אג"ח עם סיכון של מניה

האישור הרגולטורי להנפקת איגרות חוב מסוג קוקו אינו בהכרח בשורה טובה לחסכונות של הציבור. תחת המילים המכובסות "אג"ח עם מנגנון ספיגת הפסדים" יוצר פה בנק ישראל אפשרות להכניס לתיקי החיסכון של הציבור כלים מסוכנים, בחסות סביבת הריבית האפסית.

למעשה, יש פה מנגנון שמעוות את תפיסת הסיכון המקובלת. נעמוד בקצרה על ההבדלים בין מניות לאג"ח: קיים סדר ברור בין הסיכויים והסיכונים במניות ובאיגרות חוב. שיפור עסקי עשוי להתבטא בעליית ערך המניה. מנגד, כאשר החברה בקשיים, בעלי המניות הם האחרונים לקבל את חלקם במקרה של פירוק או כינוס נכסים. באג"ח הסיכונים והסיכויים שונים: התשואה המובטחת למחזיקים מוגבלת, אך במצב של קשיים או פירוק הם מקבלים כסף לפני בעלי המניות.

אלדד פרשר מנכ"ל מזרחי טפחות צילום: אבשלום ששוני

אג"ח מסוג קוקו כוללות מנגנון לספיגת ההפסדים, שיופעל במקרים שבהם יחס הון הליבה של הבנק יירד מתחת לסף שנקבע מראש או במקרה שהמפקח על הבנקים יחליט. כלי זה משלב, למעשה, את הסיכון של מניה ואת התשואה (הנמוכה) של אג"ח. אם הבנק המנפיק ייקלע לקשיים, יש תרחישים שבהם הקוקו יימחקו לחלוטין (בדומה למניות), אולם הריבית שהמוסדיים יקבלו אם הכל יילך כשורה גבוהה רק במעט מתשואה של אג"ח ממשלתית.

הבנקים בישראל מתכוונים לפתות את המוסדיים על ידי הנפקה של הקוקו בתוספת תשואה של 1% מעל אג"ח ממשלתיות בעלות טווח פדיון דומה. לדוגמה, קוקו שקלית במח"מ של 5 שנים תונפק בתשואה של פחות מ־2.5%. השאלה שצריכה להישאל היא אם תוספת של 1% לתשואה באמת מתמחרת את הסיכון בקוקו?