ביה"ד של לשכת עוה"ד: סנגורי רוצח השופט עדי אזר לא אחראים להעברת כספי הרצח
ביה"ד קיבל את הערעור של סנגורי יצחק זוזיאשווילי, מזמין רצח השופט עדי אזר, וזיכה אותם מעבירות אתיקה. ההרכב השתכנע שעו"ד שגיב בר שלום ועו"ד מור גרטי האמינו שמעטפת הכסף שקיבלו הכילה רק שכר טרחה, ולא היו חייבים לברר למה נועדה יתרת הסכום שהועברה הלאה
עשור לאחר רצח השופט שזעזע את המדינה זיכה בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין לחלוטין את שני סנגוריו של הרוצח מאשמת סיוע בהעברת כספי הרצח, שלטענתם האמינו שהיה שכר טרחתם. "אם בכל מקרה שבו משולם שכר טרחה, יהא על עו"ד לחקור ולשאול מדוע התשלום מבוצע כך או אחרת, יהא בכך נטל והרתעת יתר שיפגע בסופו של דבר בציבור הזקוק לייצוג משפטי", נכתב בפסק הדין.
השופט אזר, שכיהן כרשם בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נרצח ביולי 2004 סמוך לביתו שברמת השרון, וכך היה לשופט הראשון שנרצח בישראל. בעודו יושב במכוניתו התקרב אליו הרוצח וירה בו שלוש פעמים מטווח קצר. חקירת המשטרה הובילה לאסיר העולם יצחק זוזיאשווילי, ששלח את רפי נחמני לבצע את הרצח. הרעיון מאחוריו היה להציג לרשויות את האקדח לאחר מכן ולהביא לקיצור מאסרו של זוזיאשווילי תמורת המידע. לאזר עצמו, כך עלה בחקירת המשטרה, לא היה קשר לרוצחים והוא נבחר באקראי מתוך רשימה של שופטים ששמות המשפחה שלהם מתחילים באותיות א'־ג'.
הרצח הוביל לטרגדיה נוספת בינואר 2005 - התאבדותו של עו"ד דיוויד וינר, סנגורו של זוזיאשווילי, שהמשטרה חשדה בו כי ידע עליו פרטים. בפברואר 2006 הורשעו זוזיאשווילי ונחמני ברצח, וערעורם לעליון נדחה בדצמבר 2010.
העברה תוך כדי עצימת עיניים
בשולי חקירת הרצח עלתה הטענה למעורבותם של הסנגורים של הרוצחים: עו"ד שגיב בר שלום ועו"ד מור גרטי. השניים, כך נטען בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, היו מעורבים בהעברת 20 אלף דולר במעטפה בין גורמים שהיו מעורבים ברצח: זמן קצר לפני רצח השופט אזר, בשנת 2004, ביקש זוזיאשווילי מסנגורו בר שלום להעביר מעטפה לגרטי - זוזיאשווילי עצמו לא יכול היה להעביר את המעטפה כיוון שהיה בכלא. בר שלום קיבל את המעטפה מאדם שלישי, אבינועם חג'בי, שגם הוא היה מעורב ברצח והפך בהמשך לעד מדינה נגד זוזיאשווילי ונחמני. בר שלום העביר את המעטפה לגרטי כפי שהתבקש.
גרטי פתח את המעטפה וגילה בה 20 אלף דולר. 1,000 דולר מתוכם הוא לקח לעצמו כשכר טרחה, ואת הסכום הנותר מסר לחג'בי. הסכום הזה שימש, לפי החשד, לתשלום על ביצוע הרצח.
בהליך שהתקיים בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין הורשעו השניים בעבירות אתיקה של "מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין" ו"התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין".
על בר שלום נגזר עונש של השעיה מעיסוק במקצוע למשך שנתיים, שלושה חודשים מהם בפועל והיתר על תנאי. על גרטי נגזר עונש השעיה למשך שלוש שנים, חצי שנה מהם בפועל. גזר הדין קבע כי השניים לא ידעו למה נועד הכסף וכי לא היה להם קשר כלשהו לרצח השופט מלבד העובדה כי כל אחד מהם ייצג את מזמין הרצח, זוזיאשווילי.
השניים ערערו לבית הדין המשמעתי הארצי ובמקביל ועדת האתיקה ערערה על קלות העונש. בערעור מכיוונה של ועדת האתיקה נטען כי העונשים שהוטלו על השניים מקלים מדי ואינם הולמים את חומרת העבירות בהתחשב בתוצאות ובפגיעה החמורה בתדמית המקצוע, כיוון שהשניים תיווכו בתשלום על רצח תוך עצימת עיניים.
מנגד טענו באי כוחו של בר שלום, עורכי הדין אבי חימי ומשה וייס, כי העובדה שהוא העביר מעטפה מלקוחו לידי עורך דין אחר, המייצג אף הוא את הלקוח, אינה עבירה.
לגרסתו של בר שלום, לבקשת זוזיאשווילי הוא העביר מעטפה שלא ידע את תוכנה לידי עו"ד גרטי, לאחר שנאמר לו כי מדובר בשכר טרחה עבורו. גרטי עצמו, המיוצג בידי עו"ד ירום הלוי, טען כי דרש מזוזיאשווילי את שכר טרחתו - 1,000 דולר - וזה התחייב להעביר את הסכום לידיו. רק לאחר שפתח את המעטפה מבר שלום גילה להפתעתו כי היא מכילה 19 אלף דולר נוספים. לאחר שהבחין בסכום דרש מזוזיאשווילי לאסוף את המעטפה מפני שחשש מעבירת משמעת. הנחת המוצא כי היתה עצימת עיניים בהעברת הכסף, טען עו"ד גרטי בערעורו, שגויה, שכן הוא קיבל את שכר טרחתו כפי שציפה והופתע מהסכום הנוסף שהיה במעטפה. הוא טען כי אופן התנהלותו לאחר גילוי הסכום דווקא מוכיח כי היה תום לב בהעברת הכספים הלאה.
"אין קצה חוט או בדל ראיה"
הרכב של שלושה עורכי דין שדן בערעור בבית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה החליט לזכות לחלוטין את גרטי ובר שלום ולדחות את הערעור של ועדת האתיקה. את פסק הדין כתבה עו"ד אורלי גיא, ואליה הצטרפו עורכי הדין יוסף שמשי ושאול אפלבאום. בפסק הדין נקבע כי לא נמצא שבמקרה זה הורם הנטל והובאו ראיות בכמות הנדרשת להוכחות מודעות פלילית ואף פזיזות או עצימת עיניים מצדם של עורכי הדין. "עיון בראיות המועטות שהוועדה תמכה בהן את הקובלנה", כתבה בהחלטתה, "מעלה כי אין קצה חוט שממנו ניתן להסיק, בוודאי שלא ברמה הנדרשת מעבר לספק סביר, כי בר שלום ידע שהמעטפה מכילה כסף או מיועדת לצד ג'".
עוד צוין בפסק הדין כי לא הובא "בדל ראיה" המעיד כי עו"ד גרטי ידע מבעוד מועד כי תוכנה של המעטפה כולל סכום העולה על שכר טרחתו או כי הוא אינו היעד הסופי שלה. "בהיעדר הוכחה לידיעה ולמצער חשד בעובדות הנ"ל", נכתב, "אינני רואה מקום לקביעה שהתקיימה מצדו של גרטי עצימת עיניים או כי נולד הצורך להעמיק ולחקור את מקורו של הכסף או הקשרים שבין המעורבים".
פסק הדין מפרט כי אין חולק על הזכאות של עורך דין לקבל את שכרו, אם ישירות מהלקוח עצמו ואם באמצעות צד ג'. עצם הידיעה כי מדובר במעטפה המכילה כסף בנסיבות אלה אינה צריכה להדליק נורות אדומות. מה גם שסנגורים המייצגים לקוחות השוהים במאסר נוהגים כדרך קבע לקבל את שכרם באמצעות מתווכים. לכן אין פסול בעובדה שבר שלום קיבל את המעטפה עבור הקולגה גרטי ואף וידא כי הגיעה לידיו.
"נכון", נכתב עוד, "וראוי שעורך דין יקבל את שכרו במשרדו בצורה מסודרת ולא ברחוב, אף בנסיבות של ייצוג עבריינים או אסירים, אולם מכאן ועד קביעה כי הוכחה ידיעתו בנוגע לתכולת המעטפה וייעודה - המרחק רב".
באשר לגרטי, צוין עוד כי אין כל אינדיקציה שידע מבעוד מועד שהסכום אשר היה במעטפה יועד להעברה בין עבריינים. "קשה מנשוא זיכרון האירועים העומדים ברקע הדברים שעומדים לדיון", נכתב.
"במלוא עשור להירצחו של כבוד השופט אזר ז"ל בלתי אפשרי להימנע מהתחושות הקשות המתעוררות לזכר האירוע הנפשע והשלכותיו. עם זאת, יש לעשות כל מאמץ להרחיק את תחושות הזעזוע מן הרצח בבואנו לשפוט את עורכי הדין בדין משמעתי על המעשים שנטענו נגדם".
לדברי עו"ד גיא, אם בכל מקרה שבו משולם שכר טרחה שומה יהיו על עורך דין לחקור ולשאול מדוע התשלום מבוצע כך או אחרת - "יהא בכך נטל והרתעת יתר אשר לפגע בסופו של דבר בציבור הזקוק לייצוג משפטי". ואולם, על אף הדברים האלה נכתב בפסק הדין כי ייתכן שלשכת עורכי הדין צריכה להסדיר את הנושא של קבלת תשלומי שכר הטרחה באמצעות שליחים.
