מדוע הכשיר ביהמ"ש העליון עבירות בנייה?

בשנת 2011 החל הזוג גרנות לבנות את ביתו ברמת רזיאל שליד ירושלים, בניגוד להוראות אדריכל המושב. שנה לאחר מכן, הוצאו נגד הזוג צווי הפסקת עבודה בעקבות שיפוצים ללא היתרי בנייה, והשניים זומנו לישיבה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה.

בישיבה הורה יו"ר הוועדה כי הזוג ימסור את תכנית הבנייה החדשה שלו לבחינת המושב. אולם הזוג לא קיבל את הערות המושב, והגיש ערר על החלטת הוועדה המקומית. בספטמבר 2013 ועדת הערר קיבלה את עמדת בני הזוג וקבעה שהוועדה המקומית צריכה לבחון את התכנית על בסיס טעמים תכנוניים בלבד וזאת מבלי לתת משקל לעמדת המושב.

אלא שהוועדה המקומית קבעה לאחר מכן כי גרנות צריכים להרוס את חריגות הבנייה, והזוג הגיש ערר נוסף. גם הערר הזה התקבל על-ידי ועדת הערר, שהסבירה כי חומרת עבירות הבנייה לא גדולה ולא פוגעת בזולת, למעט בניית מסלעה שהיא עבירה חמורה לגביה הם יצטרכו להגיש בקשה חדשה להיתר.

צילום: שאטרסטוק

האגודה השיתופית רמת רזיאל עתרה לפיכך לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, שקבע כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות שיפוטית, וביטל את החלטת ועדת הערר.

נקבע כי החלטת ועדת הערר לא הייתה מנומקת, ובניגוד לעמדתה – נראה כי כן מדובר בעבירות בנייה חמורות, שבעקבותיהן גם הוגש נגד בני הזוג כתב אישום. נקבע כי הבנייה – שכללה בין היתר הקמת מסלעה, עבודות חפירה וסלילת חנייה – מלמדת כי הם עשו דין לעצמם, ואין להכשיר את עבירות הבנייה בדיעבד.

הזוג ערער על ההחלטה לביהמ"ש העליון, וטען שלא היה מקום לפסול את החלטת ועדת הערר. לטענת בני הזוג, יוחסו להם עבירות קלות, והסיבה האמיתית להגשת כתב האישום נגדם היא סכסוך עם השכן שהוא חבר באגודה השיתופית רמת רזיאל. הם גם ציינו כי מאז כתב האישום בוטל, עובדה המוכיחה שהאכיפה שננקטה כלפיהם נבעה משיקולים זרים. ועדת הערר צידדה בעמדתם.

הוועדה המקומית, לעומתה, צידדה דווקא בבית המשפט וטענה שהעבירות שביצע הזוג היו חמורות במיוחד. האגודה הוסיפה כי הצגת בני הזוג כקורבנות להתעמרות מצדה היא שקר וכזב.

השופט יורם דנציגר סבר שיש לקבל את הערעור, וציין כי מאחר שנקודת המוצא היא שהתערבות שיפוטית בהחלטת ועדה מקצועית תעשה במשורה, לא היה מקום לבטל את החלטתה.

המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין "נשך שפתיו" והצטרף לדנציגר רק משום שהסכים כי ביהמ"ש לא היה אמור להתערב בהחלטת הוועדה.

בתוך כך, מתח השופט ביקורת נוקבת על המדיניות להעניק בדיעבד אישורים על בנייה בלתי חוקית. בכך, לטעמו, המדינה מעבירה מסר של סלחנות כלפי החוטאים. אישור בניה בדיעבד, הבהיר השופט, אמור להינתן רק במקרים נדירים ביותר, שכן בניגוד למה שנהוג בפועל, קודם צריך להגיש תכנית בנייה ורק אחרי שהיא מאושרת – ניתן להתחיל לבנות.

השופט נעם סולברג הצטרף לדעתם. משכך, הערעור התקבל, ופסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בוטל.

לקריאת פסק הדין לחצו כאן

• ב"כ המערערים: עו"ד הראל ארנון, עו"ד אלעד פרסקי

• ב"כ המשיבים: עו"ד יצחק אבידני (בשם האגודה), עו"ד אייל שרון (בשם הוועדה המקומית), עו"ד ראובן אידלמן (בשם ועדת הערר)

עו"ד ציפי מרגלית עוסקת בדיני תכנון ובניה ובדיני מקרקעין