אנרגיות גבוהות

אחד מהאנשים החזקים בישראל כלל לא מחבב אותה

דיוויד סטובר, מנכ"ל נובל אנרג'י

איור: יונתן וקסמן

בדצמבר האחרון, דייב סטובר היה מאוכזב. בשלב ההוא סטובר עוד לא היה דמות מוכרת בישראל: רק שמונה חודשים קודם הוא התיישב על כס מנכ"ל נובל אנרג'י - חברת ענק שמחזיקה, בין היתר, ברישיונות קידוח במאגרים תמר ולווייתן, שבהם נמצא גז בכמויות מסחריות. הדבר האחרון שלו סטובר ציפה היה שהממונה על ההגבלים העסקיים בישראל דאז, דיויד גילה, ישים ברקס על התוכניות של נובל.

לחצו כאן לצפייה במפת 100 המשפיעים המלאה

אם זה לא הספיק, סטובר למד בשבועות האחרונים שלוש עובדות חדשות: ראש הממשלה נתניהו מתקשה להעביר את מתווה הגז שהוא אישר, שר הכלכלה דרעי לא סופר אותו, ושדה הגז החדש שגילתה ENI האיטלקית במצרים מאיים לבטל את כל תוכניות הפיתוח. למעשה, כל החוזים מול מצרים וירדן, שנראו נהדר רק לפני שנה, בדרך לביטול. ואם המתווה יעבור? כיום כבר ברור שסטובר הוא אחד האנשים שיעצבו כאן את משק הגז בשנים הבאות, כי הוא מאלה שיקבעו אם הגז מלווייתן יופק, מתי, ולמי הוא יימכר.

נובל אנרג'י החלה לפעול בישראל בסוף שנות התשעים. מי ששימש אז כפנים של החברה בישראל היה היו"ר דאז צ'ארלס (צ'אק) דיווידסון. סטובר (57), מהנדס בהכשרתו, החליף את דיווידסון במאי 2015 ומאז מכהן כיו"ר, מנכ"ל ונשיא החברה. יש לו 35 שנות ניסיון בענף, ובמהלכן כיהן במשרות בכירות בנובל עצמה וב־BP. הוא נחשב למנהל מצוין, ובהתאם, שכרו ל־2014 נאמד בכ־5.1 מיליון דולר.

צילום: James LaCombe

בניגוד לדיווידסון, שהיה מעורה בתעשייה המקומית, נראה שסטובר לא מגלה עניין רב בישראל: את ביקורו הרשמי האחרון כאן ערך כשכיהן כסמנכ"ל פיתוח בחברה, בעת מבצע צוק איתן; הוא הגיע אז לסבב פגישות, אבל אחרי יומיים מוכי אזעקות חזר לחוף מבטחים. מאז הוא לא מרבה לבקר, וקשה להאשים אותו. ככה זה כשבארבע שנים אתה מקבל שלושה שינויי רגולציה: ועדת ששינסקי, ועדת צמח ומתווה הגז. לכן את השיחות מול הממשלה בעניין מתווה הגז מרכז קית' אליוט, סגן נשיא נובל לענייני המזרח התיכון. אבל חוסר העניין שמפגין סטובר כלפי ישראל עומד ביחס הפוך לעניין שנובל מגלה בה. מאז דצמבר החברה הפעילה מאמצים ניכרים להשפיע על הממשלה בנושא מתווה הגז; אלו הגיעו לשיא בחודשים האחרונים, וכללו הפעלת גורמים דיפלומטיים אמריקאיים.

סטובר קיבל לידיו את נובל בטיימינג בעייתי. החל בקיץ 2014 מחיר הנפט צלל מכ־80 דולר לכ־45 דולר לחבית, וגרר בעקבותיו את מחיר הגז (מוצר תחליפי לנפט ולתוצריו) ואיתו את השווי של נובל אנרג'י. הטלטלה בשוק האנרגיה תרמה גם להפניית הזרקור ליהלום בפורטפוליו העסקי של נובל — מאגר לווייתן, בפוטנציה אחד הרווחיים ביותר בעבור החברה.

נובל אנרג'י, שכלולה כיום במדד S&P 500, מחזיקה ברזרבות של 1.2 מיליארד חביות נפט ובנכסים בשווי כולל הגבוה מ־17 מיליארד דולר (נכון לסוף 2012). נוסף על אחזקות במאגרים בישראל, נובל אנרג'י (70%) ודלק מחזיקות במאגר אפרודיטה הקפריסאי, שהפקת הגז בו אמורה להתחיל ב־2020. הגז מאפרודיטה צפוי להימכר למדינות השכנות לקפריסין. עכשיו, גילוי הגז המצרי החדש וחוסר היכולת הממשלתית לאשר את המתווה מאיימים להקפיא את כל התוכניות של סטובר.

ליאור גוטמן

משרתיהם של אדונים

יובל שטייניץ, שר האנרגיה ואיתן ששינסקי, יועץ לשר

עד לפני ארבע שנים הם היו צמד בלתי מנוצח: ד"ר יובל שטייניץ כיהן כשר האוצר, פרופ' איתן ששינסקי כיהן כיועצו הקרוב לענייני אנרגיה, ויחד שניהם קיפלו את כל חברות הקידוחים הגדולות וכפו עליהן מס חדש, ייעודי למאגרי גז, שהעלה את חלקה של הממשלה לתקרה חדשה לפיה מכל דולר קופת האוצר לוקחת 60 סנט.

ארבע שנים לאחר מכן, מאגר לווייתן, שבעבורו נולדה "חקיקת ששינסקי", עדיין תקוע באדמה. הסיבה: הממונה על ההגבלים העסקיים היוצא, דיויד גילה, חושש מפגיעה בתחרות באופן פעילותן של נובל אנרג'י ודלק, בעלות הרישיון על המאגרים תמר ולווייתן. ראש הממשלה נתניהו מינה את הצמד שטייניץ־ששינסקי לקדם את המתווה שיאפשר את פיתוח לווייתן, ולמרות שלל התנגדויות, ותחת איומים אינספור, המתווה אכן נתפר צעד אחר צעד — אלא שעד שהוא הגיע לישורת האחרונה התגלה מאגר גז מצרי ענקי שמאיים לגנוב את כל חוזי הייצוא ולהפוך את כל התוכניות ללא רלבנטיות בעליל.

מימין: יובל שטייניץ ואיתן ששינסקי צילום: עטא עוויסאת, מיקי אלון

אם הוא אכן יאושר לבסוף, המתווה ישאיר את נובל אנרג'י האמריקאית כבעלת אחזקות משמעותיות בלווייתן (40%) ובתמר (25%) וכמפעילה בשני המאגרים הללו, אבל לשטייניץ ולששינסקי לא אכפת. הם יודעים שזה עקום, אבל משק בלי גז הוא הרבה יותר עקום. וכך יצא שהשר שהתעמר בחברות הגז מחבק אותן כעת חיבוק דוב ולוחץ בכל הכוח לאשר את מתווה הגז הצולע.

בין לבין שטייניץ מינה את שאול מרידור למנכ"ל משרד האנרגיה והקים רשות חשמל חדשה (מהלך שבו נכשלו קודמיו), שתצמצם משמעותית את שליטת הרגולטורים האחרים בתחום ותעניק לשטייניץ את השליטה בתעריף החשמל. הקמת הרשות כללה גם את הזזת אורית פרקש, יו"ר הרשות הקיימת, בגסות שהלמה את כל ההתנהלות סביב מתווה הגז: גם אם הרעיון נכון, הביצוע עקום.

ליאור גוטמן

השיקולים הביטחוניים

עבדאללה מלך ירדן, הגנרל א־סיסי, נשיא מצרים

גילוי מאגר הגז המצרי החדש לא שינה את המציאות: למצרים היו ויהיו עתודות גז גדולות בהרבה ממה שיש לישראל. ההבדל הפעם הוא ההבטחה שהגז הזה אכן יצא מהאדמה. אם זה יקרה, יתבטל המונופול האזורי של ישראל. לכן, מי שיקבעו לאן הולך משק הגז המקומי יכולים להיות עבדאללה מלך ירדן והגנרל עבד אל־פתח א־סיסי, נשיא מצרים: שני אלו יכולים, בהינף עט, לאשר שלושה חוזי ענק (שניים מול מצרים ואחד מול ירדן) בהיקף מצרפי של קרוב ל־70 מיליארד דולר.

מימין: עבדאללה מלך ירדן וא־סיסי נשיא מצרים צילום: אימג'בנק, Gettyimages, בלומברג

אם החוזים לא יאושרו, המשק יתקשה להשיג מימון לפיתוח המאגרים; אם הם יאושרו, יוזרמו לקופת המדינה מסים בכמיליארד שקל בחודש, הקשרים עם המדינות השכנות יתהדקו וישראל תיהפך למיני מעצמת אנרגיה מקומית. כשמוסיפים לכך את העובדה שגם מאגרי הגז הקפריסאיים נמצאים בידיים ישראליות, אזי ייתכן שישראל תוכל לספק גז לטורקיה וצפונה משם. השאלה כעת היא אם שליטי מדינות ערב יסכימו לרכוש גז ישראלי, כעת כשיהיה להם מאגר מסחרי ופעיל.

ליאור גוטמן

הפקידים המעורבים

 

אודי אדירי, סגן ראש אגף התקציבים באוצר, אחראי על נושא התשתיות, המים והחקלאות. אדירי עוד לא בן 40, אבל הקילומטראז' שלו במשק האנרגיה הוא אחד המרשימים שנראו פה בשנים האחרונות: כבר ב־2010 הוא היה אחד ממובילי "חוק ששינסקי" להעלאת חלקה של המדינה במאגרי הגז. אחרי שיצא לשנת לימודים בחו"ל, הוא חזר ישר לאישור מסקנות ועדת צמח לעניין יצוא הגז.

 

אודי אדירי, סגן הממונה על התקציבים משרד האוצר צילום: דובר משרד האוצר

 

לא שהכל מושלם. אדירי נמנה עם מי שאישרו את חוזה הגז המוזר של חברת החשמל, זה שמבטיח שהוא יתייקר אוטומטית כל שנה עד 2021, ובכך יגרור את תעריף החשמל מעלה. אדירי, יחד עם הבוס הישיר שלו אמיר לוי, נכנסו לעובי הקורה בכל הקשור למתווה הגז והיו דומיננטיים בגיבושו, ובלחצים לקבלתו.

 

המשימה הגדולה הבאה של אדירי תהיה השלמת הרפורמה בחברת החשמל. אפילו בהשוואה למהומות שנרשמו סביב מתווה הגז, המהלך הזה בחברת החשמל יהיה קשה עשרות מונים, ויכלול גם אגוז אחד קשה מאוד לפיצוח — יו"ר ועד העובדים, מיקו צרפתי.

ליאור גוטמן

הפקיד שהעז לומר לא

דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים היוצא

הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה מסיים את הקדנציה בטונים צורמים מאוד. אם מישהו תוהה למה, נמליץ לו לשים לב למיעוט המתמודדים שניגשו למכרז להחלפתו של גילה במשרה החשובה הזו. ככה זה שהמדינה מחליטה לקצץ את כנפי הנושא בתפקיד, ורומסת את האינטרס שעליו הוא מופקד — התחרות בשוק לטובת הצרכנים — רק כדי לעקוף משרת ציבור סורר שסירב ליישר קו עם מתווה הגז.

צילום: עומר מסינגר

דעה להבטיח אספקה אמינה של גז למשק מתווה הגז הוא אבן אחת בדרך לעתיד האנרגטי של ישראל. איך נרצה שהוא ייראה ומהי הדרך הנכונה אליו? ברנדה שפר, תגובה אחת לכתבה המלאה 

זה לא שמוסד הממונה חף מביקורת — בוודאי בכל הקשור למשק הגז, כפי שציין מבקר המדינה יוסף שפירא בדו"ח מיוחד על נושא הגז שפורסם ביולי, ושבו קבל על היעדרה של עבודת מטה מעמיקה ברשות ההגבלים. בשל הביקורת, ובשל ההד הציבורי, זה שייכנס לנעליו של גילה יימדד קודם כל בפועלו בנושא הגז. גם כשיאושר המתווה ידרשו יישומו, והפיקוח על המונופול הענקי בשוק, את עינו הפקוחה של הממונה החדש. השאלות הקשות הן עד כמה יצליח יורשו של גילה לעמוד מול ראש הממשלה, באיזו מידה הוא יעגל פינות לנובל אנרג'י וליצחק תשובה — ובעיקר איך הוא יוביל, בהמשך הדרך, למצב שבו שחקנים אחרים במשק יתחרו בהם.

ליאור גוטמן

שומרי האינטרסים

מיכל עבאדי־בויאנג'ו, החשבת הכללית באוצר ואבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

כוחו של החשב הכללי הוא בניהול התקציב — והשנה, עם פירוק הממשלה הקודמת וגרירת הרגליים של זו הנוכחית, שברה החשבת מיכל עבאדי־בויאנג'ו שיאים של שליטה בניהול התקציב. עבאדי־בויאנג'ו נכנסה גם לנושא הגז, נוכח סכסוך בין המדינה ובין נובל אנרג'י ודלק על גז שנמצא בין מאגר ערן (שרישיונו בידי המדינה) ובין מאגר תמר SW. במתווה הגז הוסדר הסכסוך כך שהמדינה תקבל 10% מהגז שיופק מתמר SW. צוות בראשה של עבאדי־בויאנג'ו ינהל את המו"מ עם נובל אנרג'י ודלק על פיתוח תמר SW, יפקח על ההתנהלות בו ויגבה את הכנסות המדינה מהגז שיופק.

צילום: עמית שאבי

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, גם הוא מהכוחות המשפיעים על מגוון נושאים כלכליים במשק, הרים בסוף השנה שעברה דגל אדום: הוא פרסם נייר עמדה שהתריע כי המדינה נרדמה בשמירה והזהיר מפני אחזקותיהן של נובל אנרג'י ודלק גם בתמר וגם בלווייתן. עם התקדמות המתווה אישר ליכט לאשרו בקבינט במקום בממשלה, נוכח שיקולים ביטחוניים; יחד עם זאת הוא קבע כי המתווה אינו חוזה בין המדינה לנובל אנרג'י, וכי החסינות מפני שינויים רגולטוריים שהוענקה במתווה מוגבלת.

עמרי מלמן ואתי אפללו

מתאם הפעולות

יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה היוצא

במקור, המועצה הלאומית לכלכלה צריכה לעסוק בעניינים אסטרטגיים, ארוכי טווח, ובהתוויית מדיניות כלכלית. בפועל, יוג'ין קנדל, ראש המועצה היוצא, היה מעורב בנעשה בממשלה באופן שוטף בשל שלוש סיבות עיקריות: יחסי האמון בינו ובין ראש הממשלה נתניהו, תפיסת עולמם הדומה, ואילוצים קואליציוניים שהכתיבו ששר האוצר יהיה ממפלגה אחרת מזו של ראש הממשלה.

צילום: עמית שעל

קנדל הצטיין בתפקידו כנציג ראש הממשלה בעניינים כלכליים, דבר שבא לידי ביטוי במעורבותו הדומיננטית בגיבוש מתווה הגז, והפעיל לחצים כבירים בנושא. כעת נותר לראות אם מחליפו יחזיר את המועצה לתפקידה המקורי, או שגם הוא יתפוס את תפקיד מתאם הפעולות בין ראש הממשלה למשרד האוצר.

אתי אפללו

המרוויחים

הגז מתדלק את מחיר פז

צדיק בינו, בעלי פז

פז, בשליטתו של איש העסקים צדיק בינו, היא הסחורה החמה על המדף של חברות הדלק שעומדות למכירה — דור אלון, טן וסונול שכבר חודשים ארוכים, אם לא שנים, מחפשות רוכש חדש. בקרב אלו בולטת פז באטרקטיביות שנגזרת מהנכסים הנוספים שלה, מעבר לרשת תחנות תדלוק, ובראשם בית הזיקוק באשדוד ושתי תחנות הכוח שלה (השלישית בדרך).

צילום: אוראל כהן

פז גם נהפכה לאחרונה למשווקת של גז טבעי — אבל בחברה חושבים צעד אחד קדימה, ורואים את החשיבות שבמציאת הגז הטבעי לאו דווקא בשימוש הישיר בו, אלא כחומר גלם לתעשייה שלמה של מוצרים. עכשיו מדברים בחברה על הקמת מפעלים לייצור דלקים חלופיים — מתנול, אתנול, אפילו בנזין סינתטי או אמוניה; כולם מקורם בגז טבעי, ולפז כבר יש את החיבורים והחוזים. אם היא תחליט ללכת בשביל הזה, היא עשויה ליצור לעצמה יתרון שמתחריה יתקשו לצמצם.

ליאור גוטמן

עם הפנים ללונדון

יצחק תשובה, בעלי קבוצת דלק

בשביל יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, העיכוב באישור מתווה הגז הוא סיוט אחד גדול. לא צריך לטעות, תשובה היה אחד האנשים העשירים בישראל עוד לפני שהמתווה יצא אל הדרך. אבל כמו במאבק סביב רפורמת ששינסקי, גם במאבק על מתווה הגז תשובה נמצא בצד שזוכה לביקורת ציבורית. זו הסיבה שבשנה האחרונה הוא הוריד פרופיל ונעלם מעין התקשורת. לראיה, קחו את השקט המופתי שבו תשובה חיתן את הנכדה שלו עם הבן של ציון קינן מבנק הפועלים — זאת בהשוואה לסגירת יער בן שמן בשביל חתונת בנו, לפני כשמונה שנים. אם נודה באמת, תשובה הרוויח ביושר חלק ניכר מהביקורת, ולדיראון עולם תיזכר לו התספורת שעשה למשקיעים שהשקיעו באחת החברות שלו, דלק נדל"ן.

השלמת מתווה הגז תהיה הצעד הראשון של תשובה לקראת העברת פעילות האנרגיה לחו"ל והנפקתה בלונדון. לתפיסת דלק ובעל השליטה בה, ישראל מתחילה להיות קטנה על התוכניות של תשובה לפיתוח ויצוא הגז, ובבורסה הבריטית יהיה לו קל יותר לגייס את ה־3 מיליארד דולר שנדרשים לו לפיתוח מאגרי הגז שלו בישראל ובקפריסין. במקביל, הוא מצמצם את הפעילות בישראל ואת הפעילות שאיננה קשורה לעסקי הגז — מהלך שהתבטא השנה במכירת חברת הביטוח הפניקס לקבוצה הסינית פוסון.

צילום: אוראל כהן

איך רואים בדלק את השנים הקרובות? התסריט האופטימי הוא חוזה אחד למצרים, חוזה שני לירדן, פיתוח מאגרים בקפריסין, והנה עוד שנייה פעילות האנרגיה עוברת לממלכה הבריטית. התסריט הפחות־מחויך, אולי הסיוט הגדול, הוא הקפאת מתווה הגז שתשאיר את תשובה עם הפוטנציאל על הנייר ועם 2 מיליארד דולר שהוא צריך להחזיר למוסדיים, בעודו צופה בעיניים כלות בגז המצרי קוטף את כל החוזים.

ליאור גוטמן

בדרך לשליטה בתמר?

קובי מימון, איש עסקים וחבר טוב של שר האוצר

הנה חידת היגיון: אם שר האוצר כחלון לא יכול להתעסק בתחום הגז בשל חברותו עם קובי מימון, ואם מימון כלל לא מופיע כבר חמש שנים בכל הדו"חות הכספיים של ישראמקו, השותפה במאגר תמר (28.75%) והחברה שלכאורה הוא קשור אליה — אז למה כחלון הדיר עצמו מעיסוק בתחום הגז?

צילום: אוראל כהן

ואם כבר שאלות, מיהו בעצם קובי מימון? שר האוצר מתעקש שיש לו קשר לעולם הגז. בסביבת ישראמקו טוענים שמימון מעורב בכל מהלך של החברה, עד לרמת חוזה השכר של הסמנכ"לים, אבל הכל מתחת לרדאר. מתווה הגז וההתפתלות של כחלון הוציאו את מימון לאור השמש. עם יישום המתווה (כלומר, אחרי שדלק תצא מתמר ונובל תדלל את חלקה בשליש), ישראמקו עלולה להיהפך לבעלת האחזקות העיקרית במאגר תמר, שהוא ספק הגז היחיד במשק עד להודעה חדשה. יתרה מכך, ישראמקו עשויה לרכוש את חלקו של תשובה (31.25%) או של נובל (36% כיום, 25% אחרי המתווה, כלומר דילול של 11%), ולהפוך רשמית למתחרה הכי גדולה, ואולי היחידה, של נובל ודלק במאגר לווייתן.

ליאור גוטמן

מונופול נגד מונופול

עופר בלוך, מנכ"ל חברת החשמל

עופר בלוך, המנכ"ל החדש של חברת החשמל, הוא לפי שעה תעלומה. את תפקידו הקודם, חמש שנים כמנכ"ל נייר חדרה, הוא סיים בשורה התחתונה של חיתוך שווי החברה בספרים בקרוב לחצי: מ־1.3 מיליארד ב־2009 ל־717 מיליון באמצע 2014, אז עזב. אופסי.

חברת החשמל היא הלקוח הגדול ביותר של הגז הטבעי ממאגר תמר. החוזים שלה, שהיו מהראשונים להיסגר, הם יקרים מאוד ולא מוצלחים (המחיר שתשלם החברה יהיה גבוה בכ־20% ממחירן של שאר תחנות הכוח הגדולות שמתחרות בה) ומהווים סמן שלילי לכלל השוק. למרות הגיבנת הזו שיוצר מתווה הגז, בלוך לא מפריע לקידומו של המתווה אלא פועל כעת לפתיחת החוזים מחדש. במהלך הזה הוא עתיד להיתקל לראשונה במצב חדש בשבילו: משא ומתן מול מונופול שחזק ממנו.

צילום: אלירן אביטל, אלעד גרשגורן

זה לא האתגר היחיד שמחכה לו. הורדת התעריפים וכניסת יצרני החשמל הפרטיים הובילו לצניחה בהכנסות חברת החשמל. בשנה הקרובה בלוך יצטרך לטפל בשני נושאים: הראשון הוא לדאוג לשיפור במצבה הפיננסי של החברה; השני, וזה כבר מסובך ממש, הוא להשלים את הרפורמה בחברה, זו שממשלות ישראל מבטיחות מאז 1996. סיכויי ההצלחה שלו ייגזרו קודם כל מתמיכת שר האנרגיה יובל שטייניץ ותמיכת שר האוצר משה כחלון. אבל בעוד הראשון שש להתקדם, השני עסוק בהתחמקות מעימותים עם מונופולים.

ליאור גוטמן

מלחמת הנפט העולמית

טילטלו את החבית

ארנסט מוניז, שר האנרגיה האמריקאי, וסלמאן מלך סעודיה

זה שנים שיחסי ארצות הברית וסעודיה מבוססים על התפוקה האינסופית של הממלכה הערבית, ועל הרעב הבלתי־פוסק של הצרכן האמריקאי לנפט זמין — אלא שהשנה משהו נסדק בתבנית הזו. ב־2014 ארצות הברית עקפה לראשונה את רוסיה וסעודיה, ונהפכה ליצרנית הנפט הגדולה ביותר בעולם; זאת לאחר שב־2010 נהפכה ליצרנית הגז הגדולה בעולם. ארצות הברית מעוניינת לפתח את היכולת לספק את צרכיה האנרגטיים בעצמה, והיא מתקדמת לשם בצעדי ענק.

אחד מחתני השמחה הזו הוא שר האנרגיה האמריקאי בשנתיים האחרונות, הפיזיקאי ארנסט מוניז, שהגדיר את טכנולוגיית הפראקינג (שבעזרתה מופק היום רוב הגז והנפט האמריקאי) כ"גשר לאנרגיה ירוקה ולעצמאות אנרגטית", ומשקיע מאמצים רבים לקדם תעשייה זו בארצות הברית.

מימין: ארנסט מוניז, שר האנרגיה האמריקאי וסלמן, מלך סעודיה צילום: בלומברג, אי. אף. פי, אי.פי.אי

התגובה של הסעודים לגמילה האמריקאית מהנפט שלהם, ולהצפת השווקים בנפט תוצרת ארצות הברית, לא איחרה לבוא. המלך סלמאן, שהוכתר השנה (בפועל הוא ניהל את המדינה בשנים האחרונות נוכח מחלתו של קודמו, עבדאללה), פתח במלחמה נגד הטוענים לכתר האנרגטי ובאמצעות אופ"ק הציף את השוק בנפט כך שהמחירים ירדו בכ־50% מהמחצית השנייה של 2014 עד 45 דולר בחודשים האחרונים — כל זאת כדי להוריד את האטרקטיביות של הפקת הנפט באמצעות פראקינג.

וכתמיד, למלחמה סביב הנפט ולירידת המחירים יש השפעות נלוות — ראשית גיאו־פוליטיות, ובראשן ערעור מצבה הכלכלי של רוסיה, ושנית השפעות על תעשיית האנרגיה עצמה: כאשר הנפט זול יורדת הכדאיות של פיתוח תחליפים לנפט, ובהם גם גז טבעי.

מיכאל פרל

עתיד אנרגטי

אלון מאסק, יו"ר ומנכ"ל טסלה

אלון מאסק — היזם המבריק שתואר כשילוב מודרני של תומאס אדיסון, הנרי פורד, הווארד יוז וסטיב ג'ובס — כבר נכנס לדפי ההיסטוריה עם שירות התשלומים האינטרנטי פייפאל, חברת החלל האזרחית ספייס־אקס ויצרנית המכוניות החשמליות טסלה. ובכל זאת, הסוללה המהפכנית שטסלה הציגה השנה עשויה להיות התרומה המשמעותית ביותר שלו לעולם.

בטסלה זיהו היטב שהבעיה היסודית של רשת החשמל היא אגירה: כיום החשמל מיוצר ומנוצל בהתאם לרמות הצריכה ברגע נתון; עודפים ברשת הולכים לאיבוד. הסוללה של טסלה מאפשרת לאחסן את עודפי האנרגיה האלו, ולנצל אותם לשימוש מאוחר יותר.

צילום: אי אף פי

העיתוי של הצגת הסוללה החדשה מוצלח במיוחד. בעיית אגירת החשמל היא החסם העיקרי בפני הפיכת אנרגיות מתחדשות — המקור ההגיוני, הנקי והזמין ביותר לחשמל — לנפוצות יותר. התלות של לוחות סולאריים בשמש בכל רגע, כמו התלות של טורבינות חשמל ברוח בכל רגע, היא נקודת התורפה העיקרית של הטכנולוגיות האלה. אבל אם אפשר לייצר את האנרגיה הזו כאשר התנאים מתאימים לכך ולהשתמש בה אחר כך, הבעיה הזו נפתרת.

בשנים האחרונות ירדו מחירי הפאנלים הסולאריים בעשרות אחוזים, הודות לייצור מוגבר שמסובסד על ידי ממשלת סין. מספר הגגות בארצות הברית ובאירופה שמתכסים בפאנלים זולים תוצרת סין הולך וגדל. הסוללה של טסלה עשויה להיות זו שתיתן לאנרגיות המתחדשות את המקום הראוי להן, ותוביל לניתוק של ההמונים מרשת חשמל מרכזית, וליצירת רשת של מקורות אנרגיה קטנים ואוטונומיים לשימוש עצמי.

רן אברמסון

מה ישראל מתכננת לעתיד?

לצד גילוי הגז מול חופי המדינה, הרשות הלאומית לתחליפי דלקים ונפט, בראשות אייל רוזנר, מפתחת מיזמים שנועדו להפחית את התלות בזהב השחור. מיזם כזה, שמצוי כעת בעבודה, יעודד מעבר לרכבים ירוקים באמצעות תמריצי מס. עוד עובדים שם על פיתוח רכב שנוסע על מתנול (בשיתוף חברת פיאט), מפעילים חממה לקידום סטארט־אפים בתחום התחבורה החכמה, ורוכשים אוטובוסים שנוסעים על גז טבעי ותחנות תדלוק להם (הראשון ישולב עוד השנה בצי האוטובוסים של אגד באזור חיפה). כמו כן מקדמים במשרד תוכנית אב לשבילי אופניים שיחברו את תל אביב לבני ברק, הרצליה ורמת השרון, ומממשיכים בפיתוח מכונית חשמלית, כאשר המיזם העיקרי הוא לפיתוח מוניות חשמליות שיפעלו באילת.