$
משפט

כבוד הנשיא גרוניס לא אוהב לראות ח"כים באולם

ח"כים שפונים לבג"ץ "פוגעים במעמדה של הכנסת", כך טוען נשיא ביהמ"ש העליון אשר גרוניס. הוא מתח ביקורת על ח"כ שלי יחימוביץ' שעתרה נגד יצוא הגז עם שלושה ח"כים נוספים, אבל נאלץ להודות כי לא מדובר בעתירה מופרכת

משה גורלי 09:0513.07.14

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס מתח ביקורת חריפה על ח"כ שלי יחימוביץ' וחבריה שעתרו לבג"ץ נגד יצוא הגז. הדברים נכתבו בנימוקים לדחיית העתירה שפורסמו בשבוע שעבר. בנימוקיו האשים גרוניס את הח"כים בלא פחות מ"פגיעה במעמד הכנסת".

 

 

כזכור, נגד החלטת הממשלה בעניין ייצוא הגז עתרו ארבעה ח"כים: יחימוביץ', ראובן ריבלין, אבישי ברוורמן ומשה גפני עם ארגונים חברתיים נגד הסדרת יצוא הגז בהחלטת ממשלה, ולא בחקיקה. גרוניס סקר במורת רוח מופגנת את השימוש של הח"כים בבג"ץ.

 

במקום דיון ציבורי

 

גרוניס כתב כי "כל המתמצא בעשייתו השיפוטית של בית משפט זה ודאי יודע כי בעשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית בהיקף העתירות המוגשות לבית המשפט העליון על ידי סיעות של הכנסת ועל ידי חברי כנסת". הוא מיין את העתירות לשני סוגים — כאלה המכוונות נגד החלטות פנימיות של הכנסת (הסרת חסינות, מועדי דיונים, העמדת חוקים על סדר יומה של הכנסת) והסוג שעניין הגז נמנה עמו, ש"בו פונים ח"כים לבית המשפט כעותרים ציבוריים לכל דבר.

 

תופעה זו החלה מתעצמת בשנים האחרונות באופן משמעותי". ומכאן הנשיא משחיז את ביקורתו: "התופעה שבמסגרתה החלו חברי כנסת לפנות באופן תדיר לבתי המשפט כ'עותרים ציבוריים', בהחלט מעוררת דאגה. זאת, על רקע ההנחה שנבחרי ציבור יכולים לקדם את העניינים המועלים בעתירות באופן בלתי אמצעי במסגרת הליך החקיקה או באמצעים אחרים שנתונים בידי הח"כים. לא יהיה זה מופרך לטעון שעתירות ציבוריות של ח"כים מוגשות לעתים על חשבון דיון ציבורי בהליכים פנים־פרלמנטריים, מה שגורר לא אחת פגיעה במעמד הכנסת".

 

וגרוניס ממשיך לעניין הגז תוך התייחסות ליחימוביץ' וחבריה: "אין מדובר בעתירה 'רגילה' מטעם ח"כים כעותרים ציבוריים. מתברר שערב קבלת ההחלטה בממשלה, נשלח לראש הממשלה נתניהו מכתב מטעם 60 ח"כים מכל קצות הקשת הפוליטית. במכתב קראו הח"כים לראש הממשלה לפעול להבאת העניין (הגז הטבעי — מ"ג) בפני הכנסת. ניתן רק לשער מה היו הסיבות לכך שמחצית מחברי בית המחוקקים נאלצו לפנות לראש הממשלה בבקשה שיפעל לחקיקת חוק בנושא, ובסופו של דבר לא נחקק חוק והסוגיה הוסדרה בהחלטת ממשלה. בתגובתה לעתירות ציינה המדינה שעל שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק פרטית שביקשה להסדיר בחקיקה ראשית את משק הגז. בין יוזמי ההצעה היתה גם עותרת 4 (יחימוביץ' — מ"ג). אם כך הדבר, הרי דומה שהעתירה דנא הוגשה בין היתר לפחות על ידי חלק מהעותרים כמהלך 'משלים' ליוזמת חקיקה פרטית".

 

ח"כ שלי יחימוביץ' ח"כ שלי יחימוביץ' צילום: אביב חופי

 

קוצר רוח כמדיניות

 

ח"כים שרצים לבג"ץ נגד הכנסת אינם תופעה חדשה. פרופ' מני מאוטנר בדק בזמנו את כל העתירות שהגישו ח"כים בין 1977 ל־2005. "ח"כים שמצאו את עצמם במיעוט, מנותקים מתקציב המדינה וחסרי אחיזה ברשויות המינהל, הפכו את בית המשפט העליון זירה לניהול מאבקיהם הפוליטיים", כתב מאוטנר. בפסק דינו מזכיר גרוניס גם מחקרים של יואב דותן, מנחם הופנונג ואשר מעוז. אין ספק שעתירות רבות של ח"כים אכן הוגשו בניסיון לצוד כותרות. אלא שהעתירה נגד יצוא הגז אינה משקפת את הפגם הזה, ועל כך ניתן ללמוד מפסק הדין עצמו: שופטי בג"ץ לא סילקוהו כמטרד, כעתירה קנטרנית.

 

גרוניס עצמו הרחיב את ההרכב משלושה לשבעה, כשבהרכב המקורי התגלתה דעת מיעוט של השופט אליקים רובינשטיין לקבלת העתירה. בהרכב המורחב הצטרף אליו השופט סלים ג'ובראן, והעתירה נדחתה ברוב של חמישה נגד שניים, בפסק דין שהקיף 96 עמודים, כשגרוניס, חסיד הקיצור, כתב 34 מהם. כלומר, לעתירה היה טעם. גרוניס עצמו כתב שחוק הנפט "אינו כולל הסמכה מפורשת, ברורה וחד־משמעית, לקביעת מדיניות כוללת בעניין יצוא הגז הטבעי". וחוץ מזה, לא ברור למה ח"כים שלא השיגו את מבוקשם בפרלמנט מנועים מלהעלות שאלה שנגזרה ממאבקם לבירור בעליון. אפשר לקשור את הסתייגותו של גרוניס למדיניותו הכללית שנועדה להרתיע מתדיינים מלהגיע לבית המשפט. ענת רואה הצביעה במדור זה על קשר אפשרי בין ירידת כמות התיקים בעליון לחשש של מערערים שעניינם לא יישקל ברצינות הראויה. גם בבג"ץ מעתיר העליון בהשראת גרוניס על העותרים קוצר רוח והוצאות.

 

סוגר את הדלתות

 

בעתירה נגד ייצוא הגז אימץ גרוניס את עמדת הנשיא שמגר שקדם לברק — העליון יתערב במעשי השלטון רק אם מצא פגיעה מובהקת בזכויות אדם. בעידן הנשיא אהרן ברק הורחבה זכות העמידה ודלתות בג"ץ נפתחו לרווחה.

הנשיא גרוניס מנסה עכשיו לסגור את הדלתות. בכך הוא מתחבר לבר־פלוגתא אחר של ברק, מישאל חשין, שהיטיב לתאר את התופעה: "על דרך ההפלגה, נאמר שכיום נוטל אדם את העיתון ומבטו מרקד בין הידיעות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא, קורא הוא לחבריו: קומו ונעלה ציון – אל בית המשפט העליון. העתירה כמו נכתבת היא במהלך הנסיעה, ובעומדו לפני בית המשפט ועתירה פגומה בידו, מבקש אותו מתדיין שתינתן ארכה בידו לתקון את אשר עוול. מנהג חדש הוא שבא למדינה, ואני לא אסכים לחיות בו".

 

תגובת יחימוביץ'

 

ח"כ שלי יחימוביץ' מסרה בתגובה לביקורת שעולה מנימוקי העליון לדחיית העתירה: "אני כמובן מכבדת מאוד את בית המשפט העליון בכלל, ואת הנשיא גרוניס בפרט, אבל חולקת על עמדתו כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין, ומשוכנעת שהיא אינה עמדתם של רוב שופטי העליון בעבר ובהווה". יחימוביץ' הוסיפה: "אחד מתפקידיו החשובים של העליון הוא לבקר את שתי רשויות הממשל האחרות — הממשלה והכנסת — ולאזן ביניהן. בראש ובראשונה כשאחת מהן מנצלת את כוחה שלא כדין". ביחס לעתירה נגד ההחלטה על יצוא הגז אמרה יחימוביץ', ש"אפילו בלי להתייחס לגופו של עניין, שהוא כבד משקל ומכריע לדורות הבאים, יותר מ־60 חברי כנסת חתמו על פנייה לראש הממשלה בבקשה בסיסית ביותר — שהנושא יעלה לדיון במליאת הכנסת בשל חשיבותו העצומה. ראש הממשלה סירב ונמנע מכל הליך פרלמנטרי דמוקרטי. זו דוגמה קיצונית לחוסר איזון בין הרשויות ולניצול של הממשלה לרעה את כוחה באופן לא דמוקרטי".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x