$
דעות

ישראל לא יכולה להילחם במגפות עם השקעה של שקל בחולה

מערכת הבריאות מתגאה שהיא נגישה לכל אזרחיה, אך המציאות מצביעה על מצב שונה, ואנשים רבים נעזרים בגופים פרטיים ובעמותות

מוטי פרמלוטר 08:5731.10.14
בישראל רשומות כ-100 עמותות חולים, אשר ממלאות אחר האחריות הכלכלית והמוסרית של ממשלת ישראל לדאוג לבריאותם של אזרחיה. אך כל עוד משרד האוצר מתקצב אותן בשקל למטופל, אזרחי מדינת ישראל ימשיכו שלא ליהנות מאיכות חיים ורווחה המקובלים במערב. אז מהו, אם כך, מקומה של המדינה באחריות וטיפול בבריאות אזרחיה ועד כמה עליה להיות מעורבת?

 

מדינת ישראל מתגאה במערכת בריאות אשר אמורה להיות נגישה לכל אזרחיה, אך המציאות מצביעה על מצב שונה. המדיניות הניאו-ליברלית של ממשלות ישראל לדורותיהן הובילה לנסיגה של המדינה מאחריותה לאזרחיה וייפתה את כוחם של גופים פרטיים לפעול לשלומם של האזרחים. מצב זה יוצר מציאות בה חולים רבים נותרים ללא מענה הולם לצרכיהם.

 

מי לוקח אחריות על בריאות הציבור? (צילום ארכיון) מי לוקח אחריות על בריאות הציבור? (צילום ארכיון) צילום: אוהד צויגנברג

 

הריק אשר מטבעו מתמלא, הוביל עד מהרה להקמת עמותות הדואגות לאותם היבטים רפואיים אשר נעלמו מסדר העדיפויות של המדינה. יתרה מכך, נראה כי סדר היום המדיני מכוון והעברת האחריות לעמותות ואגודות הפכה ללגיטימית. במסקנות ועדת פרוקצ'יה לאתיקה בעמותות המזון, נקבע כי "הסתמכות החברה הישראלית על עמותות...היא כמעט מוחלטת...הארגונים מבצעים תפקיד המוטל ביסודו על המדינה, כמי שחייבת לדאוג למימוש זכות האדם לקיום בכבוד". מהלך זה מסייע לממשלה "להקטין ראש" ולעמותות לא נותר אלא "לתקוע אצבע בסכר" ולקוות שימנעו אסון.

 

כדי לנסות ולגשר על הפערים בין הרצוי לבין המצוי, קמו כ-100 עמותות חולים. רובן המכריע חסר אמצעים מתאימים ולכן הן פונות בבקשת תמיכה למשרד הבריאות. תקציב משרד הבריאות הוא אמנם השלישי בגודלו אחרי משרד הביטחון והחינוך והינו עשרות מיליארדים, אולם החלק המוקצה לעמותות ולארגוני רווחה הינו פחות מ- 8 מיליון  שקל. כך מוצאות עצמן עמותות, המנסות לעזור לעשרות ומאות אלפי חולים, מקבלות מהמדינה פחות משקל אחד לחולה.

 

"המגפה של המאה ה-21"

 

אחת המחלות שחייבו מתן מענה בדמות עמותה היא מחלת הסוכרת. בישראל מאובחנים כיום כחצי מיליון אנשים עם סוכרת ועוד כחצי מיליון שטרם אובחנו או נמצאים במצב "טרום סוכרתי". מספר החולים בסוכרת נמצא במגמת עלייה מתמדת בארץ ובעולם כולו, ולא בכדי הכריז האו"ם בשנת 2006 על הסוכרת כ"המגפה של המאה ה-21" ואף הקדיש לה יום מיוחד ב-14 בנובמבר.

 

מתוך הצורך המשמעותי והרצון להילחם בתחלואה ההולכת וגדלה של אנשים עם סוכרת, קמו לפני 60 שנים האגודה הישראלית לסוכרת ולפני 30 שנים האגודה לסוכרת נעורים, ללא מטרות רווח ומתוך אמונה ביכולת שיפור איכות החיים של אנשים עם סוכרת בעיקר באמצעות הגילוי המוקדם וסיוע לפרט בדיון מול ארגונים וגופים ציבוריים.

 

ישנה חשיבות מכרעת להעלאת המודעות למחלה, לטיפול בה ולדרך בה ניתן למנוע ולדחות את הופעתה ואת סיבוכיה. כל הדרוש לכך הינו שינוי אורח החיים: מודעות, שינוי בהרגלי התזונה ופעילות גופנית. הפדרציה העולמית של עמותות סוכרת בעולם (IDF) הכירה בכך ולכן מבקשת להמיר את "חולה סוכרת" בשם "אדם עם סוכרת", שינוי שמשמעותו שאפשר לחיות עם המחלה גם לאורך שנים בתנאי שהחולה יפנים את העובדה שבידיו להשפיע על מצבו.

 

אך כל עוד מגפת הסוכרת אינה עולה לסדר היום הממשלתי והציבורי בישראל, ובזמן שעיקר הנטל נופל על כתפיהן של עמותות המתנדבים, חצי מיליון ישראלים ימשיכו לחיות כחולי סוכרת ולא כאנשים עם סוכרת. ד' הוא דוגמא לכך. למרות שטיפולים בתא לחץ הצליחו לשפר את מצב רגליו, שנפגעו כתוצאה מסיבוכי הסוכרת, קופת החולים סירבה לממנם. א.י.ל - אגודה ישראלית לסוכרת - נרתמה לעזרתו והגיעה עד ללשכת סגן שר הבריאות הקודם אשר התערב ושינה את החלטת הקופה.

 

דוגמא זו היא אחת מבין רבות בהן חולים נאלצים להתמודד מול המערכת הרפואית ללא האמצעים הדרושים ומבלי לקבל מענה הולם, רפואי, אישי או מקצועי. עמותות החולים קוראות לממשלה לקחת אחריות על אזרחיה, כמצופה ממדינה מתוקנת, ולפעול ביחד איתן, מבלי לגלגל אליהם את האחריות לרווחתם ולבריאותם של האזרחים.

 

הכותב הוא מנכ״ל א.י.ל - אגודה ישראלית לסוכרת

בטל שלח
    לכל התגובות
    x