המדינה תשלם 400 אלף שקל פיצויים על הפקעת קרקע משנות ה-50

נכדיו של בעל שטח בגליל הגישו תביעה לפיצויים של מאות אלפי שקלים בטענה ל"אובדן דמי חכירה". 

התביעה עסקה בשטח של 4,900 מ"ר הכולל שלוש חלקות באדמת הכפר הערבי נחף שבבקעת בית הכרם בגליל, שעברו הליכי הסדר בסוף שנות ה-50 ונרשמו על שם סבם המנוח של התובעים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1962, הופקעו החלקות על ידי המדינה. החלקות היו קרקע חקלאית, ובמועד ההפקעה לא הייתה אפשרות להשתמש בהן לצורך בנייה כלשהי.

לפני מספר שנים, הגישו כאמור שלושת נכדיו של הסב המנוח בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל, בה דרשו פיצויי הפקעה בסך 890 אלף שקל.

המחלוקת התמקדה בשאלת סכום הפיצוי של דמי חכירה אבודים, ומהו הפוטנציאל הכללי של הקרקע המופקעת. כל צד צירף חוות דעת שמאים, וחלק על "עסקאות ההשוואה" שהביא הצד השני.

אילוסטרציה צילום: אימג'בנק/thinkstock

התובעים טענו שהחלקות הצמודות לפיתוח היישוב נחף במהלך השנים 2011-1985 הן הבסיס לגזירת דמי חכירה אבודים, בעוד שהמדינה טענה כי חלקות חקלאיות מרוחקות מהמרקם הבנוי, הן החלקות הרלוונטיות להשוואה.

התובעים טענו, בין היתר, כי הפיצויים המגיעים להם בגין הפקעת החלקות, מסתכמים בסך של 650 אלף שקל בערכים נומינליים, נכון לסוף 2011, שעליו לטענתם, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מסוף 2011 ולחילופין 6% משווי הקרקע, בכל שנה החל משנת 2012 ועד התשלום בפועל.

התובעים הוסיפו, בין היתר, כי ההפקעה בוצעה מספר שנים אחרי שהחל תכנון העיר כרמיאל, ונתון זה משפיע על הפוטנציאל הכללי של הקרקע.

מנגד, המדינה טענה כי הפיצוי המגיע לתובעים מסתכם בכ-138 אלף שקל, וכי שיעור דמי חכירה אבודים יהיה לא יותר מ-5%. המדינה הדגישה, בין השאר, כי דמי חכירה אבודים יש לחשב בהתאם למאפייני הקרקע במועד ההפקעה, ואין להתחשב בצפייה לשינוי תכנוני או התפתחות תכנונית מאוחרת, שבזמנו לא היה צפויה.

לשיטתה, קרקע חקלאית בעלת פוטנציאל נמוך לשינוי ייעוד רחוק מכל פיתוח, אינה הופכת במרוץ השנים לקרקע חקלאית צמודת דופן לפיתוח אורבני ובעלת ערך גבוה לשינוי ייעוד.

צודק והוגן

השופט כמאל סעב הבהיר כי כשמדובר בפיצויים על "אובדן דמי חכירה" בגין התקופה שבין תפיסת הקרקע לבין תשלום הפיצויים, הנפקע זכאי לפיצויים על ההפסד שנגרם לו מאובדן הפירות שהמקרקעין היו מניבים בתקופה זו. לפי הפסיקה, הבהיר השופט, מאחר שהמועד הקובע הוא יום ההפקעה, הרי שאין להתחשב במידע על מצב הקרקע לאחר ההפקעה.

בשונה מטענת המדינה, לאחר עיון בפסקי דין רבים, השופט קבע שיש לחשב את דמי החכירה האבודים בשיעור של 6% מערך הקרקע מדי שנה.

במקרה הזה, השופט הסביר כי עד שנת 1992 אין פער משמעותי חוות דעת שמאי הצדדים. החל משנת 1993 ל-2015, הואיל ויש פער משמעותי בין שתי חוות הדעת, קבע השופט: "נראה לי כי יהיה צודק והוגן לקבוע מחיר אחיד למ"ר חקלאי בשווי של 15 דולר, כאשר שער החליפין של הדולר משתנה בכל פעם בהתאם לשיעורו באותה שנה, כמפורט בטבלה".

השופט ניתח את מיקום החלקות והדוגמאות להשוואה שצירפו הצדדים, ולאחר חישוב ארוך ומדוקדק, פסק שהמדינה תפצה את התובעים בסך של 405,724 שקל. עוד נקבע כי המדינה תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ.

לפסק הדין

• ב"כ התובעים: עו"ד אחמד נזאל

• ב"כ הנתבעת: עו"ד סוזן בוקובצקי מפרקליטות מחוז חיפה – אזרחי

* עורך דין סלים אבו-חמד עוסק בדיני מקרקעין