קרבי וג'ובניק מקבלים אותו הסכום עבור גרביים

המדינה הגישה אתמול לבג"ץ את הקריטריונים שלפיהם משולמים דמי הקיום לחיילי החובה, זאת לאחר ששופטי בג"ץ המליצו לה על הגשתם לפני כחודשיים בעקבות עתירה בנושא.

לפי המפורט, דמי הקיום נועדו לשרת שתי מטרות: "צרכים בסיסיים אישיים נוספים" ו"צורכי רווחה ופנאי". הצרכים הבסיסיים הנוספים הם תחתונים, גופיות, גרביים, ומגבת, שתוקצבו ב־80 שקל; מוצרי היגיינה (גילוח, רחצה, היגיינה נשית) - 140 שקל; ותקשורת (חבילת שיחות) - 60 שקל. חבילה זו, שמסתכמת ב־280 שקל, ניתנת לכל החיילים - עורפיים, תומכי לחימה ולוחמים.

ההבדלים בין סוגי החיילים קיימים ברכיב השני - צורכי הרווחה והפנאי, כלומר בילויים ודמי קנטינה. כאן הלוחמים זוכים לתעדוף גם משום שחיילים שאינם לוחמים רשאים לקבל היתר עבודה פרטית. הסכומים בסעיף זה הם 260 שקל לחייל עורפי, 500 שקל לתומך לחימה, 800 שקל ללוחם.

הסכומים המצטברים תואמים במדויק את הסכומים ששולמו לפני גיבוש הקריטריונים: עורפי - 540 שקל; תומך לחימה - 780 שקל; ולוחם - 1,080 שקל. מדובר בסכום הנמוך במעט מהסכום שראש אכ"א הפורשת אורנה ברביבאי ורמ"ח פרט גיל בן שאול דיברו עליו - 1,100 שקל; הוא נמוך גם מהסכומים שהעותרים מצביעים עליהם, 1,200–1,300 שקל בחודש. במספרי המאקרו מדובר בפער של חצי מיליארד עד מיליארד שקל בין המצוי (כיום ההוצאה על דמי הקיום היא 1.2 מיליארד שקל) לבין הרצוי.

נוסף על כך מבטיחה המדינה שהסכומים יתעדכנו פעם בשנה בהתאם לעליית המדד וכי פעם בחמש שנים ייבחנו התכליות והקריטריונים לקביעת דמי הקיום.

עם זאת, בתשובת המדינה חוזרת עו"ד דנה בריקסמן ממחלקת הבג"צים על התפיסה הבסיסית: חיילי חובה אינם זכאים לשכר בגלל העיקרון שלפיו צה"ל הוא צבא העם ולא צבא שכיר. את העתירה הגיש עו"ד אמנון לורך, שותף בכיר במשרד יגאל ארנון, בשם שלושת ילדיו. לורך אמר בתגובה: "סימנו את המטרה ועשו סביבה עיגולים משפטיים ומספריים חסרי שחר. אין ספק שלא נעשתה עבודה שראויה לתואר עבודת מטה".

חיילי צה"ל בצוק איתן. 80 שקל בחודש לגרביים, תחתונים וגופיות צילום: איי אף פי