$
דעות

דו"ח טאוב: הנתון המדאיג נוגע דווקא לשחיקת מעמד הביניים

כחלון ולפיד, למרות השוני הבולט בתדמיתם, מתחילים לייצג מכנה משותף הולך וגדל בין מעמד הביניים למעמד השכבות המוחלשות

רויטל עמירן 08:0019.12.14

דו"ח מרכז טאוב שהתפרסם שלשום חיזק את מה שהביטוח הלאומי כבר סיפר לנו: נתוני העוני מישראל הם מהגרועים במערב וכמעט שליש מדור ההורים של מחר יהיו עניים. ניתן להציג נתונים רבים על ממדי העוני בישראל וביניהם גם את הנתון (שממש לא מעודד אף אחד) שבשלוש השנים האחרונות יש ירידה מתונה בשיעורי העוני. הנתון המדאיג ביותר נוגע לשחיקת השכבות החברתיות שאינן מוגדרות עניות. אותן שכבות המכונות מעמד ביניים (בדרך כלל עשירונים 4 עד 7) והופכות בישראל למעמד "הלא גומרים את החודש".  

הנקודה המרכזית היא שלא מדובר כאן "רק" בתוספת למספר העניים בישראל מדובר כאן בסכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית שגם ככה מאותגרת מכל כיוון אפשרי. במדינות דמוקרטיות מתוקנות יש למעמד הביניים תפקיד מרכזי בייצובו של המשטר ובמיתונן של העמדות החברתיות. זהו גם המעמד שמשמש כמנוע הטורבו של החברה הן ביכולת הצריכה שלו והן בנטל המס המונח על כתפיו. במדינת ישראל הוא גם זה שעל כתפיו בעיקר מונח הנטל הצבאי. כשמעמד הביניים נשחק והפערים בינו לבין המעמד הנמוך מצטמצמים יש בכך בכדי לערער על הסדר החברתי, לעודד תופעות של הקצנה חברתית ולהגביר תופעות של פשע. שלא לדבר על הקושי והמוטיבציה למלא משימות לאומיות.

 

גורל משותף

 

לאור הנתונים הללו אין פלא שסקר הבחירות האחרון מראה כי השילוב של רשימת "כולנו" של כחלון ושל "יש עתיד" גורף את מספר המנדטים הגבוה ביותר (24). אפשרות השילוב, שנראית לרבים תמוהה על סף המגוחכת, קושרת לראשונה בין מעמד הביניים למעמד השכבות המוחלשות ומשקפת את גורלם ההופך להיות יותר ויותר משותף של אוכלוסיות שהיו עד לא מכבר זרות זו לזו.

 

בתוך כך מאתגר השילוב גם את ההצבעה העדתית, ומצביע על אפשרות ליצירת שותפות בין מגזרים שהיו עד כה מנוכרים זה לזה. במובנים רבים השילוב הזה מביא בשורה גדולה יותר מאשר השילוב של לבני והרצוג שמיקמו ברשימתם את נציג השכונות במקום 23 הלא ריאלי. לצורך ההשוואה נציגי הקיבוצים והמושבים זכו אצלם לשני מקומות ריאליים (15 ו 18). במובן הזה הד.נ.א. של מפלגת העבודה למרבה הצער עדיין פועם בה.

 

יאיר לפיד ומשה כחלון יאיר לפיד ומשה כחלון צילום: אוראל כהן, עמית שאבי

 

לפיד ביקש לשאת את דגל מעמד הביניים, אך התדמית של מתקן חברתי מתקשה לדבוק בו. ריקי כהן שלו, כך הסתבר, רחוקה מריקי כהן האמיתית שהצביעה עבורו ותלתה בו תקוות. התדמית החברתית של כחלון, לעומת זאת, לא ניתנת לערעור. הוא גדל עם ריקי כהן באותה שכונה, והוא כעת התקווה החדשה הנוגסת גם בש"ס.

 

תדמיתו מבקשת לשלב פיקחות פוליטית וחמלה. לפיד, למצער, לא יכול כעת "למכור" לבוחריו לא את זה ולא את זה. מה שכן, הוא יכול לתרום לשותפות עם כחלון רבים משיעורי הבית שמפלגתו כבר הכינה ובעיקר את הדו"חות החשובים והמקיפים של וועדת גרמן וועדת אלאלוף.

 

כחלון ולפיד, למרות השוני המאוד בולט בתדמיתם, מתחילים לייצג מכנה משותף הולך וגדל בין מעמד הביניים למעמד השכבות המוחלשות. בהמשך לכך קיימת אצל שניהם הפנמה כי למשק הישראלי נדרשים שינויים מבניים הכרוכים ברפורמות מקיפות מהן נמנע שלטונו הארוך של נתניהו. רפורמות בתחום התעסוקה, הבריאות, התחבורה ומוצרי הצריכה שיצילו הן את מעמד הביניים והן את המעמד המוחלש שהופכים להיות דומים זה לזה מיום ליום.

 

שניהם יחד, דווקא בגלל התדמית המאוד שונה שלהם, יכולים להציע אלטרנטיבה לפלסטרים בדמותן של קצבאות (וקצבאות בלבד) שבקשו הליכוד וש"ס במשך שנים לשים על פצעיה המדממים של החברה הישראלית. לפיד, יש לקוות, סיים לשלם את שכר הלימוד שלו. כחלון, יש לקוות, פטור ממנו.

 

ד"ר רויטל עמירן היא מומחית למדע המדינה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x