אל תשכחו את החולים

בשבועות שלפני הבחירות מערכת הבריאות זכתה לתשומת-לב ציבורית רבה מהרגיל. התקשורת דיווחה בהרחבה על העומס בחדרי המיון ועל מגוון ליקויים במערכת. ארגוני החולים וארגוני העובדים חברו יחד, התריעו על ההידרדרות הקשה במצב וקראו לפוליטיקאים להתחייב לטפל בו. הם הזכירו לכולנו שישראל נמצאת במקומות האחרונים בעולם המפותח בכמות מיטות-האשפוז ביחס לאוכלוסייה, בכמות האחיות, מספר מכשירי ה- MRI, בתקציב הבריאות ביחס לתוצר ובמדדים נוספים. הם הזכירו לנו את המחיר הכבד שמשלמים על כך החולים, וגם את הקשיים של העובדים בשל המצב. עכשיו הבחירות הסתיימו, העומס פחות מהשיא, ונראה שכולם שכחו מה קורה בבתי-החולים.

המשבר במערכת הבריאות אינו דבר חדש, והוא גם לא נפתר בעקבות תשומת-הלב התקשורתית. מספר מיטות האשפוז ביחס לאוכלוסייה מידרדר בהתמדה למרות כל הכותרות, הוועדות והמאבקים שנוהלו במשך השנים. תקנים לא עודכנו כבר עשרות שנים, ההוצאה הציבורית לבריאות יורדת בתלילות וההוצאה הפרטית עולה, ועימה עולים גם הקופונים שגוזרים גורמים פרטיים. כל חורף המסדרונות מתמלאים וכולם אומרים ש-"חייבים לעשות משהו", אבל דבר לא נעשה.

לצערי נחשפתי לבעיות של מערכת הבריאות כבן-משפחה מלווה בבתי-חולים, במשך יותר מ-500 ימי אשפוז במצטבר, בשבע מחלקות של שלושה בתי-חולים. פגשתי מאות חולים ועשרות רופאים ואחיות. הזדעזעתי מבעיות בתשתיות, ציוד וכח-אדם, שרובן מתבטאות כמובן גם בחורף וגם בקיץ. ראיתי איך קורות טעויות ממגוון סוגים, איך חסרה בקרה, איך נפגעים כבוד החולים וזכויותיהם. בהמשך גיליתי שגם מבקר המדינה וה-OECD מעירים על הרבה מהדברים שראיתי, וכך גם מגוון ועדות, אולם דוחותיהם נשארים על המדף.

שוכבים במסדרון (ארכיון) צילום: אלעד גרשגורן

אולי אתם תוהים עכשיו: מה בעצם הסיבה לכל זה? איך זה שהטרגדיות בבתי-החולים לא נמצאות כל השנה בכותרות העיתונים? איך זה שמערכת הבריאות אינה אג'נדה מרכזית של חברי הכנסת ולא מקבלת טיפול ראוי? לדעתי התשובה פשוטה ועגומה: החולים לא יכולים לשבות, הם אוכלוסיה חלשה ביותר, אין להם ועד והם גם מתחלפים. ארגוני העובדים עוסקים באופן טבעי קודם כל בתנאי העובדים במערכת, ולא בשירות שהיא נותנת. בתקשורת לא רוצים לספר כל הזמן על מחלות, ונוטים - כמו רוב האנשים הבריאים - להדחיק את קיומם של בתי-חולים.

אנחנו אשמים

מצער לומר זאת, אבל האשמים בהידרדרות מערכת הבריאות הציבורית הם במידה רבה אנחנו, הציבור הרחב. אנחנו שלא דורשים מנבחרי הציבור שלנו לטפל במצב, לשנות סדרי עדיפויות, לעשות תוכניות חירום, להשוות את מצב המערכת לממוצע בעולם המפותח, ולא להסתפק בתיקונים קוסמטיים. אנחנו ששותקים כשהממשלה לא עושה דבר מול חדרי המיון העמוסים, אותה ממשלה שיודעת לפתוח בזריזות בית חולים ישראלי בכל מקום של אסון הומניטרי בעולם.

בעקבות מה שראיתי באופן אישי, החלטתי לנסות ליצור כח פוליטי למען מערכת הבריאות הציבורית. לפני קצת יותר משנה הקמתי קבוצה בתוך מפלגת העבודה, "החוג לתיקון מערכת-הבריאות", שנועדה להביא את הנושא לקידמת האג'נדה של המפלגה ולקדם את הטיפול בפערים ובעיוותים במערכת. לחוג נרשמו מאות חברים, ערכנו מפגשים רבים עם ח"כים, מומחים ומי שמכירים את מערכת הבריאות ממגוון זוויות. העלנו באמצעות הח"כים שאילתות בכנסת בעקבות המפגשים, היינו פעילים בקמפיין סביב ועדת גרמן ופעלנו ברשתות החברתיות.

לקראת הפריימריז דרשנו מכל המועמדים להתחייב על פעילות למען מערכת הבריאות הציבורית ולהודיע באיזה נושאים ספציפיים יעסקו. לקראת הבחירות שותפנו בגיבוש מצע הבריאות, ויצאנו לסיורים בנושא בהשתתפות ח"כים. תוכנית הבריאות של המפלגה כללה צעדים בכיוון הנכון בנושא קיצור תורים וטיפול במצוקה בחדרי-המיון, והציעה תוספת תקציב כפולה מזו שדובר עליה בממשלה הקודמת. לאור תוצאות הבחירות נראה לצערנו שהתוכנית הזו לא תמומש הפעם.

הפעילות שלנו עד כה היא כמובן רק צעד ראשון בדרך ארוכה, שצריך להתמיד בה. כדי לשקם את מערכת הבריאות ולתקן את העיוותים והפערים שקיימים בה, צריך לדעתי שיקומו קבוצות כמו שלנו בכל המפלגות, ושהקבוצות האלה ימנו אלפים. חשוב לזכור שכמעט כולם נזקקים למערכת הבריאות הציבורית בשלב כלשהו, ואין נושא חשוב יותר להצלת חיי אדם ושמירה על איכותם.

התיקון העמוק שדרוש במערכת דורש לחץ מתמיד ורחב על נבחרי הציבור שלנו, לא די במסיבות עיתונאים או בכמה כותרות בחורף. לא די בדוחות של ועדות – דרוש לחץ ציבורי מסיבי למימושם. אני כמובן מזמין אתכם להצטרף אלינו או לפעול בנושא במסגרות אחרות. אם אתם לא פועלים, ולא דורשים שמי שהצבעתם עבורם יציגו פתרונות בתחום - אז לצערי גם לכם יש חלק באשמה בהידרדרות מערכת הבריאות הציבורית.

הכותב, ד"ר למדעי-המחשב, הוא מרכז "החוג לתיקון מערכת-הבריאות" במפלגת העבודה