בעיה שהיא הזדמנות
מדוע אנחנו צריכים לשמוח משיעור צמיחה שנתי של 3%?
לפני מספר ימים פרסמה הלמ"ס את אומדנה הראשון לצמיחת המשק הישראלי בשנת 2014 ממנו עולה כי הכלכלה הישראלית צמחה בשנה החולפת ב-2.6%, זאת לעומת 3.2% ב-2013. למרות ההאטה ב-2014, החוסן שהפגינה הכלכלה הישראלית מרשים, כאשר ההפתעה של השנה החולפת הייתה הצריכה הפרטית שהתרחבה ב-3.8%.
שיעור האבטלה, אשר מצוי ברמת שפל של 5.6%, לא צפוי להשתנות באופן משמעותי והשכר הריאלי (השכר בניכוי עליית המחירים) צפוי להמשיך לזחול כלפי מעלה. שכר המינימום צפוי לעלות במהלך השנה הקרובה בכ-8% ומכיוון שעליית שכר המינימום מיטיבה בעיקר עם אוכלוסיות אשר מרבות לצרוך אזי, גם הוא, יתמוך בצריכה הפרטית במשק. כל אלה עשויים להביא לידי כך שהצריכה הפרטית תצמח בשנה הבאה ב-3.7%.
צמיחה שנתית של 3% תיחשב להצלחה
אולם, עם כל האופטימיות, יש לזכור כי בשנים 2000-1985 שיעור הצמיחה הממוצע היה גבוה מ-5% והצמיחה לנפש הייתה גבוהה מ-2.5% בשנה. בשנים 2011-2003 שיעור הצמיחה הממוצע כבר ירד ל-4.2% ובשלוש השנים האחרונות שיעור הצמיחה עמד על כ-3% בלבד. משמעות הדבר היא שהתוצר לנפש צומח בקצב של קצת יותר מ-1% בשנה, קצב דומה לזה שמאפיין כלכלות מפותחות יותר מישראל בהן רמת התוצר לנפש גבוהה יותר. גם בהסתכלות קדימה המשק הישראלי לא צפוי לחזור לשיעורי הצמיחה שאיפיינו אותו בסוף האלף הקודם ולמעשה, כל שנה של צמיחה הגבוהה מ-3% תיחשב מוצלחת.
אם כן, מדוע סביר להניח שלא נחזור לשיעורי הצמיחה הללו? בעיקר מסיבות דמוגרפיות – האוכלוסיה העובדת אשר מאופיינת בפריון גבוה יחסית (ללא ערבים וללא חרדים) תגדל בשנים 2019-2015 ב-0.2% בלבד, כאשר שיעור הריבוי של הערבים והחרדים יהיה 3% ו-4.3% בהתאמה, כך שבשנים הקרובות משקלה של האוכלוסיה העובדת והיעילה יותר ייקטן וכוח העבודה יהיה פחות יעיל.
בנוסף, יחס התלות אשר עומד היום על 5 (כלומר, על כל חמישה עובדים יש אדם אחד בגיל הפנסיה) יילך וייקטן וכבר בתוך 8 שנים יירד אל מתחת ל-4 ובכך יכביד על הצמיחה ארוכת הטווח.
אין ספק שהאתגר הכלכלי-חברתי הגדול ביותר אשר ניצב בפני ממשלות ישראל בשנים הקרובות הוא הטיפול ב"בעיה" שנוצרה ע"י השינויים הדמוגרפיים הללו. כבר מזה כעשור שישנה עלייה חדה יחסית בהשתלבות אוכלוסיות חדשות בשוק העבודה (בעיקר גברים חרדים ונשים ערביות) והמגמה הזו כנראה תימשך. עובדים אלה הם לרוב חסרי ניסיון, חסרי השכלה מתאימה ולכן גם מאופיינים בפריון נמוך יותר בדרך כלל. על קובעי המדיניות לספק לאוכלוסיות הללו את הכלים המתאימים והההכשרה הנכונה על מנת שלא תהיה ירידה בפרודוקטוביות המצרפית של הכלכלה הישראלית, ירידה ברמות השכר וכו'. בנוסף, כדי להתמודד עם יחס התלות הפוחת (בעיקר כתוצאה מעלייה בתוחלת החיים) יידרש, ככל הנראה, להעלות את גיל הפרישה.
כיום, הצמיחה לנפש בישראל נמוכה ב-14% מהרמה הממוצעת ב-OECD וב-40% מהרמה בארה"ב. אם ממשלות ישראל יקפאו על שמריהן, יחשבו רק על סקר הבחירות הבא ולא יעשו דבר הפערים בתוצר לנפש רק ייגדלו עם השנים.
אומרים ש"בעיה" בסינית זה הזדמנות ואכן זו גם הזדמנות יוצאת דופן – אם נשכיל לשלב בחוכמה את האוכולוסיות הללו בשוק העבודה, אם יינקטו הצעדים הנכונים על ידי קובעי המדיניות ה"בעיה" הזו עשויה להיות מנוע הצמיחה הבא של השנים הקרובות, עשויה להביא לצמצום הפערים בין ישראל לעולם המפותח ולעלייה ברמת החיים. אז נכון, שנה הבאה נראה שיפור בצמיחת המשק אשר גם צפויה לחלחל לאזרחים רבים אך אם אנחנו רוצים להמשיך להתקדם ולשפר את רמת חיינו המלאכה שלפנינו עוד רבה.
