לקסוס RCF: חיית טרף

במקום הנמוך ביותר בעולם, חצי שעה אחרי הזריחה, רועה לה בשדה המרעה הטבעי שלה חיה אצילית: פורשה 911. בכביש הזה היא ניצבת בראש שרשרת המזון. במראה האחורית שלה מופיעה דמות כחולה. הפורשה, שעד כה התנהלה במהירות גבוהה, משמיעה צווחה מהמנוע האחורי, ארבעת האגזוזים משחררים נפיחת עשן סמיכה וה־911 עוברת למהירות־על. הגיע הזמן לצוד.

מלפנים יש סיבובים. סיבובים מבדילים בין מכונית שסתם מצוידת במנוע חזק למכונית שמצוידת גם במנוע חזק וגם בשלדה מצוינת. סיבובים מבחינים בין טיפשים לנהגים. להיכנס לסיבוב כל אחד יכול. לצאת שלם מסיבוב, להבין את נפש המכונה, לחוש במגבלותיה, לדעת מתי ללחוץ, מתי להרפות ומתי לוותר, בתוך שבריר שנייה - זה כבר סיפור אחר. הפורשה מסתערת על הסיבובים במהירות התאבדות. זה כבר עניין של תחושות קדמוניות ושל אגו.

המדד העיקרי להצלחה הוא לא הקריירה ולא המשפחה. לא שום דבר שנמצא מחוץ לגבולות הכביש הזה. במראה של הפורשה מופיע סמל ענק, שאינו מופיע בדרך כלל על חזיתן של מכוניות אולטרה מהירות. נעים להכיר, זה לקסוס. נשבע לך, אדון פורשה. אני מזנב בך באמצעות לקסוס, יצרנית שמייצרת בדרך כלל לימוזינות יוקרה, רכבי שטח ענקיים ורכים ושאר מכוניות פינוק. זו לא מכונית פינוק. זו לקסוס RCF.

שלום לך, אדון פורשה

אדון פורשה, אני ממליץ לך בחום לזוז לי מהדרך בדחיפות. אם אקבור את הדוושה לתוך השטיח, הלקסוס הזאת לא תיעצר עד שהיא תגיע ל־270 ק"מ לשעה. לא בא לי להיות במקום הזה של המהירות המטורפת. זה מקום לא טוב. קל מאוד להגיע אליו ולהתמכר אליו. קל לדחוק החוצה את המחשבות על סיכויי ההישרדות בפיצוץ צמיג, או איבוד שליטה במהירויות כאלה, ואת האשה והילדים. וממש לא בא לי לחשוב על זה כי מפריע לי לנסוע מהר מאוד. אני דורש שתזוז. לך אולי יש מנוע חזק בנפח 3.8 ליטרים, אבל לי יש מנוע בעל שמונה בוכנות בנפח של חמישה ליטרים. אתה יכול לשמוע את הרעש המפלצתי שלו בטח עד הפורשה שלך.

לקסוס RC מבפנים צילום: תומר הדר

תיבת ההילוכים שלי אוטומטית, שמונה מהירויות. אם אתה לא ממש יודע לנהוג בפורשה במהירות, כפי שפרדיננד פורשה בכבודו ובעצמו היה רוצה, כנראה בחרת בגרסה האוטומטית ולא בגרסה הידנית של ה־911, וזה בהחלט מעכב אותך. אני עוקב אחרי דפוס הבלימה שלך, אחרי הקווים שאתה לוקח בסיבוב. אני קורא אותך. אני מנתח בכל שבריר שנייה את היכולת שלך. אני מחכה לרגע שתפשל. אין לך סיכוי. התיבה שלי אמנם אוטומטית, אך היא מגיבה כל כך מהר שזה מפחיד. היא מורידה ומעלה הילוכים בתוך כמה מאיות שנייה. זו התיבה האוטומטית הכי מהירה שנתקלתי בה אי פעם ולי יש 477 כוחות סוס.

להיות אחד עם הפרא

שים לב. הלקסוס הזאת שעדיין בחלון האחורי שלך היא מעצמה טכנולוגית על גלגלים. יש לה דיפרנציאל בעל מנגנון שליטה אלקטרוני שמחליט לאן לנתב את הכוח. אם הגלגל השמאלי האחורי שלי רוצה מעט יותר כוח כדי שאאחוז יותר טוב ממך בסיבוב, הוא יקבל. ויותר מכך, יש לי גם כמה וכמה תוכניות נהיגה, כאלה שמיועדות להדיוטות ואומרות ללקסוס שלי לנסוע לאט. חסכוני. הן אפילו מעבירות את המנוע למצב אטקינסון - טכנולוגיה לחיסכון בדלק. אבל כשאני עובר למצב ספורט, הכל משתנה. העברת ההילוכים נהיית אגרסיבית, המנוע מגיב יותר מהר.  

רכב לקסוס RCF צילום: תומר הדר

לקסוס RCF

• מנוע: בנזין, נפח 4,969 סמ"ק, הספק מרבי 477 כ"ס, מומנט מרבי 54 קג"מ
• ביצועים: מהירות מרבית 270 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־4.5 שניות
• צריכת דלק: נתוני יצרן - 9.3 ק"מ לליטר. נתוני מבחן - 4.1 ק"מ לליטר
• בטיחות: 8 כריות אוויר, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי
• ציון ירוק: 15
• מחיר: 689 אלף שקל
• 
  

אדון פורשה, זוכר את הסרט "הנסיכה הקסומה", כשבשיא קרב החרבות אחד היריבים אומר לחברו, "יש לי סוד, אני בכלל לא שמאלי", מעביר את החרב ליד ימין ותוקף במהירות כפולה? אז שכחתי לציין בפניך עובדה חשובה. יש לי במחשב הרכב עוד מצב: מצב ספורט קיצוני. תחזיק חזק, אני בא. הלקסוס מכבה את כל הבקרות האלקטרוניות וסומכת לחלוטין על שיקול דעתי.

ועכשיו, כשהגענו לכביש ערד־סדום, ואנחנו עומדים לטפס לערד ב־28 הקילומטרים שאוהבים לאכול אופנוענים לארוחת בוקר, אני עומד לאתר שבריר של שנייה שבו אתה לא תשים לב, ואני אעקוף אותך. לי יש חצי מכל דלק, וזה בדיוק מספיק. כי בהיעדר כל רסן, במצב טירוף, אנחנו לוגמים ליטר של דלק לכל 4 קילומטרים.

מלבד צריכת הדלק, יש עוד תחומים שבהם היא לא מושלמת. לפורשה 911 יש משהו שללקסוס אין: נשמה. מעט קשה להגדיר מהי נשמה במכונית, אך יש מכוניות שמיועדות לבצע תפקיד ותו לא. לקסוס RCF נועדה לנסוע מהר מאוד, במידת דיוק כירורגית. פורשה 911, לעומת זאת, נועדה לנסוע מהר במידת דיוק כירורגית וגם לערב את הנהג בכל מה שנעשה מתחתיו ומצדדיו, בעיקר במחלקת ההיגוי והבלימה. ובשני אלה ללקסוס עדיין יש מה ללמוד.

להסתער ולקוות לטוב

לקסוס RCF כחולה נכנסת לסיבוב הראשון שהוא תחילתו של כביש ערד־סדום, סיבוב ארוך ארוך שמאלה. האספלט לוהט ואין כאן אחיזה. האפשרות הראשונה - להסתער ולקוות לטוב. האפשרות השנייה - לנהוג במתינות בדוושת הגז ולאבד מאות שניות יקרות בטיפוס מעלה. התשובה? האפשרות הראשונה.

הלקסוס לא מאכזבת. השמש זורחת מאחוריה מעל ירדן, והלקסוס נראית נפלא. כמו לקסוס IS שהלכה למכון כושר וחוברה לה יחדיו עם אחותה הגדולה, מכונית־העל של לקסוס - ה־LFA. היא יעילה להפליא בכיסוי קטעי נהיגה מהירים. קשה להבין כיצד מהנדסי לקסוס המנומסים, המאופקים, החננות, החליטו יום אחד לייצר מכונית כזו. אתה יכול להיכנס לסיבוב במהירות אגדית, להניח את הגלגלים בדיוק בנקודה שתכננת מראש בשבריר שנייה, ואז גם לחשב בדיוק באיזה רגע הלקסוס תאבד את האחיזה והזנב ייצא במחול. וכך תעשה. שוב ושוב. בלי להתעייף.

בסוף הנסיעה, אי שם מתחת לכניסה לערד, בצומת חתרורים, אפשר לצאת מהלקסוס. היא גם יודעת להזכיר לנהגים שהם כבר לא צעירים. תא הנוסעים שלה הוא מלאכת מחשבת של שילוב בין יוקרה לפונקציונליות של לנסוע מהר, אך הכוחות הפועלים על הגוף עושים את שלהם. הצוואר כואב מאוד. גם הראש. יש תחושת בחילה קלה. הידיים והרגליים רועדות. קוראים לזה אדרנלין. אם מעולם לא ניסיתם, מומלץ בחום. ה־911 מגיעה לצומת חתרורים ממש כמה שניות אחרי הלקסוס. הנהג צופר וממשיך. כבר לא בושה להפסיד ללקסוס.

אהבנו

יפה, חזקה, מדויקת

פחות אהבנו

היגוי לא מדויק

מתחרות

יגואר F–TYPE, ניסאן GTR

לסיכום

הכי לא לקסוס