סיפורו של מספר

בדרך כלל אנחנו מתארים כאן מה קרה השבוע, אבל הפעם, בחרנו לספר מה לא קרה. גם השבוע שר האוצר יאיר לפיד לא טרח למצוא פתרון לעיוות הקיים בקרנות הפנסיה, שמוביל את החוסכים הצעירים לסבסד את החוסכים המבוגרים.

יש שיאמרו, "מה אתם רוצים, יש דברים יותר חשובים על הפרק — תקציב, מלחמה קטנה, חצי גמר מונדיאל היסטורי" - אבל היום עברו בדיוק 11 חודשים מאז שהאוצר בא לראשונה עם הצעת פתרון שהוקפאה, בגלל שכללה קיצוץ של 10% בקצבאות הפורשים. פתרון חלופי עדיין אין.

אם נביא בחשבון את החודשים שחלפו מאז שמשרד האוצר הגיע למסקנה שקיימת בעיה, הגה פתרון, החליט על ביצועו, גנז אותו, והמשיך לחשוב על פתרון אחר ללא הועיל — אנחנו מדברים על יותר משנה.

מה זה כבר משנה, שנה לפה, שנה לשם, אלא שבשנה הזאת החוסכים הצעירים מסבסדים את הפנסיות הגבוהות יותר שמקבלים החוסכים המבוגרים. בהשקעות כספים, אין יש מאין. ואם היום פנסיונר מקבל 10% יותר ממה שהוא אמור לקבל בגלל הנחות מוטעות, המשמעות היא שנוצר חור.

יאיר לפיד צילום: מאור סוויסה

אם בעבר החור הזה היה יוצר גירעון בקרן הפנסיה, והבעיה היתה מתגלגלת לפתחה של המדינה, היום, הפלא ופלא, הקרנות מנוהלות כמאגר כסף של כלל החוסכים, ועל כן, הם אלה שיצטרכו לדאוג לכסות אותו.

נוצר כאן סוג של משחק פירמידה, שהחוסכים המבוגרים עומדים בראשה. הם מקבלים את הקצבאות היום, והחוסכים הצעירים ייוותרו עם פחות כסף בעתיד בגלל החור שנוצר. בשפה פנסיונית מכובסת קוראים לזה "סבסוד בין־דורי" - הדור הצעיר מסבסד את הדור הוותיק.

הבעיה היא שכבר מזמן ברור שהסבסוד הבין דורי הוא מתכון לאסון. המודל החדש של קרנות הפנסיה הוא שאמור למנוע אותו, זאת רק אם האוצר יעשה את עבודתו נאמנה ויתקן עיוותים בהנחות היסוד שהוא עצמו מפרסם לקרנות הפנסיה. לעתים, כמו כאן, לתיקון עיוותים יש מחיר תדמיתי. קשה יהיה לשר האוצר, שעסוק בימים אלו בגזירת קופון, לעבור לביקורת הנלווית לקיצוץ בקצבאות הפנסיה. אז בינתיים משחק הפירמידה נמשך. לצערם של הצעירים המפרישים לפנסיה, אין להם ברירה אלא להשתתף בו.