איך מפזרים את אבק הכוכבים של ההיי-טק הישראלי על הבורסה בת"א?
כללי המשטר התאגידי מרחיקים כיום את חברות הטכנולוגיה מהבורסה בתל אביב, אבל ניתן לשנות זאת על ידי כמה מהלכים פשוטים
08:0010.07.15
מעמדה של ישראל כסטרטאפ ניישן בא לידי ביטוי גם בריבוי חברות הטכנולוגיה המקומיות הרשומות למסחר בבורסות בארה"ב ובלונדון. לצד ההצלחה בחו"ל, הבורסה בתל אביב מעולם לא הצליחה להפוך את עצמה ליעד אטקרטיבי לחברות הטכנולוגיה הישראליות. בעוד שחברות טכנולוגיות רבות מעדיפות כיום את אופציית הרכישה על פני הנפקה ציבורית, הרי שגם לגבי רובן של החברות המבקשות להנפיק, הבורסה בתל אביב אינה אטרקטיבית, או כלל רלוונטית, והן מעדיפות לפנות לבורסות בחו"ל.
הבורסה בת"א. נדרשת ליברליזציה במשטר התאגידי צילום: עמית שעל
קראו עוד בכלכליסט:
- "המכשול העיקרי בפני סטארט-אפים - להפוך לחברה גדולה בישראל"
- המדען הראשי: "צריך לאפשר הבאת עובדים מחו"ל לתעשיית ההייטק"
- הספר "אומת הסטארט־אפ" הופך למיזם
מדובר במצב דברים הנמשך כבר למעלה מעשרים שנה. אבל אין לראות את המצב ככוח עליון או כבלתי הפיך. מי שרוצה בטובת הבורסה צריך לחפש פתרון שיביא לכך שקצת מאבק הכוכבים של ההיי טק הישראלי יתפזר גם על הבורסה. אין ספק שהבורסה עצמה מכירה בצורך להגדלת האטרקטיביות שלה לחברות הטכנולוגיה הישראליות. במסגרת זו היא השיקה לאחרונה מערכת ניהול הון המיועדת לחברות פרטיות, ואף מינתה לראשונה סמנכ"ל שיווק.
ניתן להצביע על בעיתיות בשלושת שלבי תהליך הציבוריות בתל-אביב - מההנפקה הראשונה לציבור, דרך ההתנהלות כחברה ציבורית נסחרת, ועד למחיקה מהמסחר בסופו של יום. נראה שהבעיה המשמעותית ביותר קיימת בהתנהלות כחברה ציבורית הנסחרת בתל-אביב. התגברות הרגולציה התאגידית המקומית, כפי שהיא נאכפת על ידי רשות ניירות ערך ומנוטרת על ידי גופי היעוץ למשקיעים המוסדיים, מציבה קשיים רבים בדרכן של חברות בבורסה המקומית.
הבורסה בת"א. נדרשת ליברליזציה במשטר התאגידי צילום: עמית שעל כללי המשטר התאגידי החלים כיום מרחיקים חברות מהבורסה בתל-אביב. בהקשר זה לאחרונה יזמה רשות ניירות ערך מספר הקלות מוגבלות בכללי המשטר התאגידי לחמש השנים הראשונות לאחר רישומן לראשונה של חברות למסחר בבורסה בתל-אביב. הקלות אלה מוגבלות בהיקפן ומוגבלות בזמן וספק אם הן יביאו איזו חברה טכנולוגית לבחור בתל אביב כיעד לרישום למסחר.
ההכרה צריכה להיות שהסביבה הרגולטורית המקומית היא כבדה ומכבידה, שכן היא עוצבה כפיתרון לבעיות החברות הציבוריות הישראליות ה׳קלאסיות׳ בהן יש בעל שליטה דומיננטי, ומולו ציבור בעלי מניות מיעוט חלש ואדיש.
כללי המשטר התאגידי הישראלי מעניקים למיעוט מקרב בעלי המניות השפעה ושליטה על החלטות במגוון נושאים, שהיו (ובמקומות רבים בעולם נותרו) נחלתו של דירקטוריון החברה. כך החברה מוצאת את עצמה מוגבלת ביכולתה לפעול, למשל בגיוס כוח אדם ומנהלים, ונמצאת בידיו של מיעוט מבעלי מניות להם אין את הידע, היכולת או האחריות לקבל את ההחלטות לטובת החברה וכלל בעלי מניותיה.
לאור זאת, רצוי לאמץ גישה רחבה יותר בהקלות לחברות ציבוריות, שתתייחס לחברות נעדרות גרעין שליטה. לגבי חברות אלה ראוי לאמץ הקלות מרחיבות בכללי המשטר התאגידי, להחזיר את השליטה בהן לידי הדירקטוריון ולהסיר את הדרישה לאישורי בעלי מניות מיוחדים, שמעבירים את השליטה לקבוצות לחץ מקרב בעלי המניות.
האבחנה בהקלות צריכה להעשות אם יש או אין בחברה בעל שליטה. בחברות להן בעל שליטה, ימשיכו לחול הכללים הקיימים, ואילו בחברות מבוזרות יוחל משטר מקל. ניתן לראות כמודל את המשטר התאגידי הציבורי באנגליה, הרואה בשלילה קיומו של בעל שליטה בחברה ציבורית ודורש עצמאות של הדירקטוריון מבעלי מניות הגדולים בחברה.
להקלה על חברות מבוזרות צפויה להיות השפעה מיוחדת על חברות טכנולוגיות. בדרך כלל מניותיהן של חברות אלה מוחזקות בידי בעלי מניות רבים ואין להן בעלי שליטה מובהקים. כללי המשטר התאגידי המחמירים רק מרחיקים אותן מתל-אביב (כפי שהיה במקרה של מלנוקס), והקלה משמעותית בהם בהחלט צפויה להביא אותן לראות בבורסה המקומית יעד רלוונטי. כך, גם בלי להתייחס לחברות הטכנולוגיה כציבור נפרד ניתן לכוון אליהן בצורה יעילה.
צריך ליצור את התחושה שחברות ישראליות יכולות למצוא בתל אביב סביבה נוחה, לטווח ארוך. לא נדרש יותר מאשר למצב את הסביבה ככזו שאינה מחמירה מהותית מהבורסות המתחרות.
