חשמל לעשירים
צרנית מכוניות היוקרה האמריקאית טסלה לא תישאר לבדה בשוק הרכב החשמלי לזמן רב. אאודי ופורשה כבר מציצות לה במראה הקדמית, עם הבטחה לזינוק ל־100 קמ"ש ב־3.5 שניות ולטווח נסיעה של 400 ק"מ
אירוע מכונן בענף מכוניות היוקרה התרחש בשבוע שעבר. פורשה הודיעה על הצגתה של מכונית חדשה בתערוכת פרנקפורט - מישן־אי (Mission E). מדובר במכונית תצוגה, שתפקידה לרמוז כיצד ייקרא דגם עתידי של החברה. לא צריך להיות אנליסט מומחה של ענף הרכב כדי להבין את משמעות השם. לפורשה יש משימה - לייצר מכונית חשמלית.
המישן־אי נאמנה לקונספט של פורשה. היא מהירה להפליא. המנוע החשמלי שלה מפיק 600 כוחות סוס ומטיס אותה מ־0 ל־100 קילומטר לשעה ב־3.5 שניות. המסר ברור: מכוניות העתיד של פורשה לא יקריבו ביצועים על מזבח איכות הסביבה.
פורשה אינה יצרנית הרכב היחידה שטובלת בוהן בבריכה החשמלית. לא רחוק מן הדוכן של פורשה בתערוכת פרנקפורט מוצגת מכונית התצוגה E–tron Quattro של אאודי, וגם שמה אינו משאיר מקום לספקות. E–tron הוא הכינוי המוצמד לכל דגמי אאודי שישתמשו בהנעה חשמלית בעתיד, וה־Quattro היא מערכת ההנעה של אאודי. גם כאן המסר ברור: בעתיד תייצר אאודי רכב כביש שטח חשמלי שיצויד בהנעה כפולה. לקוחותיה המסורתיים של החברה אינם צריכים לחשוש חלילה מאובדן יכולת השטח המפורסמת.
גם האאודי וגם הפורשה מציגות נתונים מרשימים ביותר בתחום ההנעה החשמלית. שתיהן מסוגלות לנסוע יותר מ־400 ק"מ ולהיטען בפרקי זמן קצרים. גם היריבה המסורתית מרצדס, שנעדרה מתערוכת הרכב בפרנקפורט, מתכננת רכב חשמלי בעל נתונים דומים. לפי דיווחים באירופה, תומאס וובר, חבר דירקטוריון בהנהלת דיימלר, חברת האם של מרצדס בנץ, ציין כי לקראת 2018 תחשוף החברה מכונית חשמלית שתוכל לנסוע לטווח של כ־400 ק"מ.
קריאת הכיוון המשותפת של יצרני מכוניות היוקרה הגרמנים לא נותרה ללא מענה מצד יריביהם מעבר לתעלה. בעיתוי לא מפתיע ציין בשבוע שעבר טורסטן מילר אטווס, בכיר בהנהלת ב.מ.וו, החברה־האם של רולס רויס, כי "אם נמצא טכנולוגיה שתאפשר טווחי נסיעה שיתאימו ללקוחותינו, אני בהחלט יכול לדמיין ייצור של רולס רויס חשמלית".
האיום של טסלה ותקני זיהום מחמירים
יצרני הרכב נזכרו בשוק החשמלי משתי סיבות. את החשובה שבהן אפשר למצוא בדבריו של מתיאס מילר, חבר דירקטוריון בפולקסווגן AG, החברה־האם של אאודי. לדברי מילר, "המכונית החשמלית שלנו טובה יותר מטסלה. הסוללה שלה נטענת ל־80% ב־15 דקות, חצי מהזמן שלוקח למכונית טסלה מקבילה". גם הטווח של המישן־אי של פורשה, שפולקסווגן היא החברה־האם שלה, הוא 500 ק"מ, יותר מה־434 ק"מ של טסלה.
ואכן, העיתוי שבו יצרני הרכב מציגים את מכוניות היוקרה החשמליות שלהם אינו מקרי. עד לא מכבר נחשבה טסלה האמריקאית בעיני יצרני הרכב למעין "עוף מוזר", יצרנית שמייצרת רק מכוניות פאר חשמליות. המכונית הראשונה של טסלה היתה מכונית ספורט פתוחה, ולא נחשבה להצלחה מסחררת.
הדגם השני שהציגה טסלה, ה"מודל S", לעומת זאת, הותיר את יצרני הרכב הגדולים ללא כל מענה, והוא כל מה שהם חששו מפניו: מכונית מנהלים יוקרתית, מהירה, בעלת טווח נסיעה גדול וגם מבוקשת מאוד.
ה"מודל S" מיוצר מאז 2012, ועד כה מכר 49,720 יחידות בארה"ב, 8,697 בנורבגיה, ו־4,646 בסין, שוק שיצרני רכבי היוקרה לוטשים אליו עיניים. בסך הכל 78,359 מכוניות מאז הצגת המודל עד יוני 2015. טסלה אינה נרכשת בשל חסכונותה, כי אם בשל היותה מכונית יוקרה חשמלית. סוג של גימיק. ולזאת אין ליצרני הרכב פתרון כיום.
האיום מצד טסלה אינו הסיבה היחידה שיצרני מכוניות היוקרה מאבדים שעות שינה. כיום כל יצרני הרכב מחויבים לתקני זיהום מחמירים, שקובעים רף פליטה ממוצע למכונית. כלומר, כאשר מבצעים חישוב של כל המכוניות שמכר יצרן מסוים, שיעור הפליטה הממוצע לרכב חייב לעמוד ברף מסוים.
באירופה, לדוגמה, מדובר כיום בתקן "יורו 6", שנכנס לתוקף בעת האחרונה ומתיר פליטה של גרם אחד של פחמן דו־חמצני לק"מ. יצרני מכוניות יוקרה כמו רולס רויס, שמייצרים מכוניות בעלות מנועים גדולים ובזבזניים, נמצאים בבעיה. אם לא יעמוד שיעור הפליטה הממוצע של מכוניותיהם בתקן, ייאסר עליהם למכור מכוניות באירופה. הפתרון למצב כזה הוא להיכנס ל"שותפות" עם יצרן רכב אחר שמכניס את היצרנית תחת כנפיו בחישוב שיעור הזיהום הממוצע (במקרה זה ב.מ.וו, החברה האם של רולס רויס), או לייצר דגמים נקיים לחלוטין, שיורידו את פליטת הזיהום הממוצעת.
היצרניות העממיות אינן משקיעות בפיתוח
היצרניות של מכוניות היוקרה מתעוררות, אבל יצרני הרכב העממיים כיום כמעט אינם משקיעים בפיתוח כלי רכב חשמליים. פרט לרנו וניסאן, שממשיכות לדגול בהצהרות על עתיד חשמלי למרות הביצועים הנמוכים במכירות, רוב היצרניות העממיות מצניעות את תוכניות הפיתוח שלהן לרכב חשמלי. הסיבה העיקרית לכך נעוצה בטווח הנסיעה, משוכה שיצרני רכבי היוקרה עברו בהצלחה בזכות תקציבי פיתוח נדיבים, שאינם מוקדשים למכוניות עממיות.
נוסף על כך, ליצרני מכוניות היוקרה יש שני יתרונות חשובים נוספים: הגודל הפיזי והמחיר. מכוניות יוקרה גדולות יכולות גם לשאת סוללות גדולות. ועוד, במחירה של מכונית יוקרה כיום אפשר לכלול את מחירה של סוללה מתקדמת, כזו שמספקת טווח נסיעה רחוק. במחיר של מכונית עממית, לעומת זאת, אי אפשר לכלול כיום מחיר של סוללה בעלת טווח של מאות קילומטרים.
עם זאת, המצב הזה, שבו העשירים יוכלו שלא לזהם ואילו יתר הנהגים יסתפקו במנועים פולטי עשן, הוא מצב זמני ככל הנראה. כדרכם של חידושים טכנולוגיים, גם הסוללות המתקדמות יעברו תהליך של מזעור והורדת עלויות. רק בשבוע שעבר הודיעה בוש הגרמנית שבעוד כחמש שנים תפתח סוללה במחיר עממי שתוכל להסיע רכב חשמלי למאות קילומטרים. אמנם תוצאות התהליך הזה לא ישפיעו על השוק העממי בעשור הקרוב, אך בעתיד סביר להניח כי גם מי שאינו בעל אמצעים יוכל לנסוע ברכב חשמלי ראוי.
