אשראי וטוב לי בבנק ישראל

לעתים נדירות אפשר לראות הבדלי תפיסה כה חדים בין הרגולטורים הכלכליים בנוגע לאותו שוק בדיוק. בדו"ח שפרסמה לפני כמה חודשים רשות ההגבלים העסקיים על ענף כרטיסי האשראי, היא כותבת כי שוק זה מאופיין בתחרות נמוכה מאוד ושקיימים בו חסמים כמעט מכל סוג אפשרי - מבני, טכנולוגי, רגולטורי וחוזי. עמדה נגדית השתקפה בשבוע שעבר בדבריה של האחראית בבנק ישראל על תחום כרטיסי האשראי אילנית מדמוני, בראיון לעיתון "גלובס". לטענתה השוק מתנהל סך הכל בצורה סבירה, ומספיקים כמה שינויים קטנים כדי להגביר את התחרות.

"כלכליסט" עם שלוש הערות מרכזיות על משחקי הרגולטורים.

שלוש חברות ששולטות בכל שלב של שוק כרטיסי האשראי

בנק ישראל טוען כי אין כשל שוק במצב שבו שלוש חברות חזקות הן הסולקות היחידות, הן המנפיקות היחידות, הן שחקניות חזקות בשוק הנכיון ובנוסף לכל זה הן גם החברות הבנות של הבנקים הגדולים. על פי בנק ישראל, שרשרת אספקה כל כך חד־ממדית זקוקה לשינויים פה ושם שכן מדמוני מציינת "שעם זאת, רמת התחרות לא במקום שהיינו רוצים לראות".

הנגידה קרנית פלוג. יציבות ותחרות לא באותם מאזנייםצילום: עמית שאבי

כאשר מתמקדים במגזר הסליקה של החברות, מגזר המספק להן תשואות פנומנליות של 25%–43%, הדבר בולט במיוחד. מאז תחילת השנה ספגו אלפי בתי עסק עליית מחירים בעמלת הסליקה שהם משלמים לחברות כרטיסי האשראי וישלמו מעתה עוד נתח קטן מהמחזור החודשי שלהם לאותן שלוש חברות. עמלת בית העסק היא נגזרת ישירה מעמלה אחרת - העמלה הצולבת. עמלה זו היא למעשה חומר הגלם המרכזי של חברות כרטיסי האשראי ולכן היא קובעת את המחיר הסופי, כשהיא עולה - גם עמלת בית העסק עולה וכשהיא יורדת העמלה שמשלמים בתי העסק צריכה לרדת, ככה לפחות גורסת התיאוריה בשוק משוכלל. אלא שבשוק כרטיסי האשראי ההגיון הזה לא כל כך עבד. לפי דו"ח של רשות ההגבלים העסקיים, למרות שבשנים האחרונות ירדה העמלה הצולבת ב־0.5%, עמלת בית העסק הממוצעת ירדה רק במחצית מכך.

"עדות בולטת לרמת התחרות הנמוכה בתחום הסליקה היא העובדה שירידה בעלויות הסולקים לא מתגלגלת הלאה במלואה", כתבו כלכלני הרשות ובראשם דנה הלר, אחת המועמדות לתפקיד המפקח על הבנקים. "היינו מצפים שהתחרות בין הסולקים תגרום לכך שהירידה תתורגם במלואה או כמעט במלואה לבתי העסק". באוסטרליה אגב, קרה בדיוק ההפך. כאשר בוצע מהלך דומה להורדת העמלה הצולבת, הירידה בעמלות בית העסק הממוצעות היתה בשיעור אף גבוה יותר. גם העובדה שבשנים האחרונות נתחי השוק של החברות לא השתנה למרות צמיחה מוגברת בשימוש בכרטיסי האשראי מצביעה על שוק סטטי וחסר תחרות.

ניסוחים מבלבלים שמערפלים את ייקור המחירים

בנק ישראל לא מצא שחר בטענות שחברות כרטיסי האשראי מעלות את עמלות בתי העסק בדרכים פתלתלות, באותיות קטנות ובניסוחים עמומים. כנראה שלרגולטור האחראי לא מפריע שחברה מעלה את המחיר בשיעור שיכול להגיע לעשרות אחוזים בשתי שורות קטנות כחלק מדף החיוב החודשי - שיטה שגורמת ללא מעט מבתי עסק לפספס את הייקור וכך גם אולי מונעת ממנו להתמקח או לעזוב לחברה אחרת. כנראה שלרגולטור נראה הגיוני שהחברות משתמשות בניסוח שכל מטרתו היא לערפל את עליית המחירים וכנראה שצעד חד־צדדי המלווה במשפט כמו "הודעה זו מחליפה כל הסכם קודם" אינו מטריד את מנוחתו.

אפשר לקחת לדוגמה את הניסוח האחרון שבו השתמשה ישראכרט - החברה הגדולה בשוק כרטיסי האשראי והחברה הבת של בנק הפועלים כדי להבין עד כמה מדובר בשפה לא קריאה: "החל מחודש מרץ תעודכן התוספת הנגבית ותעמוד על 0.2%". אחד מבתי העסק שקיבל הודעה זו התלונן בפני "כלכליסט". מה המשמעות של ניסוח כמו "תעודכן התוספת הנגבית"? האם עד עכשיו היתה תוספת שנגבית ועכשיו פשוט מעדכנים אותה? האם התוספת היא בנוסף לעמלה? ואם מעדכנים האם למטה או שמא למעלה? ואם התוספת תעמוד מעתה על 0.2% כמה היא היתה עד עכשיו? ובשורה התחתונה, אחרי כל התוספות והמשפטים המוזרים - מה בעצם העמלה הסופית שישלם עתה בית העסק? מתברר שהעלאת מחיר יכולה להיות מאוד מסובכת מבחינה תחבירית. בכאל השתמשו גם הם בניסוח העמום: "תעודכן עמלת הסליקה". ולכך התווספה אמירה נחרצת: “הודעת זו מחליפה כל סיכום ו/או הסכמה אחרת". מי ששונה בהקשר זה ומראה שעם קצת מאמץ אפשר להשתמש בעברית פשוטה היא חברת לאומי קארד שמציינת בפני הלקוח כי העמלה עלתה, היא מציינת גם את שיעור העלייה ואת גובה העמלה החדשה. עם זאת, גם היא מודיעה על התייקרות המחירים כחלק מדף החיוב החודשי.

על המאזניים: יציבות מול תחרות

נושא הכנסת שחקנים חדשים בשוק כרטיסי האשראי מזכיר מאבק במגרש אחר, גם הוא תחת בנק ישראל. אגודת אופק ואגודת שלנו ביקשו להקים אגודת אשראי קואופרטיבית. נכון להיום אין להם הרבה סיכוי להקים אגודת אשראי כי הרף ההתחלתי שקבע המפקח על הבנקים דודו זקן עומד על 75 מיליון שקל. מייקל אדוארדס, האורים והתומים של אגודות אשראי בעולם שיגר מכתב לזקן ובו ביקר את דרישות הרגולציה שקבע לאגודות אשראי וכתב בין היתר כי "דרישות ההון שבנק ישראל הציב מונעות דה־פקטו הקמת אגודות אשראי". אף אחד כמובן לא רוצה לראות כאן אגודת אשראי שקורסת אך התרחיש הזה לא יכול לבצר את בנק ישראל בעמדותיו השמרניות. רגולטור יצירתי שרואה גם בתחרות ערך עליון היה בונה יחד עם האגודות מודל הדרגתי כפי שנהוג בעולם, היה מבטיח את היציבות בכלים אחרים לא פחות אפקטיביים כמו מדיניות אשראי שמרנית, יחסי מינוף, יחס הון ליבה ועוד אלף ואחת דרכים. באותו אופן, גם הדרישות לסולקים חדשים מערימים כיום קשיים.

השאלה הגדולה היא איפה שמים את המאזניים בין יציבות לתחרות, איך מגיעים למשוואה הנכונה. זו לא נוסחה פשוטה כלל וטעות בה יכולה לגרום לנזקים לא קטנים. אך בימים שבהם יש דיון ציבורי האם המפקח על הבנקים הבא צריך להגיע מתוך המערכת הבנקאית ובימים שבהם שר האוצר הבא, משה כחלון, מבקש להוציא את הפיקוח על הבנקים מידי הבנק המרכזי, הרגולטורים בבנק ישראל מוכיחים שוב כי הם לא מצליחים לשקול את שיקולי התחרות והיציבות באותן מאזניים.