ומגוונים. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצעקות, בקללות, בהאשמות שווא, בהפצת שמועות מזיקות, בגרימת נידויו של אדם או החרמתו, במתן משימות משפילות, בפגיעה בדימויו, בפגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו או בפגיעה בסיכוייו להצליח או להתקדם בעבודה וכיוצא בזה".

 

בהיעדר חוק מתאים, בית הדין לעבודה מוגבל ביכולתו להושיט עזרה לעובד שחווה התעמרות. יש כמה מקרים של התעמרות שכבר הוסדרו בחקיקה: פגיעות בשוויון מטופלות במסגרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, הטרדות מיניות במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית, והתנכלות לחושפי שחיתויות במסגרת חוק הגנה על עובדים.

 

בחוקים אלה מוקנית לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק פיצוי כספי גם ללא הוכחת נזק, לתת צווי מניעה או צווי עשה, ואף להטיל אחריות ולהעניש את המעסיק במישור הפלילי. אלא שחוקים אלה אינם הולמים התעמרות נטולת מניע מוגדר מלבד פוגענות לשמה. מענה חלקי נוסף אפשר למצוא בחוק פיצויי פיטורים, שמכיר בהתפטרות כפיטורים אם העובד התפטר "מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מנסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד, שבהן אין לדרוש ממנו שימשיך בעבודתו". "הרעה מוחשית" כזו הוכרה בפסיקה, בין היתר, כסיטואציה של פוגענות או שימוש של המעסיק בכינוי גנאי כלפי העובד, שהרי בנסיבות כאלה אין לצפות מעובד להישאר אצל אותו מעסיק.

 

מעללי שרה נתניהו לכדו את עיקר תשומת הלב בפסק דינה של פרוז'ינין, עד שמהשיח הציבורי נדחק הדיון בסוגיית ההתעמרות מול הצעת החוק של מיכאלי ומול היעדר החוק בהווה. "לא כל התנהלות של המעסיק שממנה נפגע העובד מהווה 'התנכלות תעסוקתית'", כתבה פרוז'ינין, "יחסי עבודה מעצם טיבם כרוכים בעימותים ובחיכוכים בין העובד לבין המעסיק ובין העובד לבין עמיתים לעבודה. כמו כן, יש פעולות שעשויות לגרום לפגיעה בעובד אף שהנן חלק בלתי נפרד מעולם העבודה ומהפררוגטיבה הניהולית של המעביד, כגון הערות על תפקודו, קבלת הערכה לא חיובית מהמעסיק וכדומה".

 

חוששים מהצפה של תביעות? אין סיבה

אם כך, האם אין סכנה שבתי הדין לעבודה יוצפו בתביעות? עו"ד שטרנברג לא מודאג: "גם כשהכלילו את חובת תום הלב בחוק החוזים היו מי שהביעו דאגה מהצפה. בדיני עבודה תום הלב מוגבר הרבה יותר לחובת המעסיק, שהוא הצד החזק יותר. מעסיק שלא רוצה שיתבעו אותו יכול לקבוע נהלים מסודרים מה מותר ומה אסור, ויהיה לו יותר קל להסביר אחר כך למה פעל וכיצד פעל".

 

 

נתניהו. איך הוא ינהג? נתניהו. איך הוא ינהג? צילום: אלכס קולומויסקי

 

גם למיכאלי יש דוגמה מרגיעה: "בכל שנה מוגשות לבתי הדין לעבודה רק 50 תביעות על הטרדה מינית. זה לא מפריע למתנגדים להתלונן על הצפה".

 

והמתנגדים לחוק הם בעיקר מעבידים. במאמר סרקסטי שפורסם ב־ynet כתבה היועצת הארגונית אורית קלייר־ארזי: "אין מעסיקים שלא חוו זאת (את הצעת החוק, מ"ג) כאגרוף לעומק הבטן העסקית, התעסוקתית והאישית. כאילו המעסיקים הם מקור הרשע והזדון העולמי יחד עם דאעש".

 

 

 

בינתיים אין חוק. בגלל ביבי, בגלל המעסיקים או שניהם. בתי הדין, כדרכם, יחפשו פתרונות עוקפים לגישור על הפער הזה. עליהם לזהות מתי מדובר בהתעמרות ומתי בהפעלת "פרוגרטיבה ניהולית", וגם להבין ולהחיל עילות נזיקיות צופות פני עתיד.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x