יש יו"רים זיגזג

1. שההיסטוריה לא תחזור על עצמה

בשבועות האחרונים מתקדמת לאטה הקראתה של הצעת חוק נתוני אשראי בוועדת הכלכלה של הכנסת. ההקראה שנפתחה בקול תרועה רמה ובהצהרת מחויבות עמוקה של חברי הקואליצה, מגיעה כעת לדיונים על הנוסחים של הסעיפים המרכזיים בה. אחד הח"כים שהצהירו על מחויבות עמוקה לחוק, היה יו"ר הוועדה איתן כבל, וכך הוא אמר בפתח הישיבה הראשונה באוקטובר האחרון: "לא לחינם עברה הצעת החוק בקריאה ראשונה מקיר לקיר. החוק הוא מהפכני ביותר ופורץ דרך בשוק האשראי".

החוק נועד להפקיע את המונופול שיש לבנקים על המידע הפיננסי של הלקוח, ולשתף את כל נותני האשראי במידע הזה. זאת, בשני אופנים. האחד הוא שיתוף במידע שלילי (אי־עמידה בהלוואות) וחיובי (עמידה בהצלחה בהלוואות) בין נותני האשראי כדי שיוכלו להעריך את סיכון הלווה ולהיות תחרותיים בריבית על האשראי; השני הוא הקמת מאגר מידע על נתוני אשראי, אשר הליכים ראשונים למכרכז לבנייתו כבר החלו בבנק ישראל. מי שעוקב אחרי המתרחש יודע שבישראל יש כבר חוק נתוני אשראי, שחקיקתו ארכה זמן רב, ונעשתה תוך מאבקים רבים בבנקים, ולבסוף התקבל חוק לא אפקטיבי שהוביל לחקיקה המחודשת. מכיוון שלהיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה, צללנו לדיונים בוועדת הכלכלה לקראת חקיקת החוק הקודם, לראות איפה טעינו.

יו"ר ועדת כלכלה איתן כבל. אם זו כוונת החוק - קח אותו" צילום: אלכס קולומויסקי

2. יצירת אח גדול ששולט במידע על הלווים

"אני אומר את זה כתפיסה. אני מתנגד לחשיפת מידע על לווים, גם חיובי וגם שלילי. מי לא רוצה שיהיה מאגר שכזה (מאגר נתוני אשראי — א"א)? אבל יש גם את החיים והפרקטיקה בחיים היא הרבה יותר מסובכת ומורכבת מחקיקה. כשראיתי את הצעת החוק לראשונה, הרגשתי כאילו אני בסצנה מ־'1984' של אורוול". כך אמר ח"כ איתן כבל בפרוטוקול מ־16 במאי 2001. כן, זו לא טעות, בעת חקיקת החוק הקודם, שנקרא לו פה החוק הישן, היה איתן כבל אחד המתנגדים הבולטים בדיונים בהצעת החוק. הסיבה — הפגיעה בפרטיות. יצירת אח גדול ששולט במידע על הלווים. איך מצליח אותו ח"כ שמרגיש כאילו הוא בסצנה של ג'ורג' אורוול בחוק הישן, לקדם בנחישות את חקיקת החוק החדש? ובכן, אחת האפשרויות היא שחברי ועדת הכלכלה לא סגורים עד הסוף מהי בעצם מטרתו של החוק. כך, למשל, בדיוני ועדת הכלכלה מ־29 בדצמבר 2015, לאחר דיונים רבים על הגדרות ומטרות החוק החדש, התחילו להגיע לעיקר שלשמו התכנסו — מסירת המידע החיובי והשלילי והקמת המאגר, ואז כך נשמעו הדברים כך. כבל: "אם זו כוונת החוק (יצירת מאגר נתונים והעברת מידע — א"א), קחו אותו. אני לא רוצה. אני אומר לך דוגרי. שעיסאווי פריג' ינהל אותם". עיסאווי פריג' (מרצ): "למה אנחנו לא רוצים להגיד את האמת? זאת מטרת החוק". היו"ר איתן כבל: "הצלחתם עד עכשיו לזרוק פה אלף רימוני עשן. לא ראיתי כלום". עיסאווי פריג' (מרצ): "מה, לא ידעת את זה עד עכשיו?". היו"ר איתן כבל: "לא. תקרא את הפרוטוקולים". וכבל סיכם: "זה בסך הכל תעודת זהות עם שם ועם כל הג'יפה".

בפתיחת הישיבה שלאחריה מ־12 בינואר 2016, כבל כבר היה פחות נחרץ, וממהפכה פיננסית, הבהיר שמדובר בסך הכל בעוד חוק כלכלי. איך שהגענו לאותיות הקטנות בהליך החקיקה, קיבלנו יו"ר ועדת כלכלה פחות מחויב. וזו בעיה קשה.

3. דוחה את הישיבה עד שיצלצלו לכולם

מדוע בעצם זו בעיה? הרי השר כחלון רוצה את החוק, ודוחף אותו, לכאורה זה אמור לסגור את הפינה. אבל אם נחזור להיסטוריה, נראה שזה לא מספיק. בזמן הדיונים על החוק הקודם היה יו"ר מחויב מאוד להעברת הצעת החוק: ח"כ אברהם פורז. והוא דחף אותו בכל כוחו. ויכוח גדול התנהל אז אם להעביר רק מידע שלילי או גם מידע חיובי. ועדת השרים לענייני חקיקה אמרה — גם חיובי. אבל חברי הוועדה אמרו לא, והצליחו למסמס אותו. תסכולו של פורז גבר, הוא התבטא נגד חברי הוועדה שלא הגיעו לאף דיון, אלא רק להצבעות ואז התנגדו, וחשף את הטלפונים שקיבלו החברים ממנכ"ל בנק הפועלים דאז עמירם סיוון. מי שהיתמם בנושא היה כבל, בישיבה מ־9 באוגוסט 2001: "זה אפילו לא עולה על דל מוחי, שמישהו ניסה להפעיל מכבשים כאלה ואחרים". פורז: "היה פעם סרט "עידן התמימות". איתן כבל: "לא קיבלתי טלפונים, לא דיברתי מימי חיי עם עמירם סיוון". והיו"ר פורז מסכם בסרקזם: "החרימו אותך? כולם קיבלו טלפונים, רק אתה לא? משהו לא בסדר איתך. רבותיי, אני דוחה את הישיבה עד שיצלצלו לכולם. לא ייתכן שתהיה אפליה כזאת, שחלק קיבלו טלפונים וחלק לא. זה לא בסדר".

4. הבנקים מסמסו את החוק בשיטת הסלמי

אבל נעזוב לרגע את הצחוק בצד. בסופו של דבר, ועדת הכלכלה, על אף ההנחיה המפורשת של ועדת השרים לחקיקה לכלול בחוק מסירת מידע חיובי, לא הצליחה לגרום לזה לקרות. לאורך כל הדיונים של סוף 2001 ניתן לראות את הכרסום בחוק. בסוף אותה שנה הצביעו על פשרה שהביא אל השולחן הנגיד לשעבר דוד קליין, שלפיה ייאסף מידע חיובי רק על מי שיש עליו מידע שלילי. כלומר לא יהיה מאגר רחב שיעודד תחרות, אלא איסוף מוגבל. וכך עבר החוק, מסורס מכל תוכן. פשרות קטנות, ויתורים פה ושם, וכך בעצם תקעו הבנקים את החוק בשיטת הסלמי. ועכשיו? עכשיו צריכים להיות זהירים. בישיבה הראשונה היתה שאיפה לסיים את החקיקה יחד עם חוק ההסדרים. אולם ההליכים נמשכים ומתארכים. כאשר התחילו להקריא את הסעיפים העיקריים, החלו להגיע לישיבות גם נציגי הבנקים הגדולים. הרבה רעש יש בדיונים, דומה לרעש שנשמע בדיונים על החוק הישן. הגנת הפרטיות, האח הגדול — זה נשמע דומה. עכשיו צריך לראות רק אם הסלמי מוצא את דרכו חזרה גם אל תוך החוק הזה, ונופל על קרקע פורייה שבה יו"ר הוועדה סבור שמדובר בעוד חוק כלכלי בסך הכל.

"הבנקים פחות לוחצים הפעם", סיפרו לנו בשוק. אבל זו רק ההתחלה, אסור לטעות. הבנקים פורסים כוחות. בייחוד הגדולים. כך, למשל, בדיונים בחוק הישן בשנת 2001 הקפיד נציג איגוד הבנקים להתבטא בזהירות — שכן הבנקים לא מאוחדים בעמדתם בגלל שהקטנים בעד החוק וגדולים לא. הפעם, ברור מי שולט במשחק, כיוון שמטעם איגוד הבנקים הופיע בחלק מהישיבות עובד של בנק הפועלים. בנוסף, מעניין לראות שאיגוד הבנקים ואיגוד חברות הביטוח, שאמורים להיות בעלי אינטרסים מנוגדים לחלוטין, בחרו לשכור את שירותיו של אותו משרד לוביסטים — פוליסי. עד כמה הוא אמור לסנכרן בין עמדות הגופים שאמורים להתחרות זה בזה בשוק האשראי? סימני שאלה רק הולכים ומתרבים ככל שאנו מתקרבים למערכה העיקרית במופע של איתן כבל.