החלום הרטוב של רשות המסים
פרשת UBS: מצעד הנחקרים והחשודים באי־דיווח על חשבונות סודיים בחו”ל עושה בשביל רשות המסים את העבודה
פרשת UBS היא כנראה החלום הרטוב של רשות המסים. שנים מטיפים שם לנורמות התנהגות חדשות שצריך להטמיע בציבור. נורמות של דיווח, גילוי וחשיפה של נכסים בחו"ל, מתוך מטרה לצמצם את היקף ההון השחור. אבל בין להטיף לבין לשכנע הפער גדול. קשה לשנות תרבות שקיימת פה מאז שנות החמישים, של אגירת והסתרת כספים למקרה שמחר אולי יבוא אסון.
אלא שמה שלא עשתה הסבלנות עשה המזל. הרשות הצליחה, ודי במקרה, לתפוס רשימת לקוחות וחשבונות של ישראלים שהחזיק בנקאי זר. מאז היא לא מפסיקה לחגוג עליה. כל שבוע או שבועיים מתפרסמים מעצרים או נחקרים חדשים. ובתודעה הציבורית, לשמחת הרשות, נצרב המסר: מי שלא מדווח, גם יכול יום אחד להיתפס.
מי שרוצה ללמוד על שינוי התפיסה שאליו הובילה החקירה מוזמן לבקר במחלקות המס של משרדי עורכי הדין. מאות ישראלים פנו אליהם בחודשים האחרונים וביקשו להצטרף להליך הגילוי מרצון שהפעילה רשות המסים עד ספטמבר 2015.
הנוהל הזה מאפשר לאדם לחשוף תחילה באופן אנונימי כספים לא מדווחים, כדי לברר את חבות המס שלו ובהמשך לדווח עליהם ולהימנע מחקירה פלילית. כי חשבון זר זה בסדר להחזיק בחו"ל, אבל על הכסף שיש בו, מה לעשות, צריך לדווח.
רשות המסים עצמה מדווחת על למעלה מ־600 בקשות לגילוי מרצון שהוגשו מאז ספטמבר 2014, תחילת הנוהל. מדובר בכ־2.5 מיליארד שקל שיצאו אל האור פתאום, ועכשיו אפשר לגבות מהם מס. וסיפורים על ישראלים שפתאום נזכרו שיש להם כסף איפשהו לא חסר.
והם, למרבה ההפתעה, ממש לא אילי הון. סתם אנשים, לרוב מבוגרים, ששמרו בצד כסף מירושה או מבית שמכרו בחו"ל. עכשיו הם פתאום פותחים עיתונים ומבינים שאולי הם בעצם עברייני מס. וזה בדיוק מה שחלמה רשות המסים להשיג.
