"להשיג שיפור סביבתי זה קל, האתגר הוא שיפור חברתי"

פרופ' דיוויד ווגל מאוניברסיטת ברקלי חושש שלחברות לא משתלם להשקיע בהעסקה הוגנת ובצמצום השחיתות. "העולם העסקי לא עושה מספיק", הוא אומר ל"כלכליסט", "הממשלות חייבות להיות יעילות יותר וליצור רגולציה חזקה"

גיל קליאן 08:1517.12.14

"לתאגידים קל מאוד להגיע לשיפורים באיכות הסביבה, אבל בנושאים החברתיים המצב הפוך". כך אומר ל"כלכליסט" פרופ' דיוויד ווגל מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. ווגל הוא מומחה עולמי לאתיקה בעסקים, שפרסם שמונה ספרים העוסקים ביחסי השוק והממשל. הידוע שבהם הוא "The Market for Virtue" העוסק בפוטנציאל ובמגבלות של אחריות תאגידית.

ווגל הגיע לישראל להשתתף בכנס של האוניברסיטה הפתוחה, המכון לחקר מדיניות כלכלה פוליטית וחברה וקרן פרידריך אברט תחת הכותרת: "אחריות תאגידית בתעשייה הישראלית: פרקטיקה בליבה הארגונית או פעלול ניהולי?". זה לא הביקור הראשון שלו כאן — הוא הגיע לישראל בפעם הראשונה ב־1963 ושב כמה פעמים בעשרות השנים האחרונות ("אני מקווה לחזור לישראל במאי", הוא מספר, "לחתונה של בן הדוד שלי שמתגורר בארץ").

ווגל מספר כי בשנים האחרונות חלה התקדמות גדולה בנושאים של אחריות תאגידית, ויש יותר ארגונים שמנסים באמת ובתמים לקחת אחריות ולשפר את ההשפעה שלהם על כל הקהלים שבאים עמם במגע — בין שמדובר בלקוחות, ספקים, עובדים, הסביבה ובין שמדובר בדורות הבאים. "האחריות התאגידית שרדה את המיתון, אלה פרקטיקות שהפכו לממוסדות, יש קרנות השקעה שמשקיעות בזה, יש כנסים שמדברים על זה, זה הפך לנורמה עסקית גלובלית חזקה".

פרופ' דיוויד ווגל. חברות לא ישלמו יותר על מוצר שמיוצר בצורה הוגנת, וזה מכשול גדול צילום: אלכס קולומויסקי

אין מספיק פיקוח בעולם השלישי

אחת הדילמות הגדולות בתחום האחריות התאגידית היא אם מספיק לתת לתאגידים לנהל את ההשפעות שלהם מרצונם הטוב, או שצריך יד קשה של רגולטור שאומר מה מותר ומה אסור. "שניהם חשובים", אומר ווגל. "הכי טוב זה כשיש לך ממשלה אפקטיבית, אבל בעולם האמיתי הממשלה לא תמיד אפקטיבית, ואז המאמצים הוולונטריים ממלאים את הוואקום".

האם חברות באמת מחויבות לנושא או שמדובר ב"גרין ווש", התהדרות בתווית של דאגה לסביבה ללא כיסוי?

"זה משתנה מחברה לחברה, אבל יש הרבה חברות גלובליות שמחויבות באמת לעשות מה שהן יכולות כדי לשפר את הרווחה הציבורית. בשטח הסביבתי הרבה חברות החלו ביוזמות להפחתת פליטות מזהמים, לשפר אחוזי מיחזור פסולת, להפחית פסולת, והביאו ליעדים חדשים לשיפור סביבתי שהולכים הרבה מעבר לדרישות הרגולטור ויכולים ליצור ערך עבור החברה. אבל העולם העסקי אף פעם לא עושה מספיק, זו דינמיקה שלא נגמרת לעולם. ברור שאפשר לעשות יותר. תמיד יהיו הישגים ותמיד יהיו בעיות".

ומה עם נושא קשה יותר משיפור סביבתי, כמו זכויות עבודה? לתת לעובדים שכר שהם באמת יכולים לחיות ממנו בכבוד?

"זכויות העבודה זאת בעיה חמורה מאוד. פה ההתקדמות שנעשית היא אטית, ויכול להיות מתח אמיתי בין תנאי העבודה לאסטרטגיה העסקית. אבל חלק מהסיבה לכך היא ממשלות במדינות העולם השלישי. אם ממשלות במדינות כמו בנגלדש (יעד מועדף ליצור טקסטיל במשכורות נמוכות מאוד — ג"ק) היו מוכנות להגן על זכויות עובדים, אז לחברות היה קל להגשים את המטרה הזאת. בהיעדר תמיכה ממשלתית זה קשה מאוד".

למה חברת אופנה גדולה לא יכולה להביא לשינוי בפרקטיקה של שכר רעב לעובדים?

"אנחנו רוצים שחברות ידרשו מהמפעלים להתנהג בצורה הוגנת, אבל יש לחצים אחרים, כמו להביא מוצרים זולים ומהירים. בעיה אחרת היא שחברות לא מוכנות לשלם יותר על מוצר שמיוצר בצורה הוגנת, וזה מכשול גדול. הם רוצים שהספקים יתנהגו בצורה הוגנת יותר לעובדים, אבל לא מוכנים לשלם על זה".

ומה הפתרון?

"פתרון אפשרי אחד הוא שהצרכנים במערב יהיו מוכנים לשלם יותר על המוצרים, אבל אני לא רואה את זה קורה. פתרון אחר הוא ליצור רגולציה חזקה יותר. פתרון שלישי הוא כוחות השוק, כפי שראינו בסין: חל שם שיפור בתנאי העבודה, מעמד הביניים צמח והשכר עלה בעקבות צמיחת הכלכלה הסינית. אם המדינה צומחת, תנאי הביקוש וההיצע לעובדים ישפרו את תנאי ההעסקה. אבל יש גבול לעד כמה החברות ילכו לבד. זה עוזר שמתחרים בשוק מסוים מסכימים לאותם סטנדרטים, אבל יש גבול לאן הם יכולים להגיע".

אז נכון לומר שקל יותר לחברות לשפר איכות סביבה מאשר תנאי העסקה?

"קל יותר לחברות לשפר איכות סביבה, כי שיפורים סביבתיים יכולים להניב חדשנות, מוצרים חדשים או תהליכים חדשים. התייעלות אנרגטית או הפחתת כמות פסולת או הפחתת צריכת משאבי טבע — כל אלה עוזרים לחברות להיות רווחיות יותר. בתנאי העסקה המצב הזה לא ממש מתקיים, וזה האתגר".

עד כמה אנחנו כלקוחות עוזרים לקדם ערכים של אחריות חברתית במוצרים?

"לאנשים בעיקר אכפת מהמחיר, וזה נכון לא רק בישראל. הדרישה הראשונה של הלקוח היא למחיר נמוך ופחות אכפת לו איך המחיר הזה מושג, וזה יוצר מתח בין המטרות השונות של הארגון".

בעיית הייצור בגדה המערבית

מלבד העסקה הוגנת, ווגל מסמן נושא חברתי נוסף שתאגידים גלובליים חייבים להידרש אליו: שחיתות. "השחיתות היא בעיה גדולה", הוא אומר. "פה זה גם משימה של ממשלות, בארה"ב ובמדינות המתפתחות, וקשה לצפות כאן להישגים גדולים מהחברות כי יש תועלת עסקית משמעותית משחיתות. זה עוזר לך לקבל חוזים, זה מסדיר עסקים. שחיתות משתלמת לחברות, במיוחד אם אין ממשלות שנלחמות בזה".

כשמסתכלים על הבעיות שצפויות לאנושות בעשורים הקרובים — חברתית וסביבתית — האם אנחנו מתקדמים מספיק מהר לנצח את הבעיות האלה?

"ההתקדמות בהחלט אטית מדי כדי לנצח את האתגרים הסביבתיים והחברתיים. פה בדיוק צריך התערבות ממשלתית טובה יותר. הממשלה צריכה לקבוע סטנדרטים, והיא יכולה לקבוע אותם בכל אחד מהתחומים של אחריות תאגידית. יש סיבה להיות פסימי, אבל אסור שהחסרונות יערפלו את האזורים שבהם כן היתה התקדמות חשובה. אני חושב שלראות את זה בשחור או לבן - חברות נהיות נפלאות כי הן משפרות אחריות תאגידית, או שהן חברות איומות כי הן משפרות אחריות תאגידית רק למראית עין ולצורכי יחסי ציבור - זו טעות. התמונה מורכבת, ומה שאפשר לומר הוא שממשלות צריכות להיות רגולטור אפקטיבי יותר".

מה יכול לסייע לקידום אחריות תאגידית בישראל?

"הדבר החשוב ביותר לקידום אחריות תאגידית בישראל ובחברות ישראליות יהיו לחצים מתאגידים בינלאומיים. תאגידים בינלאומיים שיש להם פעילות בישראל, הם יהיו חוד החנית. הם ייצרו את הדוגמה, ואני חושב שהעובדה שחברות ישראליות הן ספקיות עבור חברות מערביות ושווקים מערביים, גם היא מקור לחץ חשוב כדי לשפר תוצאות. הרבה חברות החליטו שהן רוצות לדרוש סטנדרטים חדשים לסביבה או תנאי עבודה מהחברות שמהן הן קונות. הלחצים של חברה לחברה (B2B) הם המנוע החשוב ביותר להתפשטות אחריות תאגידית. לא ממשלות, לא לקוחות, לא בעלי מניות או משקיעים, אלא חברות גדולות אחרות".

יש בעיות ייחודיות לישראל באחריות תאגידית?

"לישראל אין אתגרים מיוחדים שאין במקומות אחרים. אני חושב שיש לה יתרון בזה שהיא עשירה יחסית והיא מעורה בכלכלה העולמית, ואלה גורמים חיוביים להתפתחות של אחריות תאגידית. הסכסוך הישראלי־ערבי יכול להקשות, יש בעיה עם ייצור בגדה המערבית, אבל אני לא רואה את זה משפיע על ייצור בישראל כולה".