$
דעות

שירותים דיגיטליים - לא ברשות המקומית

בשנים האחרונות יותר רשויות מבינות את חשיבות השירותים המקוונים, אך עדיין ניכר היעדר סטנדרטיזציה והיעדר פיקוח ביחס לאיכות השירותים הדיגיטליים שמציעות הרשויות

ערן רביב 08:0227.02.15

אם אתם לא תושבי אחת מערי "פורום ה-15" (15 הרשויות העשירות בישראל) אין לכם מזל, כנראה שתמשיכו לחכות עד שהרשות העירונית שלכם תהיה זמינה לכם גם דרך המחשב.

 

הרבה מהפעולות הבירוקרטיות שאנו צריכים לבצע ביום יום יכולות להתבצע בצורה הרבה יותר פשוטה, זמינה ומהירה אם רק הרשויות המקומיות יאמצו את העידן הדיגיטלי שהביאה איתה המאה ה-21. בוא ניקח לדוגמה פעולה שכל הורה מכיר טוב מדי – הרישום לגני הילדים.

 

אילוסטרציה אילוסטרציה

 

לחלק מההורים בישראל זו מטלה פשוטה נוספת כמו תשלום של חשבון הארנונה שיבצעו מתישהו בשעות הערב אחרי שהילדים הלכו לישון ויסיימו אותה תוך חמש דקות. החלק האחר של ההורים יצטרך לקחת יום חופש מהעבודה, לעמוד בתור במבנה אפור רשותי כלשהי ולקוות שלא תהיה שביתה, שהוא הביא את כל התעודות והטפסים הנדרשים ושהמידע לגבי שעות הפתיחה שהוא קרא באתר האינטרנט המקרטע הוא עדכני ומדויק.

 

שניהם תושבי ישראל ב-2015 אבל אחד נהנה משירותים דיגיטליים וחסמים בירוקרטיים בגובה מסך מחשב וברוחב דף אינטרנט, ואילו השני - הוא מקווה שזה יתמצה ביום חופש אחד ולא שניים או שלושה.

 

הרשמה לחוגים וקייטנות, תשלום דוחות חניה, רישוי עסקים מקומיים, ודיווח על תקלה למוקד עירוני הן דוגמאות פשוטות נוספות שבחלק מהרשויות מתאפשרות כיום ובחלקן לא.

 

בתוך כך, בגלל שאין גוף ציבורי אחד שלוקח אחריות על נושא הדיגיטציה של הרשויות המקומיות בישראל, אין גם אף גורם שמבצע איסוף מידע עקבי אחר הנתונים. ניתן לאסוף תמונה חלקית ממידע נקודתי שיש לנו ממספר מקורות אקדמיים, ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, מרכז השלטון המקומי ומרכז המחקר והמידע של הכנסת.

 

מהתמונה הזו עולות שתי מגמות: המגמה הראשונה והמעודדת יותר היא שיותר ויותר ראשי רשויות מבינים את חשיבות הנושא ויותר שירותים מקוונים מוצעים משנה לשנה ביותר רשויות. לדוגמה – לעומת 88 רשויות בלבד (34%) שהפעילו אתר אינטרנט ב-2007, שלוש שנים מאוחר יותר ב-2010 עלה המספר ל-160 (62%). המגמה השניה, והמדאיגה יותר היא שונות גבוהה, היעדר סטנדרטיזציה והיעדר פיקוח ביחס לאיכות השירותים הדיגיטליים שמציעות הרשויות. הרשויות מפעילות את השירותים הדיגיטליים באמצעות ספקים שונים ובוחרות אילו שירותים לתת ומה להציג באתר (ומה לא). היעדר זה, בא לידי ביטוי, לדוגמה, בכך שרשויות רבות לא מעלות נתוני התקציב העירוני, או מפרסמות דו"ח שנתי כפי שמתחייב בחוק.

 

מי שנמצאות מאחור ובצורה מובהקת הן כמובן הרשויות החלשות מהמגזר החרדי וממגזרי המיעוטים הערבים והבדואים. היעדר הסטנדרטיזציה והפיקוח מרחיק את תושביהן, שממילא סובלים בד"כ מיכולת נמוכה יותר של שימוש באינטרנט.

 

איפה תוכנית ממשל זמין בתוך כל זה? יש כאן מקרה קלאסי של בעיית אחריותיות (accountability) ציבורית. תוכנית ממשל זמין משרתת את משרדי הממשלה ועל כן לכאורה לא אחראית על הרשויות המקומיות שאינן משרד ממשלתי. המרכז לשלטון מקומי מנסה לקדם את פתרון הבעיה אולם אין לו את הסמכות או התקציב לעשות כך. ומה עם משרד הפנים? הוא מפעיל מספר שירותים מקוונים המכוונים ישירות לתושבי הרשויות המקומיות אך לא נותן מענה של ממש לבעיה הרחבה או לוקח עליה אחריות. נקודת אור בודדה שניתן להצביע עליה היא מיזם ישראל דיגיטלית שהושק בשנה שעברה ואמור לפעול לגיבוש מדיניות לאומית לשימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת ובין השאר לתת מענה לסוגיית הסטנדרטים שלא קיימים כיום.

ובין זה לזה ולזה עומד לו כמובן האזרח שנתון כיום לשרירותיות של התנהלות הרשות בה הוא מתגורר. הממצא המדאיג ביותר אולי שעולה מאחד מהמחקרים שנעשו בנושא הוא העובדה שלא נמצא קשר בין הרמה הסוציו-אקונומית של הרשות המקומית לדירוג אתר האינטרנט של הרשות במדד "ממשל מקוון". מאותו מחקר עולה כי מנהל מערכות המידע, או העובד "המשוגע לדבר" ממלא תפקיד מרכזי: לוקח על עצמו את המשימה ומבצע אותה לרוב באופן אינדיווידואלי ואינטואיטיבי, מבלי ליישם מתודולוגיה פורמאלית לתכנון והטמעת מערכות המידע. כלומר – זה אפילו לא פונקציה של משאבים אלא של שרירותיות ניהולית.

 

הכותב, ערן רביב, הוא מנהל התוכן של עמותת תפוח המפעילה את מיזם ס'ילה, מיזם משותף עם משרד החקלאות לקידום הדיגיטציה בקרב התושבים הבדואים בתשע רשויות בדרום הארץ

בטל שלח
    לכל התגובות
    x