דירקטור חייב לדרוש מידע כדי לקבל הגנת שיקול הדעת

שופטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב רות רונן מנעה מהדירקטורים של פיננסיטק את הגנת "שיקול הדעת העסקי" בפסק דין חדש שדן לראשונה בהתרשלות דירקטורים שקיבלו החלטה ללא מידע מספק.

פסק הדין מהווה סוג של צפירת אזהרה, שסותר במידת מה את המסר המרגיע שהשמיע שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר בכנס איגוד הדירקטורים לפני כחודשיים. דנציגר אמר אז: "כלל שיקול הדעת העסקי מספק לדירקטורים הגנה כל עוד יעשו את עבודתם בצורה נורמלית. מצפים מהם להשתתף בישיבות, להכין חומר לפני ולשאול את השאלות הנכונות" ("כלכליסט", 2.5.2015). ומי יקבע אם עשו עבודה נורמלית? בית המשפט. כלל שיקול הדעת העסקי טרם גובש בבית המשפט העליון.

פרופ' שרון חנס, במאמר שעליו התבססה השופטת רונן, קובע שפעולת דירקטור תיחשב תקינה אם עמד בשלושה תנאים: נהג בתום לב, לא היה נגוע בניגוד עניינים ושההחלטה התקבלה באופן מיודע, לאחר דיון ועיון בנתונים ובשיקולים הרלבנטיים. במקרה שעמד להכרעת השופטת רונן, בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד פיננסיטק, דנה השופטת בתנאי האחרון בלבד, משום שהמבקש גיא ניומן התייחס רק אליו בפנייתו לבית המשפט. מדובר בעסקה שבה מכרה פיננסיטק לחברת אמריס מניות שערכן 34 מיליון שקל. בנוסף, ניתנו לאמריס הלוואות שהובטחו בשעבודים על שני נכסים עיקריים בבעלות אמריס: מלון בעיר סירקיוז שבמדינת ניו יורק וחניון רב קומות שבו 570 מקומות חניה. התובע טען שהדירקטורים התרשלו, מאחר שהחברה נמנעה מלממש את הנכסים ששועבדו לטובתה לצורך פירעון הלוואות שלא שולמו לה במועד. לכן, נטען, הפסידה החברה לפחות 3.7 מיליון דולר ממימוש הנכסים הללו.

רונן פתחה בהדגשת כלל אי־ההתערבות: "רמת הביקורת של בית המשפט על החלטות דירקטוריון היא נמוכה. בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו בזה של ההנהלה ואינו מתערב בשיקוליה אף אם הוא אינו מסכים להם. הדגש בבחינה השיפוטית בהתאם לכלל שיקול הדעת העסקי הוא על בחינת תהליך קבלת ההחלטה". הרטוריקה של רונן דומה לזו של בג"ץ, שאינו מתערב בתבונת ההחלטה, אלא בפגמים שנפלו בדרכי קבלתה. רונן הלכה צעד נוסף לקראת הדירקטורים בהכשרת הסיכונים שעליהם לקחת: "הטעם לכך הוא האופי המיוחד של משרת הדירקטור מבחינת הצורך בלקיחת סיכונים והחשש מפני הרתעת יתר של דירקטורים. אם יחששו שתוכן החלטותיהם יעמוד לביקורת שיפוטית, הם עלולים להימנע מקבלת החלטות יצירתיות וחדשניות ולדבוק תמיד בהחלטות שמרניות".

רות רונן, שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב צילום: שאול גולן

היא הוסיפה עוד שיקול: "הקושי המוסדי של בית המשפט וחוסר המיומנות שלו לבחון החלטות עסקיות של דירקטורים. ההנחה היא שלבית המשפט אין יתרון מוסדי על אנשי עסקים בבחירת קווי פעולה עסקיים". ועוד משהו: "החשש המובנה מהטיה בשיקול הדעת של הגורם הבוחן את ההחלטה בדיעבד". לאחר דברים אלה אמור הדירקטור להרגיש מוגן. ובכל זאת, מצאה רונן דרך להתערב ולהסיר את הגנת שיקול הדעת העסקי. תחילתה ב"החלת סטנדרט של סבירות ביחס לתהליך קבלת ההחלטה". רונן הודתה ש"הגבול בין התערבות בשאלה מהו המידע שהיה על הדירקטוריון לדרוש לצורך החלטה לבין התערבות בתוכנה אינו תמיד ברור".

וזה מה שאמרה רונן בכנס לפני שנתיים: "בדרך כלל בית משפט לא יתערב בהחלטה, גם אם היא נראית טיפשית או שגויה כששיקול הדעת העסקי יושם כדין. אבל יש מקרים שלאחר בדיקת הפרוצדורה אבדוק את סבירות ההחלטה. הרעיון לאפשר לבית המשפט לבחון החלטות של חברה הוא רעיון טוב. כך יכול צד שלישי לבחון באופן חף מאינטרסים את החלטות מועצת המנהלים. בעלי המניות יכולים להיות בטוחים שמגנים עליהם".

רונן בדקה לא רק את דרך קבלת ההחלטה, אלא גם את סבירותה. באשר לדרך, היא ממליצה על תיעוד מסודר של ישיבות והחלטות. ל"שיחות מסדרון" לא יהיה להן משקל ראייתי.

ולעניין הסבירות: החלטת החניון היתה סבירה, אך לגבי המלון נקבע ש"יש ראיות לכאורה שלפיהן הדירקטורים התרשלו כשלא החליטו לממש את השעבוד, מה שגרם לחברה נזק המתבטא בהפרש בין הסכום שתקבל לבסוף ממימוש המלון לבין ערכו בתחילת שנת 2009".