$
דעות

מס לכל סוגי ההכנסה

צמצום שכרו של לפידות לא יביא דירות לציבור

דוד ויסברג 09:4103.07.14

ההצהרה של שר האוצר יאיר לפיד כי שכרו של אייל לפידות, מנכ"ל הפניקס, "מסמל את כל מה שלא תקין במשק", הנה בבחינת אחיזת עיניים והטעיית הציבור.

 

בעשור האחרון, מדינת ישראל היוותה מקור להרחבת הפערים. הממשלה יצאה מהדיור הציבורי, העבירה חלקים הולכים וגדלים של החינוך והרפואה לשוק החופשי והפחיתה את המיסוי הפרוגרסיבי. בהלך הרוח הנוכחי כולם בוחרים להתמקד בדבר הכי פחות אפקטיבי אבל הכי ראוותני, ובכך דנים את כולנו להמשך המגמה של הרחבת הפערים ולהרחקת מציאת והפעלת פתרונות אמיתיים.

 

כך שהצעדים שהממשלה נוקטת נגד שכר הבכירים הם בבחינת "לנבוח על העץ הלא נכון", כשהחתול השמן יושב בבירור על העץ הסמוך ומחייך.

 

דורית סלינגר ואייל לפידות דורית סלינגר ואייל לפידות צילום: אוראל כהן, גיא אסייאג

מס שולי של 80%

ישנן שתי סיבות שמציגות את הטיפול בשכר הבכירים באור בעייתי: הראשונה היא שיקולי הדירקטוריון. בכל החלטה מהותית בחברה, דעתו של הדירקטוריון נשקלת בכובד ראש ומתקבלת בלי עוררין כמעט. אך כאשר מדובר באישור שכר בכירים, מדוע ההחלטה מהו השכר ההולם צריכה לעבור לידיהם של פקידי האוצר?

 

השנייה היא בעלי העניין. בחלק ניכר מהחברות הציבוריות בארץ, לבעלי העניין יש נתח משמעותי מהבעלות, כך, שאת מרבית ההוצאה של שכר הבכירים סופגים בעלי העניין, ויש להניח שהם עושים זאת לאחר שיקול הכדאיות.

 

יתרה מזו, אם מקצצים בשכר הבכירים, הרווח הנוסף שנוצר מגיע בעיקר לכיסם של בעלי העניין, משכירים עשירים לטייקונים, ותורם בעיקר להגדלת הפערים וצמצום המוביליות החברתית. הפתרון הנכון הוא מנגנון שיגבה מס מכל סוגי ההכנסה, זאת כדי לצמצם את הפערים הבלתי מתקבלים על הדעת בהכנסות.

 

ב"הון במאה ה־21" מציג הכלכלן תומס פיקטי פרספקטיבה היסטורית שהשיח הפופוליסטי מעדיף להימנע מהתייחסות אליה: בשנים 1980–1932, מס ההכנסה השולי הממוצע בארה"ב היה 80% ובאנגליה, אחרי מלחמת העולם השנייה, אפילו עבר את ה־90%.  וראו זה פלא: בשנים אלו הפערים בעושר הצטמצמו, החברה נהייתה יותר שוויונית והצמיחה עלתה.

 

מנגנון המיסוי שוויוני ואינו מפלה בין חברות

מסע הצלב על שכר הבכירים והניסיונות העקומים להתערב בשיקולי המנהלים נובעים מפופוליזם ולא מכלכלה. אם רוצים לצמצם פערים, מיסוי הוא המכשיר הראוי. הוא שוויוני ואינו מפלה בין חברות פרטיות לציבוריות, בעלי עניין ומנהלים שכירים. הוא אינו נכנס לשיקולי כדאיות עסקית ואינו מחייב אדם אחד לשפוט מה השכר הראוי לרעהו. המיסוי נכנס לכיס של כולם במידה שווה ומעביר את היתרות לכיס הציבורי, וממנו הוא יוכל לעבור לדיור ציבורי, למערכת החינוך ולמערכת הבריאות.

 

הכותב הוא שותף ומייסד בבית ההשקעות אי.בי.אי

בטל שלח
    לכל התגובות
    x