שמאל־ימין־בג"ץ

האיומים על בית המשפט העליון מזכירים קצת את האיום של אוהדי בית"ר ירושלים מהמערכון של הגשש החיוור "לשרוף את המועדון" - אם השופט, התוצאה ומזג האוויר לא יהיו לשביעות רצונם.

וכמו שהמערכון של הגשש מצמצם מרחק מהמציאות, מותר לחשוש שמא גם האיומים של ח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי על בית המשפט העליון יהפכו למציאות.

ל"יוגבים" כבר יש גוש חוסם בוועדה לבחירת שופטים, ובסוף השבוע דווח ששרת המשפטים איילת שקד קראה להקמת בית משפט לשטחים במקום בג"ץ.

האם ימונה לבית המשפט הזה שופט ערבי? האם רק כזה שישיר את "התקווה"? שאלות טובות.

1. זיכרון סלקטיבי

את המשפט הישראלי בשטחים החיל בג"ץ, לא הכנסת

הנה נתון היסטורי שרבים נוטים לשכוח: להבדיל ממדינת ישראל, שלא סיפחה את שטחי יהודה ושומרון (למעט ירושלים), היה זה בית המשפט העליון, בראשות הנשיא מאיר שמגר, שהחיל את שיפוט בג"ץ על השטחים, אף על פי שהחוק הישראלי לא הוחל עליהם ורשמית הם נשלטים מאז מלחמת ששת הימים ב־1967 בידי הצבא והמשפט הבינלאומי.

בחסות הפיקוח הבג"צי פרחה ושגשגה תנועת ההתנחלות לדורותיה, בניגוד לאיסור המפורש במשפט הבינלאומי להעביר אוכלוסייה אזרחית לשטח כבוש, והכל תוך רמיסת עקרונות נוספים שלפיהם הפיתוח האזרחי בשטחים אלה אמור להיות כפוף אך ורק לצורכי צבא או לרווחת האוכלוסייה המקומית. היטיב להגדיר מציאות זאת עו"ד אביגדור פלדמן, שכינה את בג"ץ "הבייבי סיטר של ההתנחלויות".

2. תגובה כפולה

איך הגיבו בגין ושרון לבג"ץ: יש שופטים ויש אדמות

ובכל זאת, קיצוני הימין מסוגלים להשתולל בכל פעם שבג"ץ זורק פירור סמלי לעקרונות יסוד של צדק ומשפט כמו איסור בנייה על קרקע פלסטינית פרטית.

בזמנו, כשבג"ץ בפסק דין של שופט ימני אגב, כמשה לנדוי הוריד את התנחלות אלון מורה, תגובת השלטון היתה כפולה: מחד, מנחם בגין קיבל עליו את הדין עם אמירתו המפורסמת "יש שופטים בירושלים"; ומאידך, אריאל שרון כינס את מומחי המשפט והנדל"ן כדי לדייק באיתורן של "אדמות המדינה" - אדמות שלהבדיל מקרקע פרטית הותרו להתנחלות.

גם היום תגובת המדינה כפולה: יוגב בתפקיד בגין, שקד בתפקיד שרון. יש הבדל בסגנון אבל המהות דומה: גם היום גובים המתנחלים את מחיר ההריסה הבודדת בבנייה מסיבית.

שרת המשפטים איילת שקד. איומים דמוקרטייםצילום: יאיר שגיא

3. שכל ישר

לפחות שהכניעה למתנחלים לא תהיה מושלמת

המתון במאשימי העליון היה שר החינוך נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי, שבא בטענות ל"שכל הישר" שלשיטתו נפקד מפסיקת בג"ץ.

אם ממילא המדינה תאשר את המבנים בבית אל, מה הטעם להרוס ולבנות מחדש?

ובכן, גם אם יתממש התרחיש הזה, עדיין יש "שכל ישר" בפסיקת בג"ץ, במיוחד בהשלכות הרוחב שלה: להפגין נחישות מול פורעי חוק, לקיים אכיפה שוויונית ככל שניתן מול הפרות של החוק, לשלוח מסר הרתעתי, להטיל ענישה מתחייבת כלשהי על התעלמות ממושכת מקיום צווי בית משפט ועוד.

נכון שכל אלו מתקיימים בעירבון מוגבל, אבל צריך לפחות משהו כדי שהכניעה למתנחלים לא תהיה מושלמת: גם של הממשלה וגם של בית

המשפט.