שכר הבנקאים הוא רק ההתחלה

במשרד המשפטים מעדיפים בשלב זה להתייחס בחשדנות ליוזמה הלא לגמרי ברורה של משרד האוצר להפוך את הבנקים לגופים דו־מהותיים, גם ציבוריים וגם פרטיים. לכל הפחות עד שתובהר משמעותה המעשית של היוזמה או עד שייקראו לקחת חלק בה. שאלה המפתח מאחורי היוזמה, מתי ניתן להחיל נורמה ציבורית על גוף פרטי, העסיקה מאז ומתמיד את המשפט הישראלי. מהשאלה מהו גוף פרטי שראוי להכפיפו לחובות מהמשפט הציבורי ועד השאלה מהם התכנים והעניינים שראויים להכפפה כזו.

הדרך המשפטית לשילוב בין הציבורי לפרטי עוברת בהגדרה משפטית של הגוף הפרטי כגוף דו־מהותי או מעין ציבורי. האקטיביזם המשפטי החיל הגדרות אלה על גופים כחברה קדישא ובורסת היהלומים. גם הבנקים נכנסו להגדרה זו כאשר בתי המשפט הטילו עליהם חובות אמון מוגברות כמו סטנדרט זהירות מוגבר כלפי לקוחות, וחובות מהמשפט הציבורי כאיסור אפליה, שוויון והגינות.

הבנק הוא כבר עתה גוף מעין ציבורי

לבנק יש ללא ספק מעמד ציבורי. הוא מספק שירות חיוני, שירות שכפוף לרגולציה. הממשלה מעבירה באמצעותו כספים לציבור, וכאשר בנק נקלע למשבר קיימת ציפייה מהממשלה לחלצו כדי למעשה לחלץ את ציבור לקוחותיו. מבחינה זו הבנק הוא כבר גוף מעין ציבורי, בוודאי בנק שלממשלה יש בו אחזקות ובעלות. אבל האם האינטרס לרסן את שכר בכיריו מקביל לאותן חובות אמון שראוי לאכוף במשפט? ואם כן, כיצד עושים זאת באופן מוצלח?

דודו זקן, המפקח על הבנקיםצילום: ענר גרין

דרך אחת היא להוסיף לחוק הבנקאות את הגדרת ה"מעין ציבורי" כצינור להטלת הגבלת השכר, מה שמעלה את השאלה האם להשוות את שכר מנהל הבנק לשכר מנכ"ל בשירות הציבורי. אפשרות שנייה היא לחוקק הוראת חוק שתקבע את הגבלת השכר. אפשרות שלישית היא לחייב במפורש את המפקח על הבנקים להטיל את המגבלה, וזאת ללא שיקול דעת.

בתיקון 20 לחוק החברות החליט המחוקק להתערב בשכר הבכירים בחברות ציבוריות באמצעות בניית תוכנית תגמול שקושרת בין שכר לביצועים. החוק נמנע מהטלת הגבלה קשיחה ומאפשר בכך יצירתיות רבה בעקיפת תכליתו. יוזמי התיקון העדיפו את הגמישות ואת ההפנמה מרצון של האינטרס הציבורי על פני מספרים קשיחים כמו שח"כ שלי יחימוביץ' הציעה אז, כמו ששר האוצר יאיר לפיד מציע היום בעניין הבנקים. אך באוצר סבורים שהבנקים אינם כשאר החברות הציבוריות לעניין תגמול הבכירים.

להיזהר מחקיקת "זבנג וגמרנו"

אין ספק שמנהלי כספי ציבור כבנקים, ביטוח, גמל ופנסיה ראויים לא רק להגדרה כגוף מעין ציבורי, אלא גם להחמרה מעבר לחברות ציבוריות בכל הקשור לחובות אמון, שוויון, שקיפות והגינות. גם הגבלת השכר ראויה להישקל ברצינות.

המפקח על הבנקים לא הסתפק בתיקון 20 והוסיף הוראות מחמירות. הדרך היא לחזק את כוחו וסמכותו. אבל צריך להיזהר מחקיקה, שגם אם נראית כמסלול "זבנג וגמרנו" בדרך לפתרון הנכון, עדיין מעוררת שאלות רוחב נכבדות, עוד לפני המאבק הצפוי עליה בבג"ץ.

הדרך שבה הציבורי ישמח לכפות עצמו על הפרטי עלולה לעלות על מדרון חלקלק מסוכן מאין כמוהו. שכר הבנקאים שווה הרבה, אבל לא שווה את זה.