$
דעות

המשבר ביוון

הפרד ומשול: הדרך לאילוף אירופה בידי גרמניה עוברת ביוון

יוון עומדת בפני טלטלה פוליטית וייתכן שעוד תמצא את עצמה מחוץ לגוש היורו. וגם אם לא תעזוב אותו, אין ספק שגרמניה החדירה חיל ורעדה בשאר מדינות הגוש

אורי פסובסקי 06:5414.07.15
בקיץ 2012 הגיע שר האוצר האמריקאי דאז טימותי גייתנר לפגישה מיוחדת עם שר האוצר הגרמני וולפגנג שויבלה באי נופש יוקרתי בים הצפוני. גייתנר יצא מהפגישה הזאת "מודאג ביותר", אחרי שעמיתו הגרמני גילה באוזניו שהוא תומך בצעד רדיקלי: לסלק את יוון מגוש היורו.

 

מאחורי השאיפה של שויבלה לזרוק את יוון מאיחוד המטבע, שאותה חשף גייתנר בספר זיכרונות שפרסם לאחרונה, עמד הרצון ליצור "טראומה" עבור שאר חברות גוש היורו וכך להביא לחיזוק מוסדותיו. "הרעיון הוא שאם ניתן ליוון לבעור, יהיה קל יותר לבנות אירופה חזקה", הסביר שויבלה לעמיתו האמריקאי. גייתנר חשב שהטיעון של שויבלה היה "מבעית".

 

שלוש שנים אחרי, בקיץ 2015, נראה שחזונו של שויבלה חי וקיים. לא רק זה, אלא שהוא עוד עשוי להתגשם, למרות הסכם הפשרה שאליו הגיעו אתמול יוון ונושיה, ואולי דווקא בגללו. ההסכם הזה, כך נאמר בהודעת הסיכום של פסגת מנהיגי גוש היורו, נועד "לבנות מחדש את האמון" בין יוון למוסדות הגוש וקרן המטבע הבינלאומית. אבל אפילו מבט חטוף בפרטי ההסכם מעלה שמדובר ברמיסה, לעתים בוטה, של הריבונות היוונית על ידי נושיה. יותר מזה: ספק אם ההסכם מוביל לפתרון אמיתי של משבר החובות, ולא רק לעוד הפוגה זמנית.

 

שר הכלכלה הגרמני וולפגנג שויבלה. חלומו חי וקיים שר הכלכלה הגרמני וולפגנג שויבלה. חלומו חי וקיים צילום: רויטרס

 

אירופה נכנסה לקרביים של יוון

 

הנה טעימה מהצעדים שאליהם התחייב ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפרס שבוע אחרי שהוביל את עמו למשאל עם שאמר "לא" לתנאים של אירופה: רפורמה בפנסיה, העלאת גיל הפרישה, שינויים במערכות המס והבנקאות וקיצוצי תקציב אוטומטיים. אלה צעדים מרחיקי לכת, שבדרך כלל מלווים בדיון ציבורי ממושך. ציפרס אמור להעביר אותם בפרלמנט עד מחר. עד השבוע הבא המחוקקים אמורים לאשר רפורמה במערכת המשפט. וכל זה רק כתנאי מוקדם למו"מ על פריסת חובות. זו נקודה חשובה: ההסדר אמנם מונע את קריסת מערכת הבנקאות ביוון, אבל לא הרבה מעבר לכך. הוא בעיקר מסביר מה יוון צריכה לעשות כדי שהנושים בכלל ידברו איתה על פתרון למשבר החובות. ובכל מקרה לא תהיה מחיקת חובות.

 

כדי להבהיר מי כאן הבוס, ההסכם נכנס גם לרמת המיקרו. יוון נדרשת לאפשר פתיחת עסקים כרגיל ביום ראשון (מה שלא בהכרח קורה בשאר אירופה), לשנות את תקנות הבעלות על בתי מרקחת, וגם את כללי הרישוי למכירת לחם וחלב. האירופים נכנסים לקרביים של הכלכלה היוונית. מה לגבי הרפורמות שממשלת יוון רוצה להעביר? אלה יצטרכו לקבל את אישור הנושים.

 

יותר מכל יוון נדרשת להפריט. בחמש השנים האחרונות יוון הצליחה להפריט נכסים בהיקף של 3.2 מיליארד יורו. עכשיו היא נדרשת להפקיד נכסים "בעלי ערך", כפי שמדגיש ההסכם, בשווי של לא פחות מ־50 מיליארד יורו בידי רשות הפרטה ייעודית. נניח שביוון יצליחו למצוא מספיק נכסים להפריט ונניח שיוון גם תצליח למכור אותם - לאן ילך הכסף? בעיקר לנושים. 75% מכספי ההפרטה ישמשו להחזרת כספי החילוץ ולהפחתת חובות. רק 12.5 מיליארד יורו יופנו להשקעה בכלכלה היוונית. האירופים, מצדם, מבטיחים עד 35 מיליארד יורו בסיוע ליוון בחמש השנים הבאות.

 

מימין: מרקל וציפרס. הדמוקרטיה היוונית הפסידה מימין: מרקל וציפרס. הדמוקרטיה היוונית הפסידה

 

הדמוקרטיה הפסידה

 

הדיו על ההסדר בקושי הספיקה להתייבש ולציפרס לא היה הרבה זמן להשלים שעות שינה אחרי ליל השימורים שהעבירו אותו עמיתיו. ובכל זאת כבר אפשר לדבר על מסקנות ראשוניות. ראשית, יוון עומדת בפני טלטלה פוליטית ואולי בפני עוד מערכת בחירות. אתמול כבר נשמעו קולות מרד בסיריזה, מפלגתו של ציפרס. מרגע שסיריזה עלתה לשלטון, נשמעו טענות שאירופה תנסה להביא להחלפת המשטר ביוון. ייתכן שזה יקרה בקרוב.

 

ייתכן בהחלט גם שיוון עוד תמצא את עצמה מחוץ לגוש היורו. היא נדרשת לצעדים מרחיקי לכת ולא בטוח שתצליח לעמוד בכולם, או בלוחות הזמנים שהוכתבו לה. החלום של שויבלה לא מת. וגם אם יוון לא תעזוב את גוש היורו, אין ספק שגרמניה הצליחה להחדיר חיל ורעדה בשאר חברות הגוש.

 

יש כאן אולי גם מסקנה כללית יותר. פרופ' דני רודריק, כלכלן נודע המלמד בהרווארד, טבע לפני כמה שנים את המונח "פרדקוס הגלובליזציה". לפי הניתוח של רודריק, אי אפשר לשלב בין דמוקרטיה, מדינת לאום ופתיחות לכלכלה העולמית. במציאות של המאה ה־21 על אחד מהרכיבים האלה חייבים לוותר.

 

אתמול אפשר היה לראות את הפרדוקס הזה בפעולה. בסיבוב הנוכחי, נראה שהדמוקרטיה ביוון היא שהפסידה.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x