עזבו צוואה, זה רק יגרום לסכסוך ירושה

סכסוכי ירושה מציתים את הדמיון. הקולנוע והספרות מלאים ביצירות שבמרכזן קונפליקט סביב עיזבון משפחתי שבו קשרי דם מאבדים מערכם כשמתכנסים לקריאת צוואה, ואפילו הון עתק לא מנחם יורש שהתקנא בשותפיו לחלוקת הרכוש של יקירם המנוח. המציאות, מתברר, הרבה פחות דרמטית. פרופ' דפנה הקר שדגמה תיקי ירושה מהשנים 2000, 2002 ו־2004, העלתה שבתקופה זו אישר הרשם לענייני ירושה בתל אביב 32,231 צווי קיום צוואה וצווי ירושה. רק 1,400 תיקים העביר הרשם לבית המשפט בשל חוסר יכולתו לאשרם, ורק 114 מתוכם כללו התנגדות לצוואה, כלומר התגלע סכסוך. סיבות אחרות להעברה לבית המשפט הן מידע חסר בצוואה או קושי באיתור היורשים. מחקרה של פרופ' הקר מתפרסם ב"הון משפחתי", כתב עת בהוצאת משרד גורניצקי ובעריכת עורכי הדין גורי סביר ואבירם הנדל. כתב העת עוסק בהיבטים כלכליים של דיני המעמד האישי וכותבים בו שופטים, אנשי אקדמיה ועורכי דין.

מטען רגשי חורג

לדברי שופט שראיינה פרופ' הקר למחקר, "בסכסוכי ירושה המטען הרגשי שמתפרץ הוא לא פחות ולפעמים אפילו יותר מבתיקי משפחה רגילים, בסכסוך בין בעל ואשה. אחים נזכרים איך אמא התנהגה ואיך אבא התנהג כשהיו קטנים, מי היה מקופח ומי לא".

עוד נתון מפתיע הוא שב־88% מהסכסוכים המנוח דווקא השאיר צוואה. הקר מפריכה את ההנחה של המורישים כאילו צוואה מחזקת את השליטה על חלוקת העיזבון. "אף על פי שהדבר נשמע אבסורדי, דווקא צוואה יכולה לגרום לכך שמשאלותיו (של המוריש – מ"ג) לא יכובדו. צוואה היא גורם סיכון ליצירת קונפליקט ולאיבוד שליטה".

פרופ' הקר

המחקר מציג שלושה דפוסי יחסים שמאפיינים את הרוב המכריע של סכסוכי הירושה. הראשון, 30.5% מהתיקים: מקרים שבהם המוריש ושני הצדדים לסכסוך משתייכים לאותה משפחה גרעינית. סכסוך כזה פורץ, למשל, כשאחים נאבקים על עיזבון אחד ההורים עקב חלוקה בלתי שווה או נישול. או סכסוך בין ילד להורה על עיזבונו של ההורה השני, בין הורים על עיזבון ילד שנפטר, ובין הורה הנאבק על עיזבונו של ילדו שנפטר מול אח או אחות אחרים של הילד. השני, 32.6% מהתיקים: הצדדים לסכסוך אינם בני המשפחה הגרעינית. למשל, סכסוך ירושה בין בת הזוג של המנוח לבין ילדי המנוח, שאינם ילדיה; אלמנה שנאבקת באשה אחרת הטוענת כי היא ידועה בציבור של המנוח; ומקרים נדירים ביותר של ילד ביולוגי שנאבק בילד מאומץ. השלישי, 16% מהתיקים: מקרים שאין קשרי משפחה גרעינית בין המנוח לצדדים הנאבקים ובין הצדדים לבין עצמם.

הדוגמה במחקר היא של אלמן ללא ילדים שציווה את רכושו ל־26 יורשים שונים, בהם ארבעה מוסדות ללימוד יהדות, המטפלת הסיעודית שלו ובתה, ורבים מאחייניו. אחיין מאוכזב התנגד לצוואה בטענה שבינו למנוח שררו יחסים חמים, ואילו המטפלת השתלטה עליו והשפיעה על צוואתו. סוג זה של תיקים מתקיים כשלמנוח לא היו בעת הפטירה בת זוג וילדים, והמוטבים הם קרובי משפחה רחוקים, מוסדות, מטפלים סיעודיים או טוענת לידועה בציבור של המנוח אף שלא חיו בבית אחד. יש עוד מקרים שסווגו בקטגוריה רביעית, כ־20% מהמדגם, וכוללים מגוון של נסיבות שהמשותף לרובן הוא שלמנוח היה קשר משפחתי גרעיני רק עם אחד מהצדדים, ואילו הצדדים לא חלקו קשר כזה. למשל בן משפחה גרעינית שנאבק בקרוב רחוק של בת הזוג של המנוח; בן משפחה מול נושה; או בן משפחה מול מוסד. "בניגוד לתפיסה הרווחת", מציינת הקר, "מרבית סכסוכי הירושה המשפטיים אינם בקרב בני ובנות המשפחה הגרעינית (סוג א'), אלא בין צדדים החולקים קשר משפחתי רחוק או שהם זרים זה לזה (סוגים ב', ג' וד')".

המשתנה התימני

הקר מציינת גם "משתנה קבוצתי" - השפעות דתיות, אתניות ותרבותיות. למעשה, היא מציגה את העניין בזהירות כדי שלא לעורר את השד העדתי מרבצו. "מבין סכסוכי הירושה הנדירים יחסית בין אחים ואחיות, היו כמה מקרים שבהם הצדדים היו בני ובנות יוצאי תימן. העדה התימנית אינה קבוצה גדולה בחברה הישראלית, ולכן ייצוגה הגבוה יחסית במדגם עורר תמיהה". תמיכה בנתון זה התקבלה גם מעורכי דין, שטענו בפניה "שידוע שבני ובנות העדה מעורבים תדיר בליטיגציה ביחס לחלוקת עיזבון ההורים בין האחים והאחיות".

ההסברים לכך רבים: שופט שרואיין למחקר טען כי זוהי דוגמה לתרבות שמעדיפה בנים על פני בנות ובכורים על פני שאר האחים. האב המוריש מאמין שבניו ידאגו לבנות, והבכור ידאג לשאר אחיו ואחיותיו, אבל המנושלים מבינים "שהתרבות הזאת לא עובדת יותר", ומסרבים לקבל את העדפות ההורשה של הוריהם. אחד מעורכי הדין טען כי התימנים "עקשנים" ביחס לירושה שלהם בגלל קשיים שחוו כעולים חדשים שהגיעו לארץ ממדינה ענייה. עו"ד אחר, נכתב במאמר, בעצמו ממוצא תימני, טען שנוצרים סכסוכים גם מכיוון שמדובר במשפחות מרובות ילדים, שנולדו לאמהות שונות, בגלל פוליגמיה שהיתה מקובלת בקהילה לפני העלייה לישראל או כתוצאה ממוות בטרם עת של האשה הראשונה. עוד סיבה שהוזכרה היא מנהג נפוץ של בניית בית כנסת בחלק מהבית, מה שמסבך מאוד את היכולת לרשת את הבית ולהשתמש בו.

השינוי כבר החל

פרופ' הקר מעריכה שבעתיד גם סכסוכי ירושה יותאמו לשינויים החברתיים והכלכליים. אם בעבר קיבל קשר הדם עדיפות על פני קשרי נישואים, וחוקי הירושה היו מסורתיים ודתיים. בחברות מודרניות החוק הוא חילוני, ולנישואים יש עדיפות על פני קשר דם. לצד אלה, השינויים הדרמטיים שעובר "רעיון" המשפחה – שיעורי הגירושים והנישואים השניים גבוהים יותר, התא המשפחתי מתרחב גם לזוגות חד־מיניים ולידועים בציבור, טכנולוגיות פריון מתקדמות יוצרות הפרדה בין הורות גנטית, ביולוגית וחברתית. "כל אלה", כותבת הקר, "משבשים את הדפוס המסורתי של קשרים והורשה". לצד הדרמות המשפחתיות מושפעים הקשרים האלה מתהליכים כלכליים. תרבות הצריכה, משברים כלכליים והארכת תוחלת החיים תורמים להתכווצות ההון שניתן להוריש. מנגד, צבירת הון משמעותי בעשירונים העליונים מובילה לסכסוכי ירושה בצורת דיני תאגידים. אלה, היא מסכמת, "עשויים להוביל לפלורליזם גדול יותר בדפוסי הצוואה".