"ליצור מנגנון הגנה על חושפי שחיתויות"

"מדוע שלא יהיה מנגנון לטיפול בחושפי שחיתויות הדומה לזה של קורבנות הטרדה מינית? כאשר המחוקק זיהה את ההטרדות המיניות כבעיה חמורה, הוא קבע בחוק מנגנון טיפול בתלונות המחייב ברמה הארגונית, והדברים מתקתקים ונפתרים. המחוקק צריך לחשוב על יצירת מנגנון דומה אצל המעסיק, אשר יאפשר לבודד את התלונה ולטפל בה באופן ענייני, תוך הגנה על המתלונן מפני התנכלות בעקבות התלונה הזאת". כך אומרת ל"כלכליסט" עו"ד שושנה גביש, ראש תחום דיני עבודה בש.הורוביץ.

הדמיון בין שני התחומים מצוי בכמה מישורים. המתלוננים בשני המקרים - החושפים והקורבנות - מפנים אצבע מאשימה כלפי בכירים ומוקדי כוח בארגון. לא פעם הם נתפסים כ"עושי צרות" שמניעיהם לא כשרים. בשני המקרים הם נוטלים סיכון גדול באיבוד מקום העבודה, בגינוי ובנידוי. ומנגד, האינטרס החברתי שהם משרתים אמור לחייב את החברה - המדינה והפירמה - להגן עליהם תעסוקתית וכלכלית.

"גינוי למלשינים"

פרקליט המדינה שי ניצן התייחס לנושא בכנס לשכת עורכי הדין באילת, כשייחל שמושחתים יזכו לאותו היחס שמקבלים המטרידים: "רק ביום שבו מי שהורשע בשחיתות יסבול מגינוי חברתי כללי ולא מיחס סלחני ומתחשב, נדע כי יש סיכוי ממשי להדברת התופעה. שינוי כזה התחולל בנוגע לעברייני מין". ואכן, חלפו הימים שבהם סירב נשיא המדינה לשעבר עזר ויצמן להעניק תעודות הוקרה לחושפי שחיתויות, מפני שלשיטתו הם מלשינים, אבל עדיין רחוקה הדרך מלהכתירם כגיבורי האומה. "אולי", אומרת גביש, "משום שבישראל שאחרי 2,000 שנות גולה עדיין רווח הגינוי למלשינים ונותרה הסטיגמה של שטינקרים".

במסגרת הליך ביקורת על ישראל שקיימה קבוצת העבודה של ה־OECD למאבק בשוחד בעסקאות בינלאומיות שישראל שותפה לה, קבעה הקבוצה כי ההגנה על חושפי שחיתויות במגזר הפרטי בישראל אינה מספקת, והמליצה לפעול לחיזוקה. גביש עצמה הציגה לאחרונה, בכנס בינלאומי שנערך בישראל, תמונת מצב מטרידה שלפיה המשפט הישראלי לא מגן על חושפי שחיתויות בגופי השלטון בישראל.

מתברר כי בשנים 1991–2012, לפי מחקר שערכה עו"ד נועה אלסטר, נדחו 77% מהתביעות שהגישו עובדים על פיטורים בלתי מוצדקים בעקבות חשיפת שחיתות במקום עבודתם. אחת הסיבות לדחייה היא חוסר היכולת של העובדים להוכיח קשר סיבתי בין התלונה לבין ההרעה בתנאי עבודתם (כ־60% מהתביעות). חוסר יכולת זו מתעצם לנוכח טענות המעביד שקיים סכסוך אישי פנימי או חוסר התאמה של העובד, דבר שמוביל לפיטוריו אם אין באפשרותו להוכיח שעילת החשיפה היא הסיבה. סיבה נוספת לדחיית התביעות היא חוסר תום לב מצד העובדים. בית הדין לעבודה פסק שהזכות להתריע ולבקר איננה בלתי מסויגת ולא היסס לדחות על הסף עתירות כאשר חש שהעותר הגיש אותן בחוסר תום לב או בשל אינטרס בלתי ראוי.

שי ניצן צילום: עמית שעל

באשר לשנים 2012–2013 התברר בבדיקה שנערכה במשרד ש.הורוביץ כי שש תביעות מתוך 54 נדחו בשל התיישנות 6 (10.1%), 37 נדחו לגופן (67.5%) ושמונה בלבד התקבלו (14.8%). מבין התביעות שנדחו לגופן 20 לא התקבלו בשל אי־הוכחת קשר סיבתי.

את הכשל הזה נועדה לתקן הצעת חוק שהגישו בחודש דצמבר 2013, ומאז טרם זכתה לקידום, חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד צור, משה מזרחי ומשה גפני. המצב הנוכחי, נטען בדברי ההסבר, "הופך את העובד, למעשה, לנתבע, שכן עליו להוכיח כי לא היה פגם בהתנהגותו שלו. נראה כי דרישה זו סותרת את מטרת החוק באופן הבא: בעוד שעליה להוביל להגנה על חשיפת שחיתות, הרי שלא זו בלבד שהיא מציבה תנאים קשים להעברת נטל ההוכחה אל המעביד, אלא שאחד מהם כולל למעשה את הוכחת חפותו של העובד, בעצמו". לפי הצעת החוק, "כל שיצטרך העובד להוכיח, נוסף על שהמעביד פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו, הוא כי הוא ידע שהוגשה נגדו או נגד עובד שלו תלונה בשל מעשה שחיתות של העובד מגיש התלונה או בסיועו, וכן כי הפיטורים או ההתנכלות לאותו עובד נעשו סמוך להגשתה".

הצעת החוק נשענת על הסדר דומה הקיים בדין האמריקאי, האוסר על מעביד לנקוט פעולות אישיות נגד עובד שחשף שחיתות במקום העבודה. כמו כן, מוצע להרתיע מעסיק פוגעני באמצעות הגדלת הסכום שבית המשפט יוסמך לפסוק לחושף שחיתות ללא צורך בהוכחת נזק מצדו - ל־120 אלף שקל, כפי שנחקק לאחרונה בחוק למניעת הטרדה מינית. במקביל, הצעת חוק ממשלתית של שרת המשפטים ציפי לבני נועדה להעניק סיוע משפטי בלא מבחן כלכלי למי שחשף מעשה שחיתות ונמצאת עדיין בדיונים.

"מענקים בארה"ב"

לדברי גביש, "הסדר בנוגע למענקים לתובעים קיים בארה"ב וטרם אומץ באנגליה. לפי ההסדר האמריקאי, תובע יכול להגיש בשם ממשלת ארה"ב תביעה נגד גוף ציבורי על מעשה שחיתות גם אם הוא לא נפגע באופן אישי ממנו, ובית משפט רשאי לפסוק לטובתו בין 20%-15% מהרווח שנגרם כתוצאה מתיקון השחיתות". בישראל החוק המרכזי הנותן הגנה לחושף שחיתות במקום העבודה הוא חוק הגנה על עובדים, כאשר גם בחוק מבקר המדינה יש אפשרות לקבל הגנה על עובד. חוק ההגנה מגן על עובדים בגופים פרטיים וציבוריים כאחד. במקומות פרטיים החוק מגן על מגיש תלונה על הפרת חוק בלבד, בעוד שבגוף ציבורי ההגנה ניתנת לחושפי שחיתויות ופגיעה בטוהר המידות.