הבנקים חולים על תחרות

1.

ההצגה הכי טובה בעיר אתמול היתה ללא ספק מסיבות העיתונאים של הפועלים, לאומי ודיסקונט לרגל הדו"חות השנתיים. אם היה נקלע לחדר ממונה על הגבלים עסקיים, הוא לא היה מאמין למשמע אוזניו: הבנקים חולים על תחרות. מתים עליה, ומחכים לה בזרועות פתוחות.

אימוץ התחרות אל הלב התחיל עוד בשבוע שעבר, במסיבת העיתונאים של מזרחי טפחות, שבמהלכה התפייט המנכ"ל אלדד פרשר: "אנחנו בעד תחרות, אנחנו מקדמים תחרות". יו"ר לאומי דוד ברודט הצטרף אליו אתמול: "אני בעד תחרות, אי אפשר להגביל שחקנים חדשים". גם מנכ"לית דיסקונט לילך אשר־טופילסקי התייחסה לכך: "הרצון לעודד תחרות ברור". המילה תחרות חזרה בכל מסיבות העיתונאים. אבל.

2.

"אבל" היא מילת המפתח. אהבתם הפתאומית של הבנקים לתחרות שנייה רק לחששם מפני תוצאות ועדת שטרום להגברת התחרות בבנקים. כי לצד האהבה הגדולה לתחרות הגיעו הסברים מפורטים מדוע אין כלל בעיות בריכוזיות, במחירים ובאשראי (מצד ברודט), מדוע הוועדה מסתמכת על נתונים כלל לא רלבנטיים וישנים (מצד יו"ר הפועלים יאיר סרוסי, שנשאל בעקבות ההצהרה אם ועדת שטרום נטפלת לבנקים ללא סיבה, והודה בהיסוס ובכנות מפתיעה ונדירה שלא). זה המשיך בהסברים מדוע תחרות זה אחלה, אבל המיזמים האינטרנטיים החדשים הם כלל לא תחרות לבנקים, וגם לא המוסדיים - שכן המוסדיים הם שותפים ולא מתחרים. "שותפים ששיתפנו אותם באשראי הצרכני שלנו", אמר פרשר, שממש עמד והדגיש את השיתוף בין הבנקים למוסדיים, שדווקא אמורים להיות מתחרים, לפחות לפי גישתה של רשות ההגבלים העסקיים.

הבנק שדומה שמבין בצורה הטובה ביותר את השינויים התחרותיים הוא הפועלים, שהודה - כולם מתחרים במקטעים שונים, אולי אף אחד לא יהיה בנק אבל גופים שונים ינגסו מכל הכיוונים. איך הוא מתמודד עם זה? הוא פשוט דילג מעל שר האוצר, וטרח לשדר מסר למי שבסוף יחליט באמת: "ראש הממשלה אמר לא פעם כי הביטחון קודם לכל, כי בלי ביטחון אין כלכלה. באותה מידה, בלי יציבות פיננסית אין ביטחון לאזרח", אמר סרוסי. כלומר: ראש הממשלה, שים לב שלא תשתולל פה תחרות וכולנו נקרוס.

3.

מיד לאחר שתמה הסוגייה התחרותית, עלתה על השולחן סוגיית הדיגיטל. כן כן, עתיד הבנקאות הישראלית, העולמית, ובכל הגלקסיה - הדיגיטל. באריכות רבה הסבירו הבנקים כיצד הפכו לחברות הייטק זריזות, מתוחכמות וטכנולוגיות שנערכות לעתיד. המשפט "העולם משתנה, ומי שלא יתאים את עצמו לא יהיה פה פשוט" חזר בכל מסיבות העיתונאים. ואיך הבנקים מתאימים את עצמם? ובכן, הקרב על הדיגיטל מתנהל בעיקר בין שני הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי, ושניהם נוקטים גישות הפוכות.

במסיבת העיתונאים של הפועלים הוקרנה המצגת של המנכ"ל ציון קינן על קיר דיגיטלי ענק ומלא פירוטכניקה - אורות, צבעים ומסכים מפוצלים. פועלים אכן עושה הרבה צעדים בתחום, אבל הבעיה היא שלכל אורך השיח על החדשנות הוא לא הצליח להסביר למה בעצם טובה כל הפירוטכניקה.

מימין: מנכ"ל הפועלים ציון קינן, מנכ"לית לאומי רקפת רוסק־עמינח ומנכ"לית דיסקונט לילך אשר־טופילסקי, אתמולצילומים: אוראל כהן

4.

בנק לאומי, לעומת זאת, נקט בגישת "אנחנו נהיה שם בעתיד". כן, אפשר להתווכח אם יש ערך מוסף בפירוטכניקה של הפועלים, אבל להם לפחות יש פירוטכניקה. דיגיטל היא מילת המפתח גם בלאומי, אבל המנכ"לית רקפת רוסק עמינח חשפה בדבריה את הכשל העיקרי של הבנקים והתאמתם לעולם החדש — הקצב: "הצגנו בפניכם את התוכניות להקמת בנק דיגיטלי בשנה שעברה, השנה אנחנו עמוק בעשייה ובשנה הבאה כבר נראה תוצאות". בעוד שהמתחרים הם גופים זריזים וחמקמקים, לבנק לוקח שנתיים במקרה הטוב להדביק פער, ועד אז כבר ייפתח חדש. ככה לא מנצחים בתחרות דיגיטלית.

5.

הבנקים יודעים שזה לא מספיק. הצורך בשינוי הבנקאות המסורתית נוכח עולם המתחרים החדש עלה בכל הבנקים - ולכולם היתה תשובה אחת לאיך מתמודדים: "מתייעלים. אנחנו נהיה ארגון הרבה יותר קל רגליים", הדגישה מנכ"לית דיסקונט לילך אשר טופילסקי. "מתייעלים - ההתייעלות היא בראש", אמרו כל מנכ"לי הבנקים.

אבל ההתייעלות, חשובה ככל שתהיה, לא מספיקה לבדה. כי מה שהופך את הבנקים לכבדים הן לא רק מצבות כוח האדם הגדולות, אלא גם התרבות הארגונית שהתפתחה במשך עשרות שנים של סביבת עבודה מונופוליסטית והקיבעון המחשבתי הנלווה לה.

ואת זה, הודתה גם אשר־טופילסקי, הרבה יותר קשה לשנות, "וזה לא יהיה מהיום למחר".