הממשלה דוחפת אותנו בעקשנות לזרועות המיתון
לפי ההיגיון של האוצר, כשהכלכלה מתקרבת למיתון יש לייקר את עלות האנרגיה, להכביד על התעשייה ולגרום לצרכנים לשלם יותר על חשמל
על רקע הנתונים שפורסמו בתחילת השבוע השבוע על הירידה בצמיחה במשק ברבעון השני של 2014, התבשרנו גם כי שר האוצר יאיר לפיד מתכנן להעלות את המס על השימוש בפחם, כדי לסתום חלקית את בור הגירעון בתקציב הממשלה. קשה לדמיין צעד יותר הרסני לכלכלה וקשה לדמיין דרך יותר טובה להבטיח שהמדינה תיכנס למיתון. הממשלה עושה בדיוק את ההפך ממה שהיא אמורה לעשות, ומה שהכי עצוב, שזה ממש לא מפתיע.
תוכנית האוצר להעלות את המס על הפחם מתוכננת להגדיל את הכנסות המסים במיליארדי שקלים בשנים הקרובות. כמובן שהעלייה במס תגרום לעלייה בעלות האנרגיה, עלייה שעלולה לשחוק את התועלת שמשק האנרגיה היה אמור להפיק מתגליות הגז לחופי מדינת ישראל. כלומר הירידה בעלות האנרגיה שמגיעה בזכות הגז במאגר תמר עלולה להתבטל, או לפחות להישחק קשות, בגלל העלייה בעלות הפחם.
שר האוצר יאיר לפיד. פתרון שמקדש את תקציב המדינה צילום: אלכס קולומויסקי
אם כך, מדינת ישראל מאמינה שכאשר הכלכלה מתקרבת למיתון, יש להעלות את עלות האנרגיה, להכביד על התעשייה, לגרום לצרכנים לשלם יותר על חשמל ולהעלות את יוקר המחיה. זה נשמע מגוחך, אבל האמת היא שמדיניות זו היא פועל יוצא הגיוני מהחשיבה הכלכלית ששולטת במדינת ישראל.
האוצר נתקל בבעיה. כאשר הצמיחה מאטה והשוק אולי אף גולש למיתון, המסים אינם יכולים לממן את תקציב הממשלה ונוצר גירעון, וככל שהצמיחה קטנה, כך הגירעון גדל. הפתרון של הממשלה הוא פתרון שמקדש את התקציב, ולעזאזל עם כל השאר. כלומר במקום להקטין את התקציב, האוצר עושה שמיניות באוויר כדי לשמר את גודלה של הממשלה, על חשבון התעשייה וציבור משלמי המסים.
ההיגיון הכלכלי מאחורי החשיבה הזו הוא שהצמיחה שמגיעה מהוצאות הממשלה היא שוות ערך לכל צמיחה אחרת. כלומר אסור לקצץ בתקציב הממשלה כי דווקא הקיצוץ הזה עלול להוריד את הפעילות הכלכלית ולדחוף את המשק למיתון. אך זוהי טעות כלכלית קשה שרודפת את מדינת ישראל מאז היווסדה. הרי הממשלה מתממנת דרך מסים והלוואות, כלומר כל גרוש שהממשלה מוציאה היא לוקחת בצורה זו או אחרת מהמגזר הפרטי. לטעון שבכך הממשלה תורמת לצמיחה זה כמו לטעון שהפרזיט מוצץ הדם תורם לבריאות הגוף המארח.
אילו לפחות היה אפשר לטעון שהממשלה מוציאה את הכסף יותר בחוכמה מאשר המגזר הפרטי, אבל מספיק לראות את המגזר הציבורי במדינה כדי להיגמל במהירות מרעיונות כאלה.
מה הפתרון?
מה שהממשלה צריכה לעשות זה משטר צנע אמיתי. צנע אמיתי משמעותו קיצוץ אגרסיבי בהוצאות הממשלה, פינוי המשאבים בכלכלה למען המגזר הפרטי והורדת מסים. בשנים האחרונות אירופה כביכול נקטה במדיניות צנע, שזוכה לקיתונות של רותחין בשל ההצלחה החלקית או האפסית שלה. אך הצנע האירופי הפוך במהותו ממה שצנע אמור להיות. צנע בגרסה אירופית כולל העלאת מסים כדי להפחית גירעונות, ללא הורדת אמיתית בתקציבים וללא ירידה בכוחה של הממשלה. התוצאה הברורה של המדיניות הזו היא העמקת הדשדוש בכלכלות המרכזיות באירופה, ואת הכישלון הזה מדינת ישראל מסתבר מעוניינת לחקות.
שלא יהיה ספק, משטר צנע אמיתי, כלומר קיצוץ אגרסיבי בהוצאות הממשלה, יביא להקטנת התוצר בטווח המיידי ולו בגלל האופן שבו התוצר נמדד. אבל צמיחה פרמננטית ארוכת טווח מגיעה רק מהתעשייה, מהיזמים ומהמגזר הפרטי. הממשלה צריכה להפסיק להפריע ולהפסיק לחמוס את המשאבים העומדים לטובת קטרי הצמיחה. יש לקצץ באגרסיביות בתקציב המדינה, להוריד מסים ולהפחית את הרגולציה. אם הממשלה לא רוצה להגיע לבחירות הקרובות על רקע מיתון קשה, היא צריכה לפעול בניגוד לאינסטינקטים שלה ולטובת הציבור שאותו היא אמורה לשרת.
