• תפריט
דעות

מתווה הגז: ביצת הזהב הפכה לכלי ניגוח פוליטי

יגאל לנדאו, מבעלי מניות השליטה ברציו, מסביר מדוע כותרות כמו "שוד הגז" עושות רעש, אך בפועל לא מסייעות לכיסם של אזרחי ישראל

יגאל לנדאו 13:3005.07.15

כמה קל להרוס. תעשיית הגז הטבעי עומדת על מסלול המראה כבר למעלה משלוש שנים. אחרי לא מעט ועדות, ויכוחים ועיכובים, כשהמנועים כבר החלו לרעוש בדרך לפיתוח פרויקט לוויתן, התעשייה שוב נעצרה בחריקת בלמים. בדצמבר 2014 החליט פתאום הממונה על ההגבלים העסקיים לחזור בו מההסכם שנחתם עם חברות הגז.

 

יגאל לנדאו ישתתף ב"פסגת ת"א 100" ביום ג' השבוע. לפרטים לחצו כאן 

 

הציבור מבולבל, ובצדק. גם אנחנו נדהמים נוכח כמות הדיס-אינפורמציה שנזרקת לאוויר. תעשיית הגז הפכה מביצת זהב שכל האזרחים יכולים להנות ממנה, לכלי ניגוח פוליטי. למרבה הצער, המטרות הפוליטיות כבר מזמן אינן מיושרות עם המהות.

 

הדוגמה הצורמת ביותר היא השימוש במילה "מונופול". שיהיה ברור - מצב של מונופול, גם אם הוא חוקי, אינו רצון החברות. המצב הנוכחי נוצר משתי סיבות בלבד: הראשונה היא שחברות שקדחו בעבר לא מצאו גז, והשנייה היא כי חברות בינלאומיות אחרות, שיכולות להמשיך לחפש, נמנעות עכשיו מכניסה לישראל. ובמלים אחרות: חוסר הוודאות הרגולטורי והפופוליזם שהשתלט על כל הגיון בריא מבריח אותן מכאן.

 

הנה עוד עובדה שזוכה לעיוות השכם וערב: חברת וודסייד האוסטרלית, שהייתה לפני חתימת הסכם השקעה בלוויתן בסכום של 2.7 מיליארד דולר, נסוגה בה ברגע האחרון עקב סחבת והתלהמות תקשורתית-ציבורית. כך נאמר לנו באופן מפורש. חברות ענק אינן אוהבות להיכנס למדינות שבהן יש אווירה של עיכוב תהליכים. יש להן אופציות אחרות, קלות יותר. האבסורד הגדול הוא שכל אלו שפועלים היום במרץ בשמו של הצדק ולמען אזרחי המדינה, לא רואים שהם בעצם אלו שחתומים על המונופול.

 

בניגוד לדיסאינפורמציה - המתווה שמוצע על ידי הממשלה אינו פשוט ליזמים. הוא גבולי ובעייתי, אבל בלעדיו - אין לנו יכולת עסקית לפתח את משק הגז. בנקים אינם נותנים מימון לפרויקטים שאינם יציבים, וחברות ענק מתרחקות כמו מאש ממדינות שבהן אין כל מושג כיצד הרגולציה תשתנה מחר. המתווה מייצר יציבות רגולטורית לטווח של מספר שנים, שהיא קריטית למימון הפיתוח. בלעדיה, לא יהיה גז. לכן זו המשימה העיקרית בחשיבותה.

 

הפגנה על מתווה הגז אמש. כותרות כמו "שוד הגז" עושות רעש בפייסבוק, אך בפועל, אינן מסייעות הפגנה על מתווה הגז אמש. כותרות כמו "שוד הגז" עושות רעש בפייסבוק, אך בפועל, אינן מסייעות צילום: אוראל כהן

 

שדות הגז שכבר נתגלו במים הכלכליים של ישראל - כמו לוויתן, כריש, תנין, דלית, שמשון, דולפין - ממתינים למתווה, לוודאות, לפיתוח. ברגע שתוסדר הרגולציה, כולל אישורי ייצוא לשווקים באזור, זה יהווה איתות לחברות בינלאומיות שזה הזמן לחזור להתעניין באגן הלבנט; לא רק בקפריסין ובלבנון, כפי שקורה עכשיו, אלא גם בישראל. אם המתווה ייצא לפועל, לוויתן ימכור גז באמצע 2019, ואנחנו נעשה את כל המאמצים להקדים את לוחות הזמנים לטובת כולם.

 

המהירות בה ייצא הגז מהאדמה היא קריטית גם במובנים נוספים. כולם כבר יודעים שהמדינה מכירה בכך שעסקאות יצוא אזוריות, במיוחד לירדן ומצרים, הן אסטרטגיות ובעלות משמעויות עמוקות. קשה לכמת את כל המשמעויות של הסכמים אזוריים לכסף, אבל ברור שלכולנו יש הרבה להפסיד ללא הסכם כזה.

 

יש משמעויות רבות גם לפיתוח השוק המקומי. הסבת תחנות הפחם לגז, למשל, יביאו לגידול משמעותי בהיקף השימוש בגז הטבעי, שהוא זול ונקי יותר. פיתוח משק הגז בישראל הוא הפרויקט הירוק ביותר בתולדות ישראל, ולשימוש האלטרנטיבי בפחם יש עלויות עתק, גם במונחי איכות הסביבה. באמצעות הסבת תחנות הכוח הפחמיות לשימוש בגז טבעי, מחד יגדל הביקוש לגז טבעי בהיקף של 4-6 BCM בכל שנה, ומאידך פליטות של גזים מזהמים יצטמצמו באופן דרסטי. מאגרי תמר ולוויתן, וכל מאגר אחר שיפותח לקראת תום העשור הנוכחי, יתנו מענה הולם לכל ביקוש, פרטי או עסקי. גם התעשיינים מחכים בקוצר רוח לפיתוח שוק הגז. כיום, רק כעשרה מפעלים מקבלים גז טבעי, ועוד מאות ממתינים לחיבור מזה מספר שנים. התוצאה היא הרסנית – מפעלים עלולים לקרוס כלכלית עקב אי יכולת לרכוש גז במחיר סביר ולהתחרות עם יבוא (או כיצואן), והתוצאה היא סגירת מפעלים ופיטורים המוניים.

 

עמדנו מספיק זמן על מסלול ההמראה והתווכחנו, הגיעה העת לקחת אחריות ולשים לזה סוף. אחריות שמשמעה לקבל החלטות אמיצות למרות הרעש הרב מסביב. כותרות כמו "שוד הגז" עושות רעש בפייסבוק, אך בפועל, אינן מסייעות בדבר. במציאות הנוכחית, נובל היא לא החברה הכי טובה שישראל יכולה להביא, אלא החברה היחידה. עדיף לא להבריח גם אותה.

 

אנו לא מאושרים מהמתווה, הוא מעמיד בפנינו לא מעט מהמורות. מצד שני, אנו יודעים כי פיתוח מהיר של לוויתן יהיה לתועלת מדינת ישראל ואזרחיה, וללא המתווה לא ניתן יהיה לעבוד.

 

הכותב הוא מבעלי השליטה בחברת רציו

 

 

ספר התקציב 2017-2018 - גרסת כלכליסט 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x