העירייה הסירה פסל מסוכן, ותפצה את האמן בחצי מיליון שקל
התובע הציב תבליט על קיר בית ספר בחיפה. מבלי ליידע אותו העירייה הסירה את הפסל וזרקה אותו כפסולת. ביהמ"ש בחן למי שייכת הבעלות על התבליט והאם התובע זכאי לפיצוי עקב השמדת היצירה
בשנת 1965 הזמינה עיריית חיפה את התובע, אמן בעל שם, להקים פסל על חזית קיר בית ספר בעיר. הפסל בוצע בצורת תבליט שהורכב מ-154 אריחים ועסק בעבודת האדמה החלוצית.
בשנת 2012 הסירה העירייה את התבליט מבלי ליידע את האמן גרשון קניספל. במהלך אותה שנה גילה האמן כי התבליט נעלם ובמקומו צבעה העירייה את הקיר בצבע גזר. בהמשך התברר כי קבלן מטעם העירייה שהוריד את האריחים ניפץ אותם וזרק אותם כפסולת.
האמן תבע את העירייה בבית המשפט המחוזי בחיפה בדרישה לחייב אותה לאפשר לו לשחזר את התבליט על חשבונה ולפצות אותו על הפרת זכויות יוצרים, פגיעה במוניטין, עגמת נפש ופיצויים עונשיים, בסך כולל מיליון שקל. העירייה טענה כי היתה חייבת להסיר את הפסל מיידית שכן הוא יצר סכנה בטיחותית חמורה לילדי בית הספר ולעוברי אורח בשל נפילת אריחים ממנו. עוד טענה העירייה כי התבליט נעשה בזמן בו התובע הועסק אצלה במשרה חלקית וכי שילמה על התבליט ולכן הבעלות על היצירה שייכת לה.
התובע בתגובה הכחיש כי היה פגם ביצירה. הוא אמנם אישר כי בזמן יצירת התבליט עבד במשרה חלקית בעירייה כיועץ ראש העיר לענייני אמנות, אך טען כי התבליט לא נעשה במסגרת עבודתו אלא באופן עצמאי.
השמדה רשלנית
השופטת שושנה שטמר קבעה בהתבסס על חומר הראיות כי אכן היה פגם ביצירה. עם זאת, השופטת קיבלה את טענות התובע לפיהן הטיפול בתבליט נעשה בבורות ורשלנות של האחראים מטעם העירייה. כך, הטיפול בתלונה על נפילת אריחים הגיע למחלקה לטיפול במבנים מסוכנים ולא לאגף המטפל בפסלי רחוב אומנותיים. "בלא כל היסוס, בוונדליזם מוחלט", כתבה השופטת, "הלך הקבלן והסיר את התבליט תוך שבירת האריחים היקרים וזריקתם כפסולת".
צילום: שאטרסטוק
השופטת קבעה שאם היתה קיימת סכנה לעוברי האורח ניתן היה לנטרלה באופן זמני על ידי גידור המקום, עד לבירור מקצועי וטיפול בתבליט באופן שלא יהרוס אותו בצורה כה מוחלטת והרסנית.
השופטת העדיפה את עמדת התובע לפיה לא סביר שבמסגרת משרתו המצומצמת בעירייה נטל על עצמו גם את עבודת היצירה של פסלים כאלה. לפיכך הסיקה השופטת כי מדובר ב"יצירה מוזמנת" ובהיעדר הסכמה מפורשת או משתמעת להעברת זכויות היוצרים לעירייה, קבעה כי הזכויות נותרו בידי התובע.
לעירייה, כתבה השופטת, היתה זכות מוגבלת בתבליט: להציבו, להשאירו על חזית בית הספר, לטפל בו במיומנות ואם היתה נוצרת סיבה להסרתו – לעשות זאת בהתייעצות עם האמן.
שטמר קבעה כי התבליט כבר הוצג שנים רבות וכי אין מקום לשחזר אותו ולהעדיפו על פני פסלים אחרים שאולי מתאימים יותר לרוח התקופה. עם זאת נקבע כי השמדת התבליט מזכה את התובע בפיצוי בגובה שווי היצירה שהוערך ב-433,920 שקל. השופטת קבעה גם סכום של 40,000 שקל כפיצוי על פגיעה במוניטין התובע. עוד נפסקו לתובע פיצוי של 60,000 שקל בגין עגמת נפש. בסך הכל פסקה השופטת לטובת התובע סכום של 533,920 שקל וכן שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום של 75,000 שקל.
http://www.psakdin.co.il/Court/927728
• ב"כ התובע: עו"ד י. נחשון
• ב"כ הנתבעת: עו"ד עפרה שלו יפתחאל
*עורך דין יואב סלומון עוסק בקניין רוחני
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי פסקדין
