המחוזי: קיים ניגוד עניינים כשהמנהל המיוחד בפשיטת הרגל הוא גם בא כוח הנושה

חייב שנקלע לקשיים כלכליים, סיכם עם חברת "אליהו שיווק חשמל", לה הוא חייב כ-2.2 מיליון שקל, שימכור לה נכס מסחרי שבבעלותו בחצור הגלילית, ויתר התמורה מהמכירה יוזרם לעסק שלו.

עסקת המכר נחתמה במאי 2015 בין חברת "נוי מוצרי טבע" הקשורה לחברת "אליהו", לבין החייב, בתמורה לכ-3.4 מיליון שקל.

בתחילת יוני, ומבלי להודיע על כך לאיש, סגר החייב את עסקו ועזב את ביתו. בינתיים נושים נוספים הגישו עיקולים על הנכס, וביולי 2015 הגישה "אליהו" בקשה לביהמ"ש המחוזי בנצרת, להוציא צו כינוס לנכסי החייב, על מנת שהנושים יוכלו להיפרע מהם.

דוד האן כנ"ר

חמישה ימים לאחר מכן הגישה "נוי" בקשה דחופה לבית המשפט שיאשר את הסכם המכר ממאי, ויורה על ביטול כל העיקולים וההערות שנרשמו על הנכס. זאת כדי שבנק לאומי, הטוען שלזכותו רשומה הערת אזהרה על הנכס, לא יגרום לביטול העסקה ולנזקים לכל הצדדים. המחוזי ביקש מהכנ"ר ומהמנהל המיוחד שמונו לטפל בהליכי פשיטת הרגל, להגיב לבקשה.

המנהל המיוחד, שהוא גם בא כוחה של "אליהו" – הנושה שיזמה את הליך פשיטת הרגל – הסביר כי הוא נמצא בניגוד עניינים אפשרי, משום שהמניות של "נוי" מוחזקות אצל נשותיהם של הבעלים של "אליהו", יוזמת הליך הכינוס אותה הוא מייצג. בשל כך הוא נמנע מלהביע עמדה בבקשה, וביקש שביהמ"ש יסתפק בעמדת הכנ"ר.

הכנ"ר סבר שביטול הסכם המכר יעכב את מכירת נכסי החייב ופירעון החובות. לגישתו, כל עוד "נוי" תוסיף כחצי מיליון שקל, כפי שהעריך השמאי את שווי הנכס, אין צורך לבטל את ההסכם.

בתחילה הכנ"ר גם נתן גיבוי מלא למנהל המיוחד, אולם לאחר שגרושתו של החייב ונושים נוספים טענו לקנוניה להברחת נכסים שנעשתה על ידי "אליהו", המנהל המיוחד והחייב, הוא ראה טעם לפגם בכך ש"אליהו" קשורה ל"נוי", כשמהסתכלות ראשונית ייתכן שקיימים צ'קים ששולמו ל"אליהו" בהעדפה על פני נושים אחרים.

"נוי" הסכימה לשלם את ההפרש.

בקשה "קמצנית"

השופט יוסף בן-חמו הסביר כי בהליכי פשיטת הרגל לא מדובר רק ביחסים בין החייב לנושה, אלא מעורבים גם נושים אחרים, והמנהל המיוחד פועל כידו הארוכה של בית המשפט, ועליו להיות נקי מכל חשש לניגוד עניינים.

במקרה הזה, השופט סבר שאין מנוס משחרורו של המנהל המיוחד, והסביר שבקשת "אליהו" הייתה "קמצנית" ולא גלויה מספיק בנוגע לטיב הקשר בינה לבין "נוי", דבר שהתגלה רק אחרי שהגרושה התלוננה על כך.

אמנם, הוסיף השופט, הוא אינו מפקפק חלילה בתום לבו ויושרתו המקצועית של המנהל המיוחד. אך בנסיבות שנוצרו, המנהל נקלע שלא באשמתו למצב שהיה עליו להימנע ממנו. גם אם רק משיקול של "מראית פני הצדק", כתב השופט בהחלטה.

עם זאת, השופט בן-חמו החליט שניתן לאשר את הסכם המכר. הוא נימק את החלטתו בכך שהכנ"ר לא התנגד לאישור ההסכם בתוספת ההפרש, ובכך שאי אישורו עלול לגרום נזק למעורבים השונים כולל הנושים.

בנוסף לכך, ניתן יהיה להתחקות אחר הכספים ששולמו במסגרת העסקה ובמידת הצורך לבטלה בעתיד. אישור הסכם המכר, ציין השופט, אינו מהווה חסינות מפני בקשה עתידית לביטול.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

• ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה

* עורכת דין ענבל מרזוק עוסקת בדיני פשיטות רגל

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"