כבוב סודק את החיסיון הבנקאי
בית המשפט הכלכלי החליט לחשוף את מסמכי ההלוואה שנתן הפועלים לטומהוק של דנקנר, מהלך שמביא את חופש המידע לעולם התאגידי
1. תנו לשופט לראות
לא טענות התביעה שכנעו את כבוב, אלא פגם שגילה בעצמו
"כרעי תרנגולת מרוטים", כך כינה עו"ד פנחס רובין, בא כוח בנק הפועלים, את התשתית שהציגו עורכי הדין אופיר נאור ורנן גרשט בבקשה שהגיש שי נשר לגילוי מסמכי ההלוואה של 150 מיליון שקל שהעמיד הבנק לטומהוק, החוליה השנייה בפירמידת דנקנר.
השופט חאלד כבוב קיבל את הבקשה ורובין הגיב בבקשת עיכוב ביצוע כדי לערער לעליון. לפי רובין, החלטת כבוב עלולה למוטט את חומת הסודיות הבנקאית ולשרת דייגי מידע לצורך הגשת תביעות נגזרות.
נשר טוען שהאשראי ניתן בניגוד לטובת הבנק. החוק מחייב אותו, כתנאי לקבלת המסמכים, להציג "תשתית ראייתית ראשונית" להוכחת הפגם באישור ההלוואה. פרקליטיו הציגו מספר טענות.
למשל שחלק מחברי ועדת האשראי של הבנק שאישרה את ההלוואה פעלו בניגוד עניינים בגלל קרבתם לנוחי דנקנר, כמו בן הדוד דני דנקנר, שהיה יו"ר ועדת האשראי ואחרים. כבוב ציווה על הבנק לספק לעיונו את המסמכים. לא בגלל שקיבל את התשתית שהציג נשר, אלא כדי לבדוק אם המסמכים חוסים תחת החיסיון הבנקאי. ובהזדמנות זו בחן אותם לגופם. "בחינת המסמכים אינה מעידה על קיומו של ניגוד עניינים מצד אותם נושאי משרה ביחס לטומהוק", קבע כבוב, אבל איתר בכל זאת פגם שלא הוזכר בבקשה: "חלקן של העסקאות שבוצעו בין הבנק לבין טומהוק אכן עשויות לעורר סימני שאלה. נקודה נוספת היא שלא היה כל פרוטוקול של ועדת האשראי של הבנק ביחס לעסקאות אלו".
2. הערמונים והאש
תאגיד בנקאי אינו שונה מיתר החברות, קבע כבוב
התוצאה היא שהשופט הוציא לנשר את הערמונים מהאש. לבעל מניות מיעוט אין זכות לקבל מידע על הלוואות שהבנק נותן לצד שלישי (טומהוק, במקרה זה).
אבל בהיעדר מידע, איך יידע אם הבנק חילק הלוואת מופקרות שמסכנות אותו? האיזון שקבע החוק לקבלת המידע הוא "תשתית ראייתית ראשונית".
עורכי הדין גרשט ונאור גייסו טענות שונות, אבל נדמה שהקלף החזק שלהם הוא זהות הלווה – טומהוק של אויב העם נוחי דנקנר. שם שבימים אלה די בו כדי לספק "תשתית הראייתית הראשונית".
עו"ד פנחס רובין. "כרעי תרנגולת" צילום: יריב כץ
השופט כבוב נמנע מעיסוק בעניין הטכני לכאורה בשאלת קיומה של התשתית והחליט שיש לו זכות לבדוק את עניין החיסיון עצמו. נכון שיש משהו ממורשת רובין הוד בדרך שבה העביר השופט חומרים מהחזק (הבנק) לחלש (בעל מניות המיעוט), אבל מחר המידע הזה לא יתייחס רק לחברות "נגועות" כמו טומהוק, אלא לכל חברה ולכל אדם.
החוק קובע סדר לדברים: ראשית, על השופט לקבוע שהתשתית קיימת, ורק אחר כך להורות לבנק למסור את המסמכים.
כאן לא קבע כבוב שנשר עמד בתנאי המקדמי, אלא הוא עצמו קבע זאת מתוך המסמכים שקיבל לצורך בדיקת החיסיון. רובין תכנן לשלוף את קלף החיסיון רק בשלב השני – לאחר שתימצא התשתית. כבוב, לאחר שדילג בעצמו על משוכה זו, מדלג גם על משוכת החיסיון: "אלמלא יסויג החיסיון הבנקאי – היכן שנדרש ובזהירות – לא ניתן יהיה לקיים את הבקרה הרצויה והראויה על התנהלות נושאי המשרה בתאגיד הבנקאי, בדרך של אכיפה פרטית ותביעה נגזרת.
"מנגנון בקרה זה על קיום ממשל תאגידי תקין קיים והכרחי בכל חברה בישראל. אינני מקבל את העמדה הגורסת שמטענת החיסיון מתבקש שתאגיד בנקאי לעולם יהיה שונה מיתר החברות לעניין זה".
3. האג'נדה הכפולה
בית המשפט הכלכלי מאמץ את השיח הבג"צי
החלטת כבוב משתלבת היטב באג'נדה הכפולה של בית המשפט הכלכלי: הראשון, אימוץ השיח הבג"צי האקטיביסטי שמקפיד פחות בזכויות דיוניות לטובת מה שנתפס בעיני השופטים כצדק מהותי. לכן הפרשנות שלהם לחוק גמישה יותר. כך ויתר כבוב על זכות העמידה כשהכיר בעמותה ציבורית, "הצלחה" כתובעת ייצוגית. ועתה "מחלחל" כבוב את חופש המידע לעולם התאגידי־הפיננסי.
הנראטיב השני הוא האמפתיה והקשב של השופטים הכלכליים למיעוט. השופט עפר גרוסקופף רואה בבעל מניות מיעוט כבעל קניין בחברה שלעתים ניתן להרחיב את זכויותיו מעבר למה שמאפשרים החוק ותקנון החברה.
כבוב בהרצאותיו טען שבית המשפט הכלכלי ממלא את התפקיד ששומרי הסף זנחו – הרגולטורים, הדירקטורים ושאר מנגנוני הפיקוח שנועדו למנוע מבעלי השליטה לעשוק את המיעוט.
שילוב זה של אקטיביזם שיפוטי ואמפתיה למיעוטים מניב החלטות מהסוג הנוכחי.
יש בהן אמירה חזקה – עזבו אותנו מדקדוקי פרוצדורה ותנו לנו לטפל בעיקר.
