ייצוגית בדיני עבודה גם כשיש הסכם קיבוצי?

כשל השוק הנובע מנזק קטן הנגרם לקבוצת ניזוקים גדולה, שאינו מצדיק פניה פרטנית של כל נפגע לבית המשפט, מוכר לכולנו. הפתרון המשפטי שנמצא למצבים כאלה בהם קבוצה גדולה של נפגעים הסובלת מנזקים קטנים, זהים או דומים, המצטברים יחד לסכום גדול, טמון בהגשת תביעה ייצוגית, פתרון שהוכח כיעיל לא פעם בתחומי משפט שונים ובהם צרכנות, ניירות ערך, ביטוח, בנקאות ואיכות הסביבה.

תחום משפטי נוסף שבו התביעה הייצוגית יכולה לתרום רבות לאכיפת זכויותיהם של פרטים מוחלשים הוא דיני העבודה. הפרת זכויות עובדים בידי מעסיקיהם רחוקה מלהיות תופעה זניחה ולא אחת אנו נתקלים בהפרות שיש בהן נזק קטן יחסית אך משמעותי במצטבר כגון אי-עמידה בחובת מלוא הפרשות פנסיוניות, חסר בתשלום שעות נוספות, ניכויים אסורים משכר העבודה – והכל בסכומים קטנים יחסית שספק אם נכון לנהל בגינם תביעה פרטנית על כל המשאבים הכרוכים בה.

לכן אין פלא שזכויותיהם של עובדים רבים אינן נאכפות, ומעסיקים מודעים לכך שהגשת תביעה מצד העובד הבודד שמשמעה החזר של כמה עשרות או מאות שקלים אינה באמת תרחיש סביר. גם כאן ניתן לעשות שימוש מושכל במכשיר התביעה הייצוגית, בייחוד כשמדובר במקרים של חברות המעסיקות עובדים רבים.

אלא שחוק התובענות הייצוגיות מחריג וקובע שלא ניתן יהיה להגיש תביעה ייצוגית כאשר חל על מקום העבודה הסכם קיבוצי. החרגה זו מתבססת על התפיסה לפיה ארגון העובדים מייצג נאמנה ובאופן ראוי את עניינם של כלל העובדים, ולכן כאשר מתעוררות מחלוקות על זכויות העובדים, הדרך העדיפה לבירורן אינה דווקא באמצעות תביעה ייצוגית ומייצג אקראי, אלא באמצעות ארגון העובדים היציג והקבוע.

בית המשפט העליון (ארכיון) צילום: אלכס קולומויסקי

מדובר בטענה שיש בה היגיון רב לכאורה, אולם המציאות מראה שגם במקומות שהעבודה בהם מאורגנת ומוסדרת ע"י הסכמים קיבוציים, מתרחשות עוולות והפרות תדירות, ולעתים ארגוני העובדים אינם ממלאים את התפקיד המצופה מהם בנאמנות הראויה.

עובדים שפנו אל בית הדין לעבודה והגישו תביעות ייצוגיות במקומות עבודה מאורגנים, נאלצו להתמודד עם טענה תקיפה מצד המעסיקים שנתבעו, שמיהרו לשלוף להגנתם את הטענה כי חל על היחסים הסכם קיבוצי, ולכן לא ניתן יהיה לנהל במקרה זה תביעה ייצוגית. בתי הדין לעבודה אליהם הוגשו הייצוגיות קבעו בעניין קביעות סותרות. במקרים רבים קיבלו את טענת המעסיקים באחרים קבעו שהמחסום אינו חל כיוון שארגון העובדים לא פעל כדי לאכוף זכויות העובדים ולא נאבק עבורם.

העליון הסיר מחסום פרוצדוראלי גבוה

לאחרונה הגיע העניין לפתחו של בית המשפט העליון, וזה החליט לשים סוף להכרעות הסותרות וקבע מדיניות חדשה. העליון הכריע (בג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה 27.10.2015) לטובת הגישה המקדמת את זכויות העובדים במסגרת עתירה שהוגשה לבג"ץ בשאלה מתי עובד שחל עליו הסכם קיבוצי יוכל להגיש תביעה ייצוגית.

בפסק דין חשוב זה, הבהיר העליון שחוק התובענות הייצוגיות אינו מונע אפשרות של הגשת ייצוגית נגד מעסיק, גם אם חל במקום הסכם קיבוצי. השופטים קבעו כי כאשר יתברר שארגון העובדים כשל בתפקידו ולא פעל לאכיפה, הגנה וקידום זכויותיהם של העובדים, עומדת לעובדים הזכות לקבל סעד חילופי ומקביל במסגרת של תביעה ייצוגית. פירוש הדבר, שבית המשפט הסיר, מחסום פרוצדוראלי גבוה ששנים רבות עמד בפני עובדים רבים, והבהיר למעסיקים שמעתה לא יוכלו להסתתר מאחורי הגנת הפטור, ולהסתמך על רפיונו של ארגון העובדים המייצג.

החלטה חשובה זו צפויה לאפשר הגשתן של תביעות ייצוגיות נוספות שנחסמו עד עתה, במקרים ראויים ומתאימים ולהתגבר על כשלי שוק בתחום העבודה המאורגנת המונעים לא פעם, אכיפה יעילה ואופטימלית של זכויות עובדים.